כשעוברים ליד גן ילדים ניתן לפעמים לשמוע את הילדים אומרים זה לזה: "תיזהר ממני, אבא שלי חזק" ואת הילד השני עונה: "אז מה, אבא שלי חזק יותר". בגיל צעיר שכיח להיעזר בהורים או מבוגרים משמעותיים אחרים כדי ליישב קונפליקטים בין אישיים. לפעמים אפילו מספיק איזכור של דמות מבוגרת על מנת להצליח להתגבר על קשיים אלו. אולם ככל שהילדים גדלים הם מצופים ליישב קונפליקטים בין אישיים בכוחות עצמם ופחות בעזרת מבוגרים אחראיים. לא רק המבוגרים מצפים לזאת, אלא גם הילדים מצפים שכך יהיה הדבר. כדי לתת מענה נכון לילד החוזר הביתה מבית ספר ומתלונן שמציקים לו, חשוב לבחון מספר נקודות חשובות לפני שנותנים מענה לקושי:
ראשית, חשוב לזכור שילדים בוחנים גבולות, זאת כל הורה יודע ודאי, אולם הגבולות שהם בוחנים אינם רק של מבוגרים אלא גם של ילדים אחרים בסביבתם. ילדים מקניטים זה את זה כחלק מבדיקות ומיפוי חברתי של הקבוצה: מי הילד החזק, מי נעלב מהר, מי מחזיר, עם מי כדאי לי להתחבר ועם מי לא וכו'. לכן, התייחסות להצקות בבית הספר צריכה להיות נורמטיבית – זה אמנם לא דבר נעים, אבל זה שכיח ובמידה ולא נעשו מעשי אלימות או בריונות, זה לא תמיד דבר נורא ואיום.
כולם מכירים בוודאי את המשפט הנ"ל או משפטים דומים, שמעבירים את אותו מסר: הצד המציק נהנה מהתגובה, ואם הוא לא יקבל אותה, בסופו של דבר הוא ישתעמם וילך. זה נכון בחלק מהמקרים, אבל באחרים דווקא ניסיון לעשות זאת יוביל לתוצאות ההפוכות. ראשית, יש ילדים שמתקשים בוויסות רגשי. פעמים רבות נטפלים אליהם כיוון שהם "נפיצים", כלומר, קל להוציא אותם משלוותם ולגרום להם להגיב. לבקש מילד שמתקשה בלאו הכי לשלוט על תגובותיו לשלוט בהן במצב קשה, כשהצד השני עושה כמיטב יכולתו כדי להוביל לאובדן שליטה, היא בקשה לא הוגנת שיכולה להוסיף תסכול והאשמות עצמיות למצב הלא פשוט גם ככה.
במקרים אחרים, הילד או הילדים המציקים לא מתייאשים כל כך מהר, והם ימשיכו להציק כיוון שהתעלמות מההקנטות הופכת את הילד המתעלם למטרה נוחה. גם למבוגרים קשה לעמוד בפני הצקות ועלבונות, על אחת כמה וכמה לילדים ובני נוער. קשה לצפות מילד או נער להתעלם מהצקות כשהן ממשיכות בעקביות. בסופו של דבר רוב הילדים או הנערים ישברו ויגיבו, והצד השני ילמד שאם הוא יתמיד – בסופו של דבר הוא יבוא על סיפוקו. למידה כזו מגבירה את הסיכוי שהוא ימשיך להציק פרק זמן ממושך בפעם הבאה, כך שהאסטרטגיה רק תוביל להצקות ממושכות ועקביות יותר.
נקודה חשובה נוספת בהקשר זה היא שילדים ובני נוער נמצאים בשלב של גיבוש זהות עצמאית. פידבקים שהם מקבלים על נקודות שהם מרגישים חלשים בהן או לא בטוחים בעצמם יכולים להיחוות כאמת מוחלטת ולהשפיע במידה ניכרת על תפיסתם העצמית. אם העלבונות מהצד השני אינם מפסיקים, הדימוי וההערכה העצמית שלהם עלולים להיות מושפעים מכך לרעה. לכך עלולות להתווסף תפיסות על עצם ההתמודדות, כשבמקום לראות עצמם כמאופקים למשל, ילדים או בני נוער שאינם מגיבים יכולים לראות עצמם (בין אם ממחשבה שלהם או מדברים שהמציקים אומרים) כחלשים ולא מסוגלים להתמודד.
חלק מההורים מלמדים את ילדיהם ללכת למורה, או למבוגר אחר בבית הספר ולספר על ההצקות. למרות שבאופן ישיר הדבר עשוי להפסיק את ההצקות אין הדבר משפר את מעמדו החברתי של הילד או עוזר לו להתמודד עם הצקות שיעשו מחוץ לכותלי בית הספר, בדרך הביתה, בתחנת האוטובוס או בהסעה. ילדים נוטים לראות ילדים ש"מלשינים" למורה, כילדים שאינם מצליחים להתמודד בכוחות עצמם, חלשים וחסרי אונים.
מתי בכל זאת לערב מבוגר כדי לפתור קונפליקטים בבית הספר? בעוד שהצקות והקנטות רבות עוברות מעצמן ואינן משפיעות יותר מדי לטווח הארוך, יש הצקות שיכולות לצלק את הילד ולהשאיר חותם לאורך חייו. אין כללים ברורים, אך ככלל אצבע אם ההצקות עקביות ונמשכות לאורך זמן, אם יש אלימות או איום ממשי לפגיעה, אם יש ניצול מיני, או כשנראה שיש פגיעה עקבית בבטחונו העצמי של הילד, במצב רוחו או שהוא מתחיל לפתח חרדות – כדאי לשקול פנייה לגורמים בבית הספר.
במידה והחלטתם לפנות לעזרה, כדאי לברר מי הגורם או הגורמים שיכולים לתת עזרה בצורה הטובה ביותר – האם המחנכ\ת תוכל לטפל בנושא בעדינות ובאופן שלא יגביר את הקושי של הילד? האם אפשר להיעזר ביועצ\ת בית הספר או בפסיכולוג\ית חינוכי\ת? האם יש דמויות משמעותיות אחרות שיכולות לסייע?
אם אתם מרגישים חוסר אונים מול המצב, או שניסיתם להתמודד ולסייע כמיטב יכולתכם, פניתם לגורמים המקצועיים והם לא יכלו לסייע וההצקות נמשכות – כדאי לשקול פנייה לעזרה. לא כדאי להזניח את המצב – הצקות יכולות לפגוע מאוד בחיי הילד בהווה, והצקות מתמשכות עלולות להוביל לפגיעה מתמשכת בבטחונו העצמי של הילד ואף להתפתחות הפרעות שונות כמו חרדה חברתית או דיכאון שעלולות ללוות אותו לאורך חייו. פסיכולוג המומחה בעבודה עם ילדים ובני נוער יכול לסייע להבין מדוע מציקים לילד ולבנות יחד איתו ואיתכם אסטרטגיות התמודדות שיסייעו להפחית את ההצקות, ובכך למנוע הימשכות הקושי לאורך זמן.
