מהו התקף פאניקה?
התקף פאניקה מוגדר על-ידי אוסף תסמינים פיזיים וקוגניטיביים, הכוללים קוצר נשימה או תחושת חנק, הלמות לב או עלייה בקצב הלב, אי-נוחות או לחץ בחזה, רעד, הזעה, תחושות סחרחורת או תחושות עילפון, בחילה, תחושת חוסר-מציאות, תחושת נימול או עקצוץ בגפיים, רעד, וכן פחדים ממוות, משיגעון או מאיבוד שליטה.
האדם שחווה התקף פאניקה יכול להרגיש פחד פתאומי שמופיע ללא סיבה ברורה ומגיע לשיא תוך כ10 דקות, אשר גורם לו לחשוב שהוא חולה, עומד למות או לאבד את דעתו. הוא עלול לחוות תחושות מפחידות כמו שהלב עומד לבקוע מהחזה, או שהוא לא מסוגל לשאוף מספיק אוויר. לעיתים התקפי הפאניקה מפריעים לשגרת היומיום או מונעים מהאדם לעשות את הדברים שהוא עושה בדרך כלל, ולכן הן מובילות לדאגה שההתקף יגיע שוב.
מהי הפרעת פאניקה?
כולנו עשויים לחוות התקפי פאניקה אקראיים במהלך חיינו, אולם לא כל מי שחווה מספר התקפי פאניקה יפתח הפרעת פאניקה. הפרעת פאניקה מתאפיינת על-ידי התקפי פאניקה חוזרים (או הופעה פתאומית של חרדה או אי-נוחות קיצוניים). אדם יאובחן בהפרעת פאניקה במידה ויחווה התקפים חוזרים ובלתי צפויים, המתרחשים ללא טריגר ברור במשך תקופה של חודש, או מצב בו במשך חודש לפחות לאחר התקף הפאניקה האדם חושש מחוויית התקפים נוספים, או קיימת אצלו דאגה מהשלכות ההתקפים, או שינוי משמעותי בהתנהגות בשל ההתקפים
מה גורם להפרעת פאניקה?
הפרעת פאניקה עשויה לערב מרכיב של פגיעות גנטית, כאשר ישנם אנשים הסובלים מהפרעה זו אשר דיווחו על קרוב משפחה שסובל או סבל בעבר מהפרעת פאניקה, או הפרעה רגשית אחרת כמו דיכאון. מחקרי תאומים מצביעים גם הם על מרכיב תורשתי להפרעה זו. אותם מחקרים מצביעים כמו-כן על מרכיב סביבתי, כאשר גם אירועי חיים מלחיצים, כמו אובדן או פרידה, עשויים להוות גורם להתפתחות הפרעת פאניקה.
מהי שכיחותה של הפרעת הפאניקה?
מעל חמישית מהאנשים יחוו לפחות התקף פאניקה אחד במהלך חייהם, אולם רק כ-5% יפתחו הפרעת פאניקה במהלך חייהם. הפרעת פאניקה שכיחה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים, ביחס של כ-2:1. כמו-כן, על אף שהפרעת פאניקה נצפית גם בקרב ילדים, השכיחות הכללית שלה נמוכה לפני גיל 14.
מה ההשלכות של הפרעת פאניקה?
בהיעדר טיפול, הפרעת פאניקה יכולה להוביל להשלכות שליליות ארוכות-טווח. אנשים רבים הסובלים מהתקפי פאניקה מתחילים להימנע מסיטואציות או מקומות המקושרים עם התקפי הפאניקה שלהם. למשל, אדם שחווה התקף פאניקה בקניון, עשוי להמנע מהגעה למקומות הומי אדם. במקרים הקיצוניים ביותר, אנשים עם הפרעת פאניקה מפתחים אגורפוביה, ונמנעים מיציאה מהבית, מהחשש להתקל בסיטואציה בה יחוו התקף פאניקה ולא יוכלו לקבל עזרה או להמלט מהאזור במהירות. הפחד מחוויית ההתקף כה משתק, שהוא מוביל אותם להעדיף להשאר סגורים בבית. כך, הפחד מהפחד עשוי לפגוע בתפקוד האישי, החברתי והתעסוקתי.
מהי אגורפוביה?
