התכווצות שרירים היא תופעה נפוצה מאוד, כ- 70% מהאוכלוסייה חווה אותה בשלב זה או אחר.
התכווצויות שרירים הינן נפוצות יותר בגיל מבוגר, וכן אצל אנשים העוסקים בפעילות גופנית אינטנסיבית או הסובלים מלחץ ומעייפות.
במקרים מסוימים, התכווצויות מסוג זה מופיעות לעיתים תכופות ומאובחנות כ- (benign fasciculation syndrome BFS) – מצב שקל לטפל בו באמצעות מנוחה, הפחתת לחץ והימנעות מקפאין.
אולם אצל אנשים מסוימים התכווצויות שרירים אלו מלווות בחרדה עזה בעקבות חשש שלקו בנוון שרירים. חרדה זו הינה סוג של חרדת בריאות, שבה האדם עסוק ללא הרף במחשבה לפיה הוא לוקה במחלה קשה.
חרדת בריאות מתאפיינת בלחץ נפשי גדול ובמחשבות מטרידות, חוזרות ונשנות על קיומה של מחלה קשה, גם כאשר ממצאים רפואיים סותרים זאת.
בדוגמה שלפנינו למשל, התכווצויות שרירים הינן נפוצות בקרב אנשים רבים ורק במקרים נדירים מאוד עלולות לנבא התפתחות של נוון שרירים. הנטייה לפרש התכווצויות שרירים כסימן לנוון שרירים נמצאה כנפוצה יותר בקרב גברים וכן בקרב העוסקים במקצועות הבריאות. המפגש של עובדי מקצועות הבריאות עם אנשים שאכן סובלים מנוון שרירים מעלה משמעותית את הסיכוי שיפרשו התכווצויות כמנבאות נוון שרירים אצלם.
מתוך הניסיון והידע שנצברו לאורך שנים של מחקרים וטיפולים רבים בתחום חרדת הבריאות, אנו מבינים כיום את התפתחות ההפרעה באופן הבא; אדם חווה תחושות גופניות חריגות כלשהן, כמו למשל התכווצויות שרירים. הוא מפרש את התחושות הללו, באופן שגוי, כסימן לכך שהוא לוקה במחלה קשה כמו נוון שרירים. פרשנות זו מעוררת בו חרדה רבה ומובילה אותו לנקוט במגוון 'התנהגויות בטחון', כגון פניה לבעלי מקצוע רבים ובדיקות עצמיות חוזרות ונשנות, שמטרתן להפחית את החרדה.
למרות שהתנהגויות בטחון אלו עוזרות לעיתים להפחית את תחושות החרדה באופן זמני, הן גורמות לעיסוק בלתי פוסק ולמתן תשומת לב מוגברת לתחושות הגופניות. כתוצאה מכך, האדם הופך למודע עוד יותר לכל תחושה פיזיולוגית שעולה בו, מינורית ככל שתהיה, ונוטה לפרש אותה כעדות נוספת לכך שהוא לוקה במחלה קשה, דבר המחזק את תחושות החרדה וגורם לשימור המעגל המתואר כאן.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוכח במחקרים רבים כטיפול יעיל ביותר להתמודדות עם חרדת בריאות. במסגרת הטיפול, המטופל לומד על המעגל ההתנהגותי, התחושתי והמחשבתי הנ"ל, לומד כיצד לאתגר את הפרשנויות לפיהן כל תחושה גופנית היא סימן למחלה, לומד להפסיק את התנהגויות הבטחון אשר מביאות להרעה במצבו ובנוסף, נחשף למצבים מעוררי חרדה תוך שהוא נמנע מלהגיב להם.
התערבויות אלו מסייעות למטופלים רבים להבין כי הפרשנויות שלהם הינן, במקרים רבים, שגויות, לחדול מהתנהגויות הבטחון אשר תורמות להעצמת החרדה, ולהיות מסוגלים לחוות תחושות פיזיולוגיות מבלי להגיב. כך – המטופל לומד כי תחושות החרדה שלו נעלמות בעצמן, מבלי כל צורך לנקוט בהתנהגויות בטחון אשר רק תורמות לשימור וחיזוק החרדה לאורך זמן. במקרים מסוימים, משולב הטיפול הפסיכולוגי עם טיפול תרופתי שנועד להפחית תחושות חרדה או דכאון.
