טיפול תרופתי בחרדה היא אופציה שרבים הסובלים מחרדות שוקלים בשלב זה או אחר. לפניכם מידע על טיפול תרופתי בחרדות שיסייע לגבש דעה אם אתם מתלבטים בשאלה זו. לפני שנפרט על טיפול תרופתי בחרדה, יש לענות על שאלה מקדימה – האם טיפול תרופתי בחרדות רצוי, ואם כן – מתי. כדי לענות על שאלה זו יש להתייחס קודם כל למונח "הפרעת חרדה". כיום משתמשים באופן כולל במונח "הפרעות חרדה" לתיאור מגוון מצבים השונים מאוד זה מזה, כשלגבי חלק מהם, כמו OCD ופוסט טראומה, אין אפילו הסכמה אם מדובר בהפרעת חרדה או בבעיה מסוג אחר ולכן לא נדון כאן בטיפול התרופתי בהם.
בתחום הטיפול התרופתי, יש להבדיל בין שני מצבים – חרדה נקודתית, שהאדם חווה במצבים ספציפיים ונוטה להיות עזה, למשל בזמן התקף חרדה, וחרדה כוללת ומתמשכת יותר. במקרים רבים הפרעות חרדה יכולות לכלול את שני סוגי החרדה – למשל אדם עם חרדה חברתית, המרגיש חרדה בווליום נמוך יחסית ברוב האינטראקציות החברתיות, שעולה לרