CBT היא הגישה הבולטת והיעילה ביותר לטיפול בהפרעות החרדה השונות ובכללן OCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית).
המחקר הרחב בתחום ה-CBT מסייע לגישה להתפתח באופן תמידי ולהתאים את עצמה למגוון רחב של הפרעות וקשיים שאנשים מתמודדים איתם.
במקביל וכחלק מעולם ה-CBT מתפתחות גישות חדשות המשלבות כלים פסיכולוגיים הכוללים קשיבות (mindfulness) וקבלה.
אחת הגישות החדשות הבולטות היא ה-ACT (Acceptance commitment therapy- טיפול קבלה ומחויבות) שהוסיפה אלמנטים טיפוליים רבים המתאימים לטיפול בהפרעות חרדה ו-OCD.
מאמר זה יציג את החידושים שמציעה ה-ACT לטיפול ב-OCD. הגישות החדשות, ובניהן ה-ACT, מספקות הסתכלות אחרת על המחשבות ובהתאם גם מטרות הטיפול מקבלות לעיתים אופי שונה.
טיפול CBT בOCD מתבסס על חשיפה ומניעת תגובה. בשלב הראשון, המטופלים יתבקשו להימנע מעשיית טקסים ולהפחית הימנעויות. בשלב השני, ייחשפו למצבים מהם הם חוששים (הנובעים מהאובססיות הטורדניות שלהם) ברמת קושי הולכת וגדלה וגם אז – ללא עשיית טקסים לאחר שעולה החרדה.
הרעיון הוא שבאמצעות שינוי של תפיסות עולם שתומכות בOCD כמו ייחוס מחשבה כמעשה או כאירוע, יפחת החשש ממחשבות ומהתעמתות בחיים עם מצבים מעוררי חרדה. ההנחה היא שההתעמתות החוזרת ושינוי תפיסות העולם יפחיתו בהדרגה את רמת המצוקה או יסייעו בבנית סיבולת.
ACT, לעומת זאת, מניחה שעצם ייחוס משמעות למחשבות עלולה להגביל את ההתנהגות הרצויה בעיני המטופל ולגרום, בסופו של דבר, לפסיכופתולוגיה. יתרה מכך, בשונה מהתפיסה הקוגניטיבית הקלאסית, ACT רואה את החוויה הפנימית שלנו, כולל אובססיות וחרדה, כחלק מהחיים ולא בהכרח כחלקים "רעים" או מזיקים.
בטיפול ACT מחפשים את הדרך בה החוויות הלא נעימות יבואו וילכו מבלי שהם יפריעו לנו לחיות את חיינו כפי שהיינו רוצים. לכן, טיפול ה-ACT כולל מספר מרכיבים שחלקם מחליף מרכיבים אחרים שמקובלים בטיפול CBT קלאסי יותר.
ב-CBT, בוודאי בגישות הקלאסיות, נעשה שימוש בכלים כמו ניטור סימפטומים, ניבוי שלהם וניסיון מפורש להפחיתם. ב-OCD, לדוגמה, נרצה לראות ירידה בסימפטומים של האובססיות (המחשבות והמצוקות) וההתנהגויות הקומפולסיביות.
להבדיל, טיפול ACT מדגיש את קבלת הסימפטומים כאמצעי מרכזי בדרך להחלמה. קבלה ב-ACT מוגדרת כחוויה מודעת ואקטיבית של מצבים ואירועים פנימיים מבלי לנסות לשנות אותם ותהליך מודע של קשיבות למחשבות כמחשבות, לרגשות כרגשות ובאופן דומה לכל אירוע פנימי אחר.
טיפול ACT שם דגש על הפרדוקס שדווקא קבלה של הסימפטומים עשוי לאפשר תחושת שליטה מחודשת על החווייה הרגשית. בנוסף, גישת ה-ACT לא תחתור בהכרח לחיסול מלא של הסימפטומים ולעיתים אף להפך.
במקום לנסות לשלוט בכאב, הטיפול מעודד להגביר את הנכונות (willingness) למגע איתו או עם מצבים שיוצרים אותו וכתצואה מכך, במקרים רבים הוא פחות יעיק. לכן, המטרה המוצהרת של הטיפול אינה הפחתת סימפטומים אלא להגביר את היכולת והמוכנות להיות איתם מבלי לעשות דבר.