לדוגמה מטופל כבן 50 ללא עבר של בעיות רפואיות אשר החל לחוש קפיצות שריר ביד ימין ולאחר מכן בידו השנייה. מכיוון שהחל לחשוש שזהו סימן למחלה קשה, בדק על כך באינטרנט וגילה שקפיצות שרירים עלולות לנבא התפתחות של ניוון שרירים. ככל שבירר על הנושא יותר, כך החל להאמין יותר ויותר שהוא סובל מהמחלה. לאחר כשבועיים, קפיצות השרירים התפשטו לאזורים נוספים בגופו לרבות רגליו, החזה ובלחיים.
בירור נוירולוגי מקיף לא מצא כל עדות לנוון שרירים או למחלה אחרת למעט כווצי שרירים נקודתיים, אולם למרות האבחנה התקינה, המטופל סבל מחשש מתמיד שלא אבחנו אותו נכון ולכן המשיך לקרוא על הנושא ולצפות בסרטונים שתעדו קפיצות שרירים אצל אנשים שאובחנו עם ניוון שרירים. כתוצאה מכך, חשב על ניוון שרירים כל הזמן.
בנוסף, נהג לבדוק מדי יום אם חלה הידרדרות בתפקודי השרירים שלו על ידי הרמה של דברים ובדיקות תפקודיות לטווח התנועה. הבדיקות החוזרות יצרו תחושות של חוסר נוחות וכאב והגבירו את החרדה שמשהו אינו כשורה. מצבו של המטופל הדרדר עד לרמה בה לא היה מסוגל לעבוד, התקשה לישון, יחסיו עם בת זוגו הפכו למתוחים, הוא פיתח תחושות דכאון ואובחן עם חרדת בריאות.
הוא חוה מחשבות חוזרות ונשנות על כך שהוא לוקה בנוון שרירים תוך שהוא מדמיין את התוצאות הקטסטרופליות ביותר. הוא נקט גם במגוון התנהגויות בטחון: הפסיק להתאמן, הפסיק לאכול מזון מוצק ופנה לעוד ועוד רופאים. אולם למרות שקיבל פעם אחר פעם תשובה שלילית לגבי הסיכוי כי הוא לוקה בנוון שרירים, חרדתו לא פחתה. לאחר שלושה חודשים, הוא החל ליטול תרופה אנטי דיכאונית ובמקביל הופנה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי אשר התמקד בחרדת בריאות. במהלך הטיפול, המטופל למד על המעגל ההתנהגותי והקוגניטיבי המתואר, והחל ללמוד כי הגוף הוא סביבה רועשת שכל הזמן מייצר פעילויות ורעשים. הדבר אפשר לו לייצר פרשנויות נוספות לקפיצות שחווה, פרשנויות שאינן בהכרח כוללות את ההנחה כי לקה בנוון שרירים (למשל, אולי השריר קופץ כדי לפרוק מתח).
בהמשך, במסגרת הטיפול המטופל התבקש לצמצם את התנהגויות הבטחון שנקט בהן, להפסיק לפנות לרופאים על בסיס יומיומי ולחזור להתאמן. בנוסף, נחשף במהלך הטיפול למצבים מעוררי חרדה כגון צפייה שיטתית בסרטונים של קפיצות שרירים, דמיון של קפיצות שרירים בכל הגוף ולאורך זמן ואף חוויה של קפיצות שרירים ממשיות, תוך שהוא נמנע מלהגיב להם בדרך כלשהי. לאחר 12 מפגשים, חרדת הבריאות שלו נעלמה והוא היה מסוגל לחזור לעבוד. בנוסף, עם התקדמות הטיפול קפיצות השרירים שלו פחתו בלמעלה מ- 50%.
חשוב לציין כי מטרת הטיפול הפסיכולוגי אינה למנוע מאנשים לשים לב למצבם הגופני. במקרים רבים בהם אנו חשים תחושות גופניות חריגות, בדיקה רפואית רלוונטית הינה חשובה ואף הכרחית על מנת לוודא את מצבנו הבריאותי. אולם במצבים בהם תחושות החרדה אינן שוככות גם אחרי שקיימת וודאות כי אין כל ממצא רפואי, חשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת ללמוד כיצד ליצור איזון בין בדיקות רפואיות רלוונטיות לבין התעסקות חרדתית בבריאותנו, התעסקות אשר באופן פרדוקסלי רק גורמת להידרדרות מצבנו הנפשי.
אם גם את/ה סבור/ה שייתכן כי את/ה סובל/ת מחרדת בריאות, פנה/י למרכזנו למפגש הערכה עם מטפלים המתמחים בטיפול בקשיים מסוג זה.
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.