פחד מזריקה הוא פחד נפוץ שעלול לשבש את מהלך חייו התקין של ואדם ואף לסכן את בריאותו במקרים של המנעות מבדיקות ועירויים נחוצים. כל אדם מפחד מחדירה של גוף זר לגופו. מוחנו חווה סיטואציה מעיין זו כסכנה לגוף ולכן האינסטינקט הבסיסי שלנו הוא להגן על עצמנו ועל גופנו. אך רובנו מצליחים, גם אם לא ממש אוהבים זאת, לקבל כשצריך זריקות לרוב למטרות בריאותיות. לעומת זאת, עבור אנשים מסוימים, קבלת זריקה מעוררת פחד תהומי אשר עלול למנוע מהם אף דאגה לבריאותם בכל הקשור לקבלת חיסונים או ביצוע בדיקות דם.
מובן שפחד מהסוג הזה עלול לשבש מאוד את מהלך חייו התקין של ואדם ואף לסכן את בריאותו במקרים של המנעות מבדיקות ועירויים נחוצים. בניגוד לפחדים אחרים שניתן לעיתים "לעקוף" או להמנע מההתמודדות איתם, במקרה של פחד מזריקות חייבים בסופו של דבר להתמודד עם החוויה הבלתי נעימה גם אנשים הסובלים מדרגה חמורה של הפוביה ולכן מומלץ מאוד לטפל בבעיה.
סיגל, בת 31, סבלה מפחד מזריקות ששיבש את חייה וגרם לה להמנע מזריקות, בדיקות וחיסונים. כשנישאה והחליטה להביא ילד, הבינה שאין מנוס מלטפל בבעיה ולטפל בפחד. סיגל מתארת זאת באופן הבא:
כשהייתי בת 5, אמי לקחה אותי לקבל חיסון. הייתי בהיסטריה אשר הלכה והחמירה ככל שהתקרב מועד החיסון. כשהייתי נכנסת לחדר האחיות, הייתי נתקפת רעד והזעות ולא הייתי מוכנה לשבת.מאז כל מה שקשור לזריקות, מחטים או חפצים חדים אינו בא בחשבון בשבילי. כשאני מבשלת במטבח אני נמנעת משימוש בסכינים חדות מידיי. אני מאוד רוצה לטוס לטייל במזרח אך נמנעת מכך מכיוון שאיני מוכנה בכלל לחשוב על האפשרות שאצטרך לקבל חיסון אשר ממנו אני יכולה להימנע. לא עשיתי בדיקות דם מגיל צעיר למרות המלצות רופא המשפחה. אני גם לא מסוגלת לראות אנשים אחרים המשתמשים במחטים או עוברים תהליך רפואי חודרני כזה או אחר. אני לא מסוגלת לצפות בקטעי סרטים בהם אנשים מקבלים זריקות או משתמשים במחטים. כל פעם אני מסיטה את ראשי הצידה או מעבירה ערוץ.
לפני שנתיים התחתנתי ומאז אני ובעלי משוחחים על האפשרות להביא ילד. אני מאוד רוצה ילדים ומשפחה ומרגישה כי אני מוכנה להיות אמא ומאוד רוצה בכך. מצד שני, אני נמנעת מכך כבר שנתיים בגלל הפחד שלי ממחטים. אני יודעת כי ללא הפחד הזה, אני ובעלי היינו מתחילים בתהליך כבר מזמן וייתכן והיום הייתי כבר אמא. תהליך ההיריון כולל בתוכו זריקות ובדיקות רבות ואני לא מסוגלת לדמיין את עצמי בסיטואציה כזו. אני פשוט לא אצליח. עכשיו הפחד ממחטים פוגע ביכולתי להקים משפחה ומחבל בזוגיות עם בעלי אשר לא מבין את הפחד שלי.
החלטתי לעזור לעצמי ולטפל בבעיה ופניתי לקבלת עזרה מקצועית – פניתי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. במהלך הטיפול עבדה איתי המטפלת באופן הדרגתי על חשיפה למחטים בווריאציות שונות. התחלנו בהתבוננות בתמונה של מחט, עברנו להחזקה של מחט ביד, אחר כך התבוננתי בסרט בו מזריקים לאדם מחט לגוף, אחר כך ביצעתי דקירות קלות עם המחט בעורי בחלקים שונים של הגוף ולבסוף אף הגענו לשלב בו הגעתי לבצע בדיקת דם.
למרות הקושי והחשיפה לדבר ממנו פחדתי יותר מכל, הטיפול נתן לי את התמיכה ואת אופן העבודה ההדרגתי לו הייתי זקוקה. הבנתי כי לא תהיה דרך אחרת אלא להתמודד הפחד הכי גדול שלי ובעצם להיחשף אליו שוב ושוב תוך כדי רכישת כלים שונים להתמודדות והטמעה של דפוסי חשיבה פונקציונאליים יותר. היום אני עדיין לא מחבבת מחטים, אך אני מסוגלת להתמודד איתן וההוכחה הכי טובה לכך עבורי היא היותי היום בהריון מתקדם.
