התקף חרדה הוא סדרת תסמינים גופניים העולים באופן פתאומי, יחד עם מחשבות על אסון מתקרב (חוסר יכולת לנשום, התקף לב, מחשבות שהאדם משתגע). למרות שההתקף הראשון עשוי להתרחש בתנאים מסוימים, קשה לצפות את הזמן ואת מקום ההתקפים הבאים. בזמן התקף האדם חווה פחד או מצוקה עזים, וכמה מהסימפטומים שלהלן מתפתחים בפתאומיות ומגיעים לשיא תוך 10 דקות:
• דפיקות לב חזקות או דופק מואץ
• הזעה
• רעד
• תחושת קוצר נשימה
• תחושת מחנק
• כאבים בחזה
• בחילה או כאב בטן
• תחושת סחרחורת, חוסר יציבות, או חולשה
• הרגשה שמה שקורה אינו אמיתי, או הרגשת ניתוק מעצמי
• פחד מאובדן שליטה, משיגעון, או ממוות
• גלי חום וקור
למעלה מחמישית מהאנשים יחוו לפחות התקף חרדה אחד לאורך חייהם, אולם רק כ-5% יפתחו הפרעת פאניקה לאורך חייהם. כלומר, התקף חרדה אינו שווה ערך להפרעת חרדה. הפרעת חרדה היא כשהאדם מפתח חשש מלהיות קורבן חסר אונים של הפאניקה ומפתח פחד מהתקף החרדה עצמו. במצב זה האדם עלול לחשוש להישאר לבד, להתרחק מהבית או לשהות במקומות ציבוריים, מצב הנקרא אגרופוביה. גם כשאינו חווה בפועל התקף, האדם יכול להיעשות יותר ויותר עצבני ומודאג ולנסות להיות מוכן פיסית ונפשית להתקף הבא.
כשהתקפי החרדה חוזרים על עצמם, וכשבמשך חודש לפחות האדם סובל מדאגה מתמשכת מהתקף נוסף, חשש מהשלכותיו (אובדן שליטה, התקף לב, שיגעון), וכשיש שינוי משמעותי בהתנהגות בעקבות ההתקפים, האדם מוגדר כסובל מהפרעת חרדה (הפרעת פאניקה).