גם ה-ACT וגם ה-CBT הקלאסי מציעות שיטות להתמודדות עם מחשבות מפחידות. הפרדה קוגניטיבית וקבלה הם הכלים המרכזיים ב-ACT, בעוד שהדגש ב-CBT הוא על בנייה מחדש של המחשבות. הבניה קוגניטיבית (או אתגור מחשבות) עובדת על המחשבות באופן ישיר במטרה לתקן אותן ואת רמת הסיכון המוערכת על ידי המטופל.
לפי ה-ACT, ההבניה הקוגניטיבית ב-CBT מדגישה יתר על המידה את תוכן המחשבות באופן שמעודד התעסקות עם המחשבות המזיקות והמשך רומינציה (חשיבה מעגלית). במילים אחרות, ויכוח עם מחשבות מטרידות או מפחידות עלול לשמר ואף להגביר את השיפוטיות והמאבק במחשבות הללו. מאבק כזה עלול רק להגביר את הסבל.
לכן, החלק הקוגנטיבי ב-ACT כלל אינו מתמקד בשינוי המחשבות אלא להפך. הוא מעודד את קבלתן, כפי שהן. מרכיב ההפרדה קוגניטיבית מאפשר למטופל להתייחס אליהן כמחשבות בלבד ולא כאל מידע חיוני וחשוב שחייבים להתייחס לתוכן שלו. כישורי ההפרדה הקוגנטיבית כוללים את היכולת להתרחק מהמשמעות המילולית של המחשבות ומתוכנן. המטרה היא ללמוד להתייחס למחשבות כאל מה שהן באמת – מחשבות שעוברות בראש ללא שליטה, חלקן אקראיות לחלוטין, ולא לייחס משמעות מיוחדת למה שהן 'אומרות'.
לדוגמה, בשעה שיש לנו מחשבה אובססיבית שגורמת לנו לשטוף ידיים יותר מידי פעמים, כמו "אני מגעיל" או "אני מזוהם", ב-ACT נלמד שעברה לנו מחשבה שאנחנו מגעילים או שעברה לנו מחשבה שאנחנו מזוהמים ואין זה אומר דבר פרט לכך שהמוח שלנו ייצר מחשבה כזו. הסתכלות כזו על טיבן של מחשבות, תאפשר למחשבה לחלוף מעצמה ולא נזדקק לעשות שום פעולה כדי להפחית את החרדה שמתלווה למחשבה.
אחד ההבדלים המשמעותיים בין CBT ולבין ACT הוא שמטרת ה-CBT היא בהפחתת סימפטומים (חיים המוכוונים להפחתת כאב פסיכולוגי), ואילו ה-ACT מכוונת להגברת הגמישות הפסיכולוגית וחיים מוכווני ערכים (אופני הפעולה בהם הייתי רוצה לחיות את חיי, למשל בסקרנות, באינטימיות).
כלומר, בטיפול ACT המטפל עובד עם המטופל על הערכים שלו ועל האופן שבו המטופל היה רוצה לחיות את חייו, מבלי שיש בהכרח קשר עם הסימפטומים שבגללן המטופל פנה לטיפול מלכתחילה. כפועל יוצא, בחלק מהמקרים המטפל והמטופל יבחנו ביחד האם סימפטומים מסוימים פוגעים באיכות חייו של המטופל ומומלץ לטפל בהם או שמא הם לא באמת מפריעים לו לחיות את החיים שהוא היה רוצה.
לעיתים קרובות, בשל ה-OCD או הפרעות אחרות שנלוו אליה, חלקים שלמים בחיים הוסטו ממסלולם עד כדי שהמטופל זנח או שכח את מה שבאמת חשוב שלו, כמו קריירה, זוגיות או חיי חברה עשירים. לדוגמה, מטופל העסוק בזוגיות באופן אובססיבי עד שבשל הכאב הכרוך בכך הוא נמנע מאתרי הכרויות וייתכן שאף מסדרות רומנטיות – בפועל זנח לחלוטיו תחום חיים שחשוב לו. אחת ממטרות הטיפול ב-ACT היא כיוון מחדש של המצפן שמכווין את המטופל לעבר חיים בעלי ערך עבורו ולקדם התנהגויות מתאימות. ברור, שבדרך למציאת זוגיות, החיונית לבריאות הנפשית של אותו מטופל, פגישה בכאב היא בלתי נמנעת. במהלך הטיפול גם יודגש שגם לאחר מציאת בן זוג אהוב ומיטיב, צפויים אתגרים וכאב רגשי הטמונים בכל קשר רומנטי משמעותי. אלא, שדווקא היכולת לחוות את אותו כאב, כפי שיילמד בטיפול, תסייע לאדם להפחית את סבלו ולחיות חיים בעלי משמעות.
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.