טיפול תרופתי בדיכאון הוא נושא שקיימת מחלוקת רבה לגביו. אין ספק שדיכאון והפרעות אחרות כמו חרדות או OCD, פוגעות קשות באיכות חיי האדם וחשוב שהסובלים מהן יקבלו טיפול מתאים. המצדדים בטיפול התרופתי מצביעים על מחקרים המראים על יעילות הטיפול, בפרט אם הוא משולב בטיפול פסיכולוגי מתאים. המתנגדים לטיפול תרופתי מוטרדים בין היתר מתופעות הלוואי האפשריות של טיפולים תרופתיים בדיכאון והפרעות אחרות.
נושא שהוביל לפחד מטיפול תרופתי הוא פרסומים לגבי קשר בינו לבין מחשבות אובדניות אצל בני נוער. אומנם לא ניתן להצביע בבירור על הטיפול התרופתי כסיבה לכך, היות ובני הנוער שנטלו טיפול תרופתי לא היו דוגמא ומופת לאושר, אך ה-FDA החליט לא לקחת סיכון ולפרסם אזהרה בנושא ב-2003. האזהרה יצאה עקב סקירת מחקרים בה נמצא כי אחוז אחד מבני הנוער הנוטלים טיפול תרופתי חוו עליה במחשבות על אובדנות. אזהרת ה-FDA הפכה לחומר לגל כתבות פרובוקטיביות, שהתעלמו מההשפעות האפשריות של דיכאון על מחשבות אובדניות, והכתירו את הטיפול התרופתי כאשם הבלעדי. כמו כן, כתבות אלו התעלמו מכך שמחשבות על מעשים אובדנים אינן שוות ערך לרצון לבצע מעשה אובדני, ויש לבחון לא רק את המחשבות, אלא האם הייתה עליה בנסיונות אובדניים בפועל . באופן טבעי, סיקור זה, עורר חששות אצל בני נוער המשתמשים בטיפול זה, או שוקלים להיעזר בו, ואצל בני משפחתם.
מחקר שנערך באוניברסיטת הארוורד ובדק את ההשלכות האזהרה מצא כי היה לה אפקט הפוך, ובמקום להפחית את שיעור האובדנות – הוא עלה. בעקבות האזהרה והסיקור שנלווה לה, חלה ירידה חדה של 20% בשימוש בתרופות נגד דיכאון אצל בני נוער. כתוצאה, בני נוער רבים נאלצו להתמודד עם דיכאון מבלי שיקבלו את הטיפול המתאים. בשנה שלאחר פרסום האזהרה נמצא כי חלה עליה של מעל 20% בנסיונות אובדניים על ידי נטילת מינון יתר של כדורים, ועלייה של 33% כשמדובר בבני נוער בלבד.
מאוחר יותר ה-FDA שינה את האזהרה והפך אותה לעדינה יותר. האזהרה החדשה ייעצה לשקול את הסיכון של הימנעות מטיפול תרופתי, לעומת הסיכון של הגברה במחשבות על אובדנות. במקום להימנע מטיפול תרופתי, ה-FDA המליצה לערוך מעקב על בני נוער הנוטלים טיפול תרופתי. אזהרה זו מדגישה את הסיכון שהפרסומים התעלמו ממנו – דיכאון לא מטופל אצל בני נוער עלול להיות מסוכן, הימנעות מטיפול עלולה לגרום נזק, ושימוש זהיר יכול להיות הפתרון הטוב ביותר אצל חלק מבני הנוער.
החוקרת הראשית, ד"ר כריסטין לו, מסכמת: "ה-FDA, אמצעי התקשורת ורופאים צריכים למצוא דרכים טובות יותר לעבוד יחד, על מנת להבטיח שאנשים יקבלו את הטיפול הנכון ביותר עבורם, כשהם עדיין מוגנים מסכנות אפשריות". אין ספק שלתקשורת יש השפעה ניכרת על העמדות לגבי טיפול תרופתי ויש לקוות שהסיקור ישתנה עם הזמן ויתמקד בלסייע לסובלים מקשיים שונים ולא בציד מכשפות נגד טיפול תרופתי. אולם, מעבר לתפקיד החשוב של התקשורת, גם לצרכנים של שירותי בריאות הנפש יש אחריות.
כפי שהתיאור לעיל הדגים, טיפול תרופתי הוא נושא מורכב, שאפשר למצוא לגביו בקלות הרבה מידע לא מדוייק. בפועל, יש לטיפול יתרונות וחסרונות, כמו לכל תרופה אחרת. וכמו בכל תרופה אחרת, חשוב לקבל מידע מדוייק ולהחליט החלטה שקולה – מצד אחד לא לרוץ לטיפול תרופתי, אך מצד שני לא לוותר עליו עם הוא נחוץ. אם אתם נמצאים בטיפול פסיכולוגי, זה יכול להיות מקום טוב לקבל אינפורמציה על הנושא, גם לבחון את הצורך בטיפול תרופתי, וגם להבין לעומק במה בדיוק מדובר. אולם, חשוב לדעת שגם מטפלים הם בני אדם ויש להם את העמדות שלהם. חשוב שתדעו מה העמדות של המטפל לגבי טיפול תרופתי והתייחסו לדעתו בהתאם. יש מטפלים שמתנגדים לטיפול תרופתי אלא אם קיים סיכון או חוסר תפקוד כמעט מוחלט, ואחרים ממליצים על התייעצות פסיכיאטרית כשקיים סבל ניכר והם סבורים שסיכויי הצלחת הטיפול נמוכים בלעדיו. כמו כן, פסיכולוגים ומטפלים אחרים אינם רופאים, כך שהם אינם מוסמכים לתת טיפול תרופתי. לחלק מהפסיכולוגים יש ידע והבנה בתחום, אך לאחרים יש ידע מועט בלבד וכדאי להשיג מידע נוסף.
רופא המשפחה יכול להיות מקור אינפורמציה טוב לגבי טיפול תרופתי, אך גם כאן קיימת שונות גדולה בין רופאים .יש שמאבחנים ושולחים לפסיכיאטר במקרה הצורך, יש שמטפלים בסימפטום ולא בבעיה (למשל תרופות הרגעה להתקפי חרדה), ויש הנותנים טיפול תרופתי לא מדויק. חשוב לדעת שפסיכיאטר הוא בעל המקצוע היחיד המומחה בתרופות פסיכיאטריות, ונהגו כפי שהייתם נוהגים בבעיה אחרת – היעזרו ברופא המשפחה לאבחון וטיפול בתחום מומחיותו, ופנו למומחה כשהמצב מורכב יותר.
מקור האינפורמציה הטוב והמדויק ביותר הוא פסיכיאטר, כשרצוי לבחור בפסיכיאטר בעל ניסיון במצב עמו אתם מתמודדים. פסיכיאטר יוכל לתת אינפורמציה מדויקת לגבי הטיפול התרופתי ולהכווין אתכם לגבי הצורך בטיפול. כמו כן, פסיכיאטר יוכל להכווין אתכם לטיפול שיסייע לכם להתמודד עם הבעיה בצורה טובה, היות וטיפול תרופתי מפחית את הקושי אך אינו נותן כלים להתמודדות מעבר לכך.
