טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) בפחד ממקומות סגורים הוא טיפול קצר מועד, האורך לרוב 12-24 מפגשים. במידה והאדם סובל מקשיים נוספים, למשל התקפי חרדה, הטיפול יעסוק גם בהם, ויכול להתארך בהתאם. הטיפול מורכב מחלקים קוגניטיביים בהם המטפל מקנה לסובל מפחד ממקומות סגורים ידע על קלסטרופוביה ומסייע לבחון אמונות שגויות שאנשים עם קלסטרופוביה מחזיקים בהן, ומחלק התנהגותי בו הידע מיושם בפועל.
אנשים עם קלסטרופוביה אוחזים באמונות שונות המגבירות את הפחד שלהם ממקומות סגורים. אמונות אלו יכולות להיות קשורות למקומות סגורים ולסכנה הצפויה בהם כביכול, או להשפעה של שהייה במקומות סגורים על האדם ויכולת ההתמודדות שלו עם השהייה בהם. דוגמאות לאמונות: האוויר ייגמר אם אתקע במקום סגור (למשל מעלית או מטוס). אם אהיה במקום סגור ללא יכולת לצאת לא אוכל לעמוד בזה ואצא מדעתי מרוב פחד.
בחלק הקוגניטיבי (העוסק במחשבה) של הטיפול המטפל מקנה לאדם המתמודד עם פחד ממקומות סגורים ידע כללי על חרדה והדרך בה היא מתבטאת ומסביר כיצד החלק ההתנהגותי של הטיפול יסייע לו להתמודד עם הפחד. בנוסף לחלקים אלו, הקיימים בטיפול בכל פוביה, המטפל מתייחס לאמונות שגויות כגון אלו שפורטו לעיל ומקנה על כך ידע.
כך למשל, אם האדם חושש לצאת מדעתו, נעשה בירור מקיף מה בדיוק פירוש הדבר, כלשרוב מתגלה שהאדם פוחד למעשה שהפחד שהוא מרגיש יערער אותו באופן בלתי הפיך. הסבר מעמיק המלמד את המטופל כי פחד הוא מנגנון שנועד להגן עלינו מפני סכנה, להכין את גופנו להתמודד עמה באופן היעיל ביותר, מאפשר לאדם להבין כי שיגעון סותר מטרה זאת ואינו דבר שהולך לקרות בפועל. האדם לומד על הדרך בה מנגנון הפחד והחרדה בגופנו עובד, ומבין שלמרות שחווית הפחד היא מאוד לא נעימה, היא אינה מסוכנת, ואם יתמודד עם נושאים המאיימים עליו מבלי להיאבק ולנסות לסיים את המצב, עוצמת הפחד תפחת מעצמה. בלי שיצא מדעתו, כמובן.
בנוסף לבחינת ואתגור האמונות הקשורות לקלסטרופוביה, נעשית גם עבודת הכנה לחלק ההתנהגותי של הטיפול. בחלק זה לומדים כיצד חשיפה הדרגתית וממושכת למקומות סגורים תאפשר התמודדות עמם בצורה שונה מבעבר, והמטופל מקבל מענה לשאלות וחששות שונים שלו בנוגע לתהליך.
החלק ההתנהגותי של טיפול CBT יכול להיות קשה לאנשים רבים, כיוון שלמרות שהטיפול נעשה בזהירות, ותוך התאמה לקצב של האדם, הוא עדיין דורש להיות במצבים שמאוד מפחידים אותו ושהוא עשה מאמצים גדולים על מנת להימנע מהם. ההסבר על התועלת, הקשיים הצפויים וכיצד מתמודדים עמם חשוב מאוד כיוון שהוא מפחית מהחששות ומראה לאדם שהשליטה היא בידיים שלו ואף אחד לא יכול להכריח אותו לעשות דבר שהוא לא רוצה – חשש הקיים אצל מטופלים רבים.
החלק ההתנהגותי של הטיפול מתבסס על חשיפה ממושכת והדרגתית למצבים הגורמים לאדם חרדה. בהדרגתיות הכוונה היא שבתחילת הטיפול נבנה מדרג הכולל מצבים שונים המאיימים על האדם והוא מדרג את דרגת הקושי שכל אחד מהם מעלה. תחילה נעשית עבודה על דרגות קושי נמוכות יחסית ורק כשהאדם מצליח להתמודד בצורה אחרת עם המצבים שבדרגה זו ורמת הפחד פוחתת נעשית התקדמות לרמה הבאה. דוגמא למדרג התחלתי יכולה להיות:
צפייה בסרטון של אדם בחדר סגור – רמת קושי 40
שהייה בחדר קטן יחסית עם חלונות פתוחים – 50
שהייה בממ"ד עם חלונות סגורים – 60
שימוש במעלית רגילה בבניין משרדים – 70
לאחר מכן נעשית עבודה כדי לפרט ולהבדיל יותר בין מצבים שונים. כך למשל, אצל רוב האנשים המתמודדים עם קלסטרופוביה קיים הבדל משמעותי בעוצמת הפחד כשעליהם לשהות במקומות סגורים לבדם או עם אנשים אחרים. עוצמת הפחד יכולה להיות תלויה בגורמים נוספים רבים כמו משך השהות, האם יש ברשותם מים וטלפון סלולרי או לא וכן הלאה. ככל שהמדרג יהיה מפורט יותר הוא יאפשר עבודה מדויקת יותר וימנע עיכובים מיותרים בטיפול, או ההיפך – קפיצה גדולה מדי קדימה.
לאחר בניית המדרג הסובל מפחד ממקומות סגורים מתחיל להתמודד יחד עם המטפל עם מצבים אלו על ידי חשיפה מתמשכת – כלומר, הישארות לאורך זמן במצבים אלו. לרוב האדם פועל לפי החשש שלו, וברגע שהוא נמצא במקום שמאיים עליו הוא בורח ממנו או משתמש באמצעים שונים על מנת להפחית את החשש – למשל לחפש דרכי מילוט מהמקום הסגור או פתיחת החלון ועמידה לידו. ההימנעות מהשהייה במצב או ההתנהגויות השונות שנועדו להקל על הקושי מונעות מהאדם לראות כי הפחד לא ישאר לנצח, ואם יסכים להיות במצב הפחד ידעך עם הזמן והוא יוכל להתמודד בצורה יותר טובה מכפי שחשב.
העבודה יחד עם מטפל קוגניטיבי התנהגותי מאפשרת לאדם לעבור את מחסום הפחד והדחף להימנע. אם ההתמודדות הייתה קלה, האדם היה מצליח להתגבר על הפחד לבד. כשהפחד עז ונמשך לאורך זמן, קשה מאוד להתמודד לבד, ונוכחות של דמות מקצועית הבקיאה בטיפול בפחד ממקומות סגורים ומעודדת להתמודדות מאפשרת לאדם להצליח למצוא כוחות להתמודד עם נושאים שנראו לו בלתי אפשריים בעבר.
העבודה במסגרת הפגישות היא רק חלק קטן מהטיפול. אם ההישגים ישארו מוגבלים לשעות הטיפוליות בלבד, ומחוץ אליהן הוא ימשיך להימנע – לא הושג דבר בטיפול. לא די במספר פגישות כדי לשנות דפוסים שנמשכו לאורך שנים, וכפי שתלמיד שלמד נושא חדש צריך להמשיך ולתרגל אותו בשיעורי בית כדי להטמיע את הידע החדש – כך קורה גם בטיפול בפחד ממקומות סגורים. בסוף כל פגישה האדם מקבל מטלות לבית המתבססות על דברים שכבר הצליח לעשות בפגישה יחד עם המטפל. מטלות אלו מאפשרות לו לתרגל שוב ושוב את אותם הנושאים, כך שרמת הפחד תמשיך ותפחת והוא ירגיש יותר ויותר נוח במצבים שבעבר גרמו לו לפחד עז.
