בעוד שדיכאון אחרי לידה היא הפרעה הזוכה להתייחסות רבה, יש פחות התייחסות מחקרית לחרדות אחרי לידה, כך שפחות ידוע עליהן. במחקרים שנערכו בנושא, נמצא כי שיעור הפרעות החרדה אחרי לידה עומד על בין 8%-11%, במחקר שנערך על מעל 1000 נשים נמצא כי שיעור החרדה בקבוצה זו היה 11.1%, במחקר אחר שנערך על 107 נשים נמצא כי שיעור החרדות הגיע עד מעל 16% 30 שבועות לאחר הלידה. הפרעות אלו כוללות הפרעת חרדה כללית, התקפי חרדה ו-OCD.
בדומה לדיכאון, חרדות אלו לא מגיעות מיד לאחר הלידה, כשהאם עסוקה בעיכול השינויים הרבים בחייה ונהנית מתמיכה של הסביבה. חלק מהחרדות אחרי לידה מגיעות בשלב מאוחר יותר, כששלב ההלם הראשוני עובר, והאם מתחילה להסתגל לתפקיד החדש.
החרדות יכולות ללבוש מספר פנים, ומתרכזות בעיקר בנושאים הבאים: חרדת בריאות של האם לגבי עצמה, ילדיה או גם וגם. חרדה כללית המתבטאת בדאגה מתמדת לשלום התינוק, מחשבות מתמידות אודות דברים שיכולים להשתבש ודאגה של האם שאינה מתפקדת כראוי. הפרעה טורדנית כפייתית המתבטאת במחשבות מאיימות של האם לגבי התינוק ו/או בטקסים שונים שנועדו לשמור עליו.
קיימים גורמים רבים לחרדות אחרי לידה. ניתן למנות שינויים הורמונאליים, צורך להתמודד עם השינויים בחיים והדרישות החדשות שהאמהות מציבה, האופן בו האם תופסת את תפקידה והציפיות ממנה והדאגה לרך הנולד כגורמים התורמים לחרדות אלו. גם לתרבות יש תפקיד חשוב בחרדות אחרי לידה, כשהאמהות מוצפות במידע לגבי האופן בו יש לגדל את התינוק ועל הפרעות ובעיות אפשריות, שילוב הגורם להן לשפוט את הסכנות האפשריות כסבירות ואת האחריות שלהן לנזקים במידה ויקרו כגבוהה במיוחד. כתוצאה, אמהות רבות מציבות לעצמן סטנדרטים גבוהים מאוד ומרגישות אשמה ו/או חרדה אם אינן עומדות בהן.
סטנדרטים גבוהים שהאם מציבה לעצמה יכולים "לזכות" לחיזוק מהסביבה בה האם נמצאת, בין אם מדובר במשפחה, חברים, אמהות אחרות, גורמים רפואיים, מדריכות הנקה, יועצים להתפתחות הילד וכן הלאה. אנשים בסביבה יכולים, בכוונה טובה, לספק שפע עצות והנחיות שהאם אינה יכולה לעמוד בהם מבלי לדחוף את עצמה עד לקצה גבול היכולת שלה, או שאינם מתאימים לאופן בו היא רוצה להתנהל. אם האם מנסה לעמוד בסטנדרטים אלו היא יכולה למצוא עצמה מותשת, אם היא אינה עומדת בהם היא יכולה להרגיש אשמה ומוטרדת – אולי היא פוגעת בילד כשהיא אינה נוהגת כפי שייעצו לה?
