אין סיבה אחת וחד משמעית להפרעות אכילה, ועדיין רב הנסתר על הגלוי. כיום מדברים על מספר גורמים שכל אחד תורם את חלקו ליצירת הפרעות אכילה.
גורמים ביולוגיים
אחת הסברות כיום היא שקיים רכיב ביולוגי הפוגע בכמות הסרוטונין במוח ומגביר את הפגיעות לפיתוח הפרעת אכילה. סברה זו מתבססת על הממצא שתרופות המשפיעות על מוליך עצבי במוח בשם סרוטונין (תרופות ממשפחת SSRI, הכוללות תרופות כגון פרוזאק, ציפרמיל, ציפרלקס וסרוקסט) מועילות לחלק מהסובלות מההפרעה.
גורמים סביבתיים
סברה נוספת מתייחסת לתפיסות המופנות כלפי נשים ונשיות בחברה המערבית המודרנית. חברה זו שמה דגש רב על ההופעה החיצונית, ובתוך כך מדגישה במיוחד דימוי גוף אידיאלי לנשים, אשר רחוק מאד ממימדים ריאליים של אישה ממוצעת. לחצים אלה נחשבים כחלק מההשפעה הסביבתית על התפתחות הפרעות אכילה. אמנם הפרעות אכילה היו קיימות גם בעבר וגם בחברות בעלות קריטריונים אחרים ליופי, אך הן נפוצות הרבה יותר מאז התפתחות התרבות המערבית וחברת השפע והצריכה של העשורים האחרונים.
בתקופה הנוכחית גורמי המדיה וכן החברה באופן כללי, מעבירים מסרים כאילו ערכה וכוחה של אישה תלוי מאד במראה חיצוני, וספציפית בגוף רזה וחטוב. אך הלחץ על נשים בחברות אלה הוא הרבה מעבר למסרים לגבי מראה חיצוני: התפיסות ש מדגישות את ההשפעה התרבותית-סביבתית על הפרעות אכילה מתיחסות בעיקר לציפיות שקיימות כלפי נשים, המצופות להיות מעין superwomen – לתפקד כאם, כאשת קריירה ולשמור על הופעה חיצונית אידיאלית.
תיאוריות פסיכולוגיות פמיניסטיות מצביעות על כך, שכשלאישה יש תחושת ערך עצמי היא יכולה לשים את הגבולות למסרים אלה של החברה, לסנן מסרים, לקבוע מה מתאים לה ומה לא, ומה הגיוני ומה לא. אישה או נערה עם ערך עצמי נמוך תנסה לעמוד בכל הסטנדרטים ותרדוף אחרי המושלמות שהיא מרגישה שמצופה ממנה. הרדיפה אחר המושלמות תמשיך גם במחיר פגיעה עצמית, מבלי לפקפק אם מסרים אלו אפשריים. כשההערכה העצמית מבוססת בעיקר על מימדים חיצוניים האישה או הנערה יותר פגיעה למסרים בנוגע לרזון, כך למשל דוגמניות או רקדניות הן פגיעות במיוחד לפיתוח הפרעת אכילה.
שינויים גופניים בגיל ההתבגרות
גורם זה משתלב עם הגורם הסביבתי ועם שינויים פסיכולוגיים בגיל זה, ויחד הם מסבירים מדוע ההפרעה פורצת פעמים רבות בגיל ההתבגרות ואת שכיחותה הגבוהה יותר אצל נשים. בגיל ההתבגרות אחוז השומן בגוף האישה עולה מ – 9%-12% לכ-25%, ואילו אצל גברים אחוז השומן יורד בתקופה זו. הנערה צריכה להתרגל לגוף עגול ומלא יותר, בתקופה בה הערכתה העצמית נבנית ועדיין שברירית מאוד, וזאת כשהמסר שהיא מקבלת מהסביבה הוא שעליה להיות כמה שיותר רזה כדי להיות מקובלת ומוערכת. הפער בין המתרחש בגופה למסרים שהיא מקבלת יכולים להוביל לפגיעות מוגברת, שעלולה להתפתח להפרעת אכילה במידה ומתקיימים גורמים נוספים.
שינויים פסיכולוגים בגיל ההתבגרות
גיל ההתבגרות הוא שלב בחיים בו נער או נערה עוברים תהליכים רבים ומורכבים בזמן קצר יחסית: תהליכי אינדיבידואציה ובנית זהות. לעתים במהלך תקופת גיל ההתבגרות ישנן ניסיונות פחות אדפטיביים להתמודד עם שינויים אלה: להלן דוגמאות למספר אתגרים וכיצד הפרעת אכילה מספקת כביכול תשובה לאתגרים אלו:
התנסויות וגורמים פסיכולוגים
חוויות עבר שונות בשילוב עם גורמים אישיותיים עלולות לפגוע בהערכה העצמית של הנערה, לגרום לביטחון עצמי ירוד, לתחושת פגימות, פחד לאבד שליטה וכן הלאה. דוגמא אחת, לגמרי לא יחידה, שנמצאת לפעמים בבסיס הפרעת אכילה, היא חוויה של פגיעה מינית חוזרת. למרות שחלק מהסובלות מהפרעות אכילה היו קרבנות של פגיעה מינית, זה רחוק מלאפיין את כולן. אצל חלק חווית הילדות הטראומטית היא מצב משברי קשה – למשל, שימוש בילדה ככלי מיקוח בין הורים בזמן גרושים מכוערים. אצל אחרות מדובר בסביבה שהקשתה עליהן ליצור דימוי חיובי – למשל בית ביקורתי, דחייה על ידי בני גילן או צורך לספק הישגים ללא הרף.
נערות או נשים שעברו חוויות שפגעו בדימויין פגיעות יותר למסרים מהסביבה, ועלולות להיאחז בנושא המשקל כדי לעמוד בסטנדרטים או לקבל הערכה. כמו כן, הפרעת האכילה מבטאת פעמים רבות קונפליקטים וקשיים פנימיים, שהנערה או האישה מביעה אותם דרך הגוף במקום באופן מילולי.
גורמים אישיותיים
ישנם מספר גורמים אישיותיים שהופכים את האדם לפגיע יותר לפתח הפרעות אכילה במידה והוא חווה חלק מהקשיים האחרים שפורטו לעיל. בין הגורמים ניתן למנות קושי של האדם לבטא את צרכיו בצורה מילולית, הישגיות יתר, ביסוס ההערכה העצמית באופן מופרז על פידבקים סביבתיים ושאיפה לרצות, ערך עצמי לא יציב, פרפקציוניזם ודפוס חשיבה נוקשה.