אגורפוביה היא מצב של הימנעות, הססנות, או תחושת מתח בסיטואציות בהן התקפי פאניקה או תסמינים פיזיים אחרים צפויים להתרחש. לרוב, הסיטואציה תהיה כזו שהאדם יחוש שלא יוכל לברוח ממנה או לקבל עזרה. דוגמה לכך יכולה להיות הימצאות בקניון הומה אדם, כאשר קשה למצוא את היציאה ולעבור בין כל האנשים במקרה שעולה הצורך לעזוב באופן פתאומי, בשל חוויית התקף פאניקה. הימנעויות טיפוסיות נוספות יכולות להיות מסיטואציות כמו נהיגה, נסיעה בתחבורה ציבורית, טיסה, המתנה בתור, חנויות, תיאטראות, הליכות ארוכות, מרחק רב מהבית והימצאות לבד בבית. הימנעות מסיטואציות בשל חרדה, בהיעדר סכנה ממשית, נקראת פוביה; הימנעות מסיטואציה בה יתכן ולא ניתן יהיה למצוא עזרה במקרה של התקף פאניקה, או חווית תסמינים פיזיים אחרים, נקראת אגורפוביה (בעברית: "בַּעַת חוּצוֹת").
למידע המלא בנושא: אגורפוביה.
האם התקף פאניקה הינו מסוכן?
כולנו וודאי יכולים לחשוב על אירוע בחיים שלנו או של הקרובים אלינו, בו תחושה של פחד והתגובה אליה, עזרה להשאיר אותנו בטוחים (למשל, להמנע מתאונת דרכים). תגובה לאיום אמתי בפחד וחרדה, מאפשרת לנו להגיב בצורה הולמת, ומחקרים אף מראים שכמויות מתונות של חרדה ודאגה מעודדים אותנו להגיב ולפעול בצורה יעילה ביום-יום שלנו. פחד וחרדה הינם רגשות אדפטיביים מאד ולא מסוכנים בפני עצמם. כך למשל, פאניקה כשלעצמה, לא גורמת לאירוע לבבי. הבעיה מתרחשת כאשר אנו נותנים לרגשות כאלו לשלוט בחיינו ולהגדיר את מי שאנחנו, להתפשר על מה שחשוב לנו ולצמצם את החיים שלנו.
כיצד מטפלים בהפרעת פאניקה?
הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מהווה הטיפול העיקרי והיעיל ביותר בהפרעת פאניקה. במקרים מסוימים נכון לשלב גם טיפול תרופתי. CBT, כשמו כן הוא, מורכב משני מרכיבים עיקריים: קוגנטיבי והתנהגותי.
מרכיב קוגניטיבי:
המרכיב הקוגניטיבי בטיפול נועד לספק אינפורמציה אודות המרכיבים הגופניים, הנפשיים וההתנהגותיים המעורבים בהפרעת פאניקה, על-מנת ליידע את המטופל אודות ההפרעה ולתקן מידע שגוי ופרשנויות שגויות של התחושות הגופניות ושל חרדה ופאניקה. אנשים רבים זוכים להקלה משמעותית מעצם ההבנה של מהו התקף פאניקה והמנגנונים המעורבים בו. המטופל מתנסה בכלים שנועדו להגביר את המודעות העצמית האובייקטיבית שלו לחוויית חרדה ופאניקה.
מרכיב התנהגותי:
המרכיב ההתנהגותי בטיפול מערב חשיפות חיות לסיטואציות בהן המטופל מצפה להתרחשות של התקפי פאניקה או תסמינים המדמים התקף פאניקה. חלק אינטגרלי בשיטה זו היא הסרת התנהגויות הביטחון (התנהגויות שנועדו למנוע את ההשלכות הקטסטרופליות הנובעות מהפרשנות השגויה לתסמינים הגופניים, כמו הישענות על חפץ כלשהו, או נטילת תרופות) שבסופו של דבר מובילות באופן פרדוקסלי להגברת תחושת הפחד.
החשיפה מערבת בנוסף חשיפות לתחושות הגוף (חשיפות אינטרוספטיביות), המיועדות לייצר באופן שיטתי ומבוקר, את התחושות הגופניות הבולטות אותן המטופל נוטה להרגיש בעת התקף פאניקה אמיתי. כך, באמצעות חשיפות חוזרות והתגברות סבילות המטופל לתחושות הגוף, מבלי לנקוט בהתנהגויות הימנעות או התנהגויות ביטחון, עולה. המטופל לומד לפחד פחות מתחושות אלו ורואה כיצד בכל פעם שהחרדה עולה, היא יורדת מעצמה, גם כאשר לא מנסים לשלוט בה או לנהל אותה.
האם כדאי להיעזר בטיפול תרופתי?
