אנחנו רגילים לחשוב שאנשים גורמים לסובביהם להרגיש רע על מנת לגרום לעצמם להרגיש יותר טוב, אבל מחקר מהעת האחרונה טוען שלא תמיד זה המצב. על פי המחקר החדשני, כשמישהו גורם לנו להרגיש רע- יכול להיות שהוא מנסה דווקא לעזור לנו!
ישנן סיטואציות יומיומיות רבות שבהן דבר שכזה עלול לקרות. לדוגמה, אם אזכיר לחברתי הסטודנטית (שנוטה לדחות משימות) שהיא עלולה להיכשל אם היא לא תלמד לבחינה המתקרבת, אני אמנם אעורר בה רגש שלילי בטווח הקצר- פחד, כעס, תסכול, אבל בטווח הארוך אני אעזור לה לסיים את התואר האקדמי בהצלחה ולהגשים את היעדים שהציבה לעצמה.
החוקרים שיערו שכאשר אנחנו מתבוננים על סיטואציות מנקודת מבטו של האחר באופן אמפטי, אנחנו נוטים לבחור לעורר בו רגש שלילי על פני חיובי- עבורו ולטובתו. כדי לבחון את השערתם, 140 נבדקים מבוגרים גויסו למחקר. במסגרת המחקר, כל נבדק שהגיע למעבדה שיחק במשחק מחשב עם שחקן אנונימי אחר שכונה שחקן א'.
בפועל וללא ידיעת הנבדקים, מחשב מילא את תפקידו של שחקן א'. כל נבדק קיבל פתק שכתב שחקן א' לכאורה, בו סופר באופן רגשני שחברתו של שחקן א נפרדה ממנו לאחרונה והוא נותר עצוב, מתוסכל וחסר אונים. חצי מהנבדקים התבקשו לדמיין איך שחקן א' מרגיש כעת ולהתחבר לעמדתו שבורת הלב, בעוד שהחצי השני של הנבדקים התבקש להישאר מנותקים מהחוויה של שחקן א'.
החוקרים דיווחו שבמהלך הניסוי, נבדקים שהתבקשו להזדהות עם שחקן א' (ולא אלו שהתבקשו להישאר מנותקים מנקודת מבטו של שחקן א') ניסו לעורר בו רגשות שליליים שיעזרו לו להצליח במשחק המחשב ששיחקו. אותם הנבדקים בחרו עבור שחקן א' סרטונים וטקסטים שמעוררים פחד אם שיחק במשחק שבו צריך לברוח מזומבים, וכאלו שמעוררים כעס אם שיחק במשחק שבו צריך לתקוף את האויב בקרב.
הרגשות שבחרו לעורר הנבדקים בקרב האדם האחר (שחקן א') הם אמנם רגשות שליליים בטיבם, אך מטרתם היא חיובית- הצלחה במשימה. מעניין במיוחד לשים לב לספציפיות של הרגש השלילי- הנבדקים בחרו לעורר רגש שלילי שמתאים למשימה הספציפית, כך שניתן להסיק שאנחנו מקשרים היטב בין רגש מסוים לבין התועלת שהוא יכול להביא בהשגת מטרה כלשהי. מסקנה חשובה נוספת שעולה ממחקר זה היא שבחירת הרגש השלילי נעשתה בצורה אמפתית ומתוך כוונה אמיתית לסייע לאדם אחר.
מסקנות המחקר יכולות להיות רלוונטיות גם לעולם הטיפול הפסיכולוגי. לעתים קרובות, במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), המטפל/ת מעורר/ת בקרב המטופל/ת רגשות שליליים למען מטרות חיוביות. כך למשל, מטופל שמתמודד עם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) וחושש להכות אדם זר ברחוב עשוי לבקש מהמטפל להרגיע אותו שוב ושוב שאין שום סיכוי שהוא ינהג באלימות. במילים אחרות, המטופל עלול לבקש מהמטפל להפחית את הרגש השלילי שהוא חש בעקבות האובססיה שלו ולהגביר רגש חיובי במקומו.
למרות שבהקשרים רבים אחרים טיפול פסיכולוגי יכול להיות מרחב מרגיע, במקרה הזה הרגעת התוכן האובססיבי מהווה בעצם שיתוף פעולה עם ההפרעה ולכן לא מומלץ לנקוט בגישה זו. כפי שמוסבר בפירוט כאן, הרגעה יכולה אולי לשפר את ההרגשה בטווח הקצר, אולם בטווח הארוך לא תושג המטרה החשובה- שהיא להפחית את המידה בה ה-OCD מפריע למטופל בחייו. לכן תפקיד המטפל הוא לתמוך, ללוות ולעזור למטופל להתמודד עם המחשבות האלימות ולהגביר את יכולתו לשאת את הרגשות השליליים שהן מעוררות. דוגמה זו ממחישה את העובדה שלעתים, הדבר האמפטי ביותר לעשות הוא לעורר (או לכל הפחות לא לנטרל) רגש שלילי בקרב המטופל, על מנת לסייע לו להתמודד באופן יעיל יותר עם מחשבותיו ועם רגשותיו בסופו של דבר. כל עוד הדבר נעשה באופן רגיש ומקצועי, התועלת גדולה!
הכתבה מבוססת על המאמר המקורי הזה:
