כולנו חווים מדי פעם "שביזות יום א" ומתבאסים על כך שהנה תכף מסתיים לו סוף השבוע ומתחיל עוד שבוע עבודה… לפי הפילוסוף בן זמננו אלן דה בוטון, לבאסה הזו יש הסבר פילוסופי מעניין. לדבריו, גם אם היה לנו מזל והצלחנו לרכוש מקצוע ולעבוד בו, אנחנו נתקפים כל כמה זמן במה שמכונה "חרדת קריירה". מהי חרדת קריירה וכיצד ניתן להתמודד עימה?
"אז מה אתה עושה בחיים"? כולנו עברנו את זה
כדי לענות על השאלה הזו, דה בוטון מסב את תשומת ליבנו לכך שכמעט בכל מפגש חברתי עולה השאלה 'אז מה אתה עושה למחייתך?'. במקרים בהם התשובה מעידה על סטטוס מקצועי גבוה, סביר שהאדם ששאל את השאלה יחייך, יתעניין, ירצה בקרבתו של האדם בעל הסטטוס הגבוה. במקרים אחרים, לעומת זאת, התגובה עלולה להיות פושרת ו"סנובית", כזו שמבהירה שהצד השני לא מעוניין להמשיך את השיחה. בין אם נרצה ובין אם לא, המיקום שלנו בהיררכיה החברתית נקבע במידה רבה על ידי המקצוע שבו אנחנו עוסקים. זו אחת הסיבות שאכפת לנו כל כך מהקריירה שלנו- הרבה מעבר לעובדה שהיא מאפשרת לנו לקנות אוכל בסופרמרקט ולשלם שכר דירה. לדעתו של דה בוטון, בני הדור הנוכחי הרבה פחות חומרניים ממה שנהוג לחשוב. הוא טוען שלמעשה, אנחנו מעוניינים בעיקר בתגמול הפסיכולוגי של המוצרים שאנחנו צורכים ולא במוצרים עצמם. הכוונה היא שאנחנו מאוד רוצים לזכות באהבה מצד הסביבה, שאותה נקבל אם נוכיח שוב ושוב לאנשים סביבנו שאנחנו שווים הרבה, שמעמדנו החברתי גבוה מספיק. לכן בפעם הבאה שאתם נתקלים במישהו שנוהג במכונית ספורט חדשה ונוצצת, לפני שאתם מסיקים שהוא שחצן ובזבזן, כדאי שתשקלו את האפשרות שבעצם הוא אדם שזקוק באופן נואש שאחרים יעריכו אותו!
מעבר לכך, נראה שאנחנו סובלים באופן גורף מחרדת קריירה דווקא בגלל שיש לנו את האפשרות לקוות- לקוות לרכוש השכלה, להתקבל לעבודת חלומותינו וליהנות ממנה מדי יום ביומו. המקצוע שלנו כבר לא נקבע באופן שרירותי על ידי הורינו, יש לנו אפשרות בחירה שהיא מצד אחד מדהימה, ומצד שני גם מפחידה. בנוסף, התקופה הנוכחית מייצרת בקרבנו קנאה בלתי פוסקת באחרים. הקנאה היא כמובן לא רגש חדש, אך יש בכל זאת דבר מה ייחודי לתקופתנו: בעבר היו מעמדות חברתיים נוקשים ומוגדרים- לכולם היה ברור מיהו המלך ומיהו הקבצן. אנשים ממעמד נמוך לא הזדהו עם אנשים ממעמד גבוה, כך שהקנאה שהם חשו כלפיהם הייתה שונה, מרוחקת במובן מסוים. כיום אנחנו נחשפים שוב ושוב לאנשים "רגילים", ממש כמונו, שהצליחו הצלחה מטאורית בכוחות עצמם. אנחנו מזדהים עם אותם אנשים וכתוצאה מכך מקנאים בהם ובהצלחתם, מה שעלול לייצר לחץ בלתי פוסק להתקדם, להצליח יותר ויותר.
מה ניתן לעשות נגד חרדת קריירה?
הסבר נוסף לחרדת הקריירה שמלווה את בני הדורות הנוכחיים מצוי בחנות הספרים הקרובה לביתכם. אם יצא לכם לבקר לאחרונה בחנות ספרים, ודאי הבחנתם בספרי עזרה עצמית רבים שמבטיחים לעזור לכם להשיג את מטרותיכם במהרה ובקלות. אותם ספרים מתבססים על ההנחה המקובלת שאם יש לך כישרון, אנרגיה ומוטיבציה- אתה בהכרח תגיע לפסגה, אין שום דבר שיוכל לעמוד בדרכך. הצד השני של המטבע הוא ההנחה הבלתי נמנעת שאם אתה בתחתית ההיררכיה החברתית, אתה אדם חסר כישרון, עצלן, "לוזר". כפי שכבר לא נהוג לייחס הצלחה למזל טוב, אנחנו גם לא מייחסים חוסר הצלחה לחוסר מזל. אנחנו הבעלים של ההצלחה שלנו, אבל אנחנו גם בעלי הכישלון שלנו- מה שעלול להיות קשה מנשוא. זה נפלא אם אתה אדם מצליח, כי הקרדיט מגיע לך ורק לך. אולם מה קורה אם אתה לא מצליח מספיק לפי אמות המידה של החברה בה אתה חי? אתה נידון לביקורת שתופנה אליך מכל כיוון, כולל מעצמך. תחושות האחריות, האשמה והבושה יכולות להיות בלתי נסבלות ולהביא אנשים מסוימים לחרדה, לדיכאון ואף לפגיעה עצמית במקרים קיצוניים.
מה ניתן לעשות נגד חרדת הקריירה והשלכותיה השליליות? לפי דה בוטון, הצעד הראשון בדרך להקלה הוא אם כולנו ננסה לא לשפוט אדם לפי מה שרשום על כרטיס הביקור שלו (או בפרופיל הLinkedin שלו…). אי אפשר בהכרח לדעת מה היכולות שלו ועם אילו מכשולים הוא נאלץ להתמודד בדרכו. במקום לשים אדם שנכשל בדבר מה ללעג, מומלץ לנסות לתמוך בו, לעזור לו להבין מה הוא יכול לשנות בעתיד וכן הלאה. במקרים שבהם האדם סובל מחרדת הקריירה במידה שמפריעה לו לתפקד, יש לשקול לפנות לעזרה מקצועית, על מנת לרכוש כלים יעילים להתמודדות החרדה. ברמה האישית, אנחנו נוטים להגדיר הצלחה על בסיס סטנדרטים חברתיים שלמדנו והפנמנו במהלך חיינו, כמו השאיפה הקלישאתית להיות רופא\ה, טייס\ת או עורכ\ת דין. במקום זאת, דה בוטון מפציר בכל אחד לבחון בינו לבין עצמו מה הוא רוצה, ממה הוא נהנה, למה יש לו תשוקה. כך, אולי, נצליח כולנו לחיות חיים מספקים ו… מוצלחים כמובן.
למידע נוסף על ההשפעות האפשריות של הקריירה על מצבנו הנפשי.