לרוב, כשמדובר בהתקפי חרדה אין צורך בטיפול תרופתי. אך במקרים מסוימים, שהחרדה גבוהה מדי ואינה מאפשרת טיפול ניתן לשקול שילוב של טיפול תרופתי. תרופות ממשפחת ה-SSRI (מעכבים בררנים של ספיגה מחדש של סרוטונין) נחשבים כטיפול הבחירה בהפרעת הפאניקה, אך כמובן שחשוב להפגש עם איש מקצוע על מנת שיקח בחשבון גורמים כמו ההיסטוריה התרופתית או תרופות נוספות אותן המטופל נוטל, על-מנת להתאים את התרופה והמינון הנכונים עבורו. בכל הנוגע לטיפול תרופתי אנו ממליצים על ליווי של פסיכיאטר
איך אפשר להסביר התקפי פאניקה שמגיעים "משום מקום"?
לאחר מספר פעמים של פחד מתסמינים גופניים, הפחד מתסמינים אלו יכול להיווצר באופן אוטומטי. חשוב על הפעם הראשונה שלמדת לרכב על אופניים. תחילה, נזקקת להרבה תשומת לב והדרכה בכל פעולה שביצעת; באופן הדרגתי, הפעולה הפכה אוטומטית, כך שיכולת לרכב מבלי לחשוב על מה שאתה עושה באופן מודע. ולמרות זאת, המחשבות האוטומטיות שלך עדיין מובילות את ההתנהגות הקשורה באופן הרכיבה שלך. אותו תהליך מתרחש גם עם המחשבות האוטומטיות המקושרות עם תחושות חרדה ופאניקה: לאורך זמן, הן יכולות להפוך אוטומטיות, כך שלא תהיה מודע למה שאתה חושב; ולמרות זאת, אותן מחשבות עדיין משפיעות על התחושות וההתנהגויות שלך. משום שאתה לא מודע למחשבות אלו, זה עשוי להרגיש כאילו פאניקה וחרדה מגיעים "משום מקום" – אתה פשוט חש מפוחד, ואתה לא יודע למה.
תהליך אוטומטי נוסף נקרא "התנייה אינטרוספטיבית". הכוונה היא ללמידת פחד מתסמינים גופניים, בשל חוויות שליליות קודמות הקשורות באותם התסמינים. ברגע שנעשה קישור בין עלייה בקצב הלב שלך לבין האפשרות למות או לחוות אסון אחר, שינויים בקצב הלב עשויים לגרום לפחד אוטומטי, מאחר והפחד הפך להיות מותנה. בעקבות זאת, אפילו שינויים קטנים בקצב הלב שהם נורמליים, ולא היו מפריעים לך לפני שחווית פאניקה, יוכלו לגרום לך לפחד. למעשה, השינוי הפיזי יכול להיות כה עדין שאתה אפילו לא תהיה מודע אליו באופן מלא, ולמרות זאת, הוא יגרום לך לפחד. זו סיבה נוספת שיכולה להסביר מדוע התקפי פאניקה לפעמים מרגישים כאילו מגיעים משום מקום – הם בעצם מופעלים באמצעות שינויים פיזיים עדינים אליהם לא היית מודע, אך הגוף כבר עבר התנייה להגיב אליהם.
מקורות:
יצקר, א'., קליין, א. (אוגוסט, 2019) הפרעת פאניקה. ויקירפואה. אוחזר מתוך
https://www.wikirefua.org.il/w/index.php/הפרעת_פאניקה_-_Panic_disorder#.D7.90.D7.91.D7.97.D7.A0.D7.94
Answers to Your Questions About Panic Disorder. (2008). Retrieved August 04, 2020, from https://www.apa.org/topics/anxiety/panic-disorder
Craske, M. G., & Barlow, D. H. (2007). Mastery of your anxiety and panic: Therapist guide (Vol. 2). Oxford University Press.
Craske, M. G., Kircanski, K., Epstein, A., Wittchen, H.-U., Pine, D. S., … Lewis-Fernández, R. (2010). Panic disorder: a review of DSM-IV panic disorder and proposals for DSM-V. Depression and Anxiety, 27, 93–112. doi:10.1002/da.20654
Eifert, G. H., & Forsyth, J. P. (2005). Acceptance and commitment therapy for anxiety disorders: A practitioner's treatment guide to using mindfulness, acceptance, and values-based behavior change. New Harbinger Publications.
Kessler, R. C., Chiu, W. T., Demler, O., & Walters, E. E. (2005). Prevalence, Severity, and Comorbidity of 12-Month DSM-IV Disorders in the National Comorbidity Survey Replication. Archives of General Psychiatry, 62(6), 617-627. doi:10.1001/archpsyc.62.6.617