הריון הוא תקופה העלולה לעורר חרדות רבות – חרדות לגבי בריאות ושלמות העובר, בדיקות רפואיות רבות, שינויים הורמונליים, שינויים בגוף האישה, דאגות לגבי התפקוד כאם, שילוב בין קריירה לאימהות ועוד. חרדות בהריון מתבטאות בצורות שונות, כשאחת הצורות היא התקפי חרדה בהריון.
אחד המאפיינים של התקפי חרדה הוא פחד מתמיד מהתקף נוסף, פחד המגביר את הסבירות שהאדם אכן יחווה התקף או התקפים נוספים. נשים עם התקפי חרדה בהריון אינן יוצאות מכלל זה, למעשה, יתכן וההיפך נכון ועוצמת הפחד שלהן מהתקף גדולה יותר, כיוון שבנוסף לחרדות המאפיינות כל אדם הסובל מהתקפי חרדה, הן חרדות גם מהשפעת ההתקפים על העובר.
התקפי חרדה בהריון יכולים לקרות לנשים הסובלות מהפרעת חרדה ועברו התקפים בעבר, ולנשים שלא חוו זאת מעולם. במקרה הראשון, האישה, המודעת לכך שהיא פגיעה להתקפי חרדה, עלולה להיות חרדה מהתקף בהריון עוד לפני שתחווה אחד, דבר שיגביר את הסבירות שיקרה. במקרה השני – האישה לא חוששת מראש מהתקף, אולם אוסף לחצים וחרדות הקשורים להריון ומצבים אחרים בחייה מובילים להתקף, ומהרגע שהיא חווה את ההתקף הראשון מתחיל המעגל האכזרי של התקפי חרדה בהריון.
אין מחקרים מדויקים על שיעור התקפי חרדה בהריון, ומחקרים מועטים וסותרים על שיעור התקפי חרדה בקרב נשים הרות שעברו התקפי חרדה בעבר. מהמחקרים עולה כי אצל רוב הנשים שעברו התקפי חרדה בעבר אין שינוי בסימפטומים, אך לא ברור אצל כמה יש שיפור או החמרה במצב.
בעוד שבהתקפי חרדה "רגילים", כלומר, לא בהריון, אין סכנה בהתקף והמטרה המרכזית של טיפול בהתקפי חרדה היא שהאדם יסכים לחוות את התחושות הלא נעימות שהוא מרגיש בזמן התקף, תוך הבנה שלא יאונה לו כל רע – בהריון המצב אחר. התקפי חרדה בהריון עלולים להשפיע על התינוק. מחקרים שונים מראים כי ללא טיפול, התקפי חרדה בהריון עלולים להוביל למשקל נמוך בלידה, לידה מוקדמת, בעיות בזרימת הדם לעובר, הגברת הסיכון לרעלת הריון ובעיות רפואיות נוספות.
התקפי חרדה בהריון – על הטיפול
אנשים עם התקפי חרדה חושבים שהסימפטומים הפיזיים של חרדה מעידים על בעיה בגופם, חוששים מהשלכות בריאותיות של ההתקף, פוחדים שהתחושות לא יגמרו לעולם או שישתגעו. כתוצאה מחששות אלו, הם משתמשים במגוון התנהגויות ביטחון והימנעויות בניסיון למנוע התקפים או להפסיק התקף חרדה שהתחיל. בטיפול בהתקפי חרדה נרכש ידע רב על ההפרעה, הם מבינים כי הסימפטומים הפיזיים אינם מסוכנים, כי הדברים שהם חוששים מהם (למשל עילפון, נפילה או התקף לב) לא יתרחשו, כי התנהגויות אלו רק מחמירות את ההתקפים, ולמעשה הם יעברו מהר יותר אם הם לא יעשו דבר. כחלק מהטיפול הם לומדים כיצד לעורר סימפטומים המאיימים עליהם בזמן התקף, ומתרגלים אליהם עד שהם בגדר אי נעימות ולא איום בלתי נסבל.
במידה והאישה מתמודדת עם התקפי חרדה בהריון, יש צורך לעשות התאמות של הטיפול למצבה הייחודי. החלק ההתנהגותי של הטיפול מצטמצם, היות ולא ניתן לבצע את כולו בהריון, והחלקים שמתבצעים הם באישור ופיקוח רופא. במקום, יש דגש רב על עבודה על דפוסי חשיבה הקשורים להתקפים, ניהול מתחים ולחצים במידה ואורח החיים של האישה הופך אותה לפגיעה יותר להפרעה וכן הלאה.
ביבליוגרפיה
Cohen LS, Sichel DA, and Faraone SV. et al. Course of panic disorder during pregnancy and the puerperium: a preliminary study. Biol Psychiatry. 1996. 39:950–954.
Rizzardo R, Magni G, and Cremonese C. et al. Variations in anxiety levels during pregnancy and psychosocial factors in relation to obstetric complications. Psychother Psychosom. 1988. 49:10–16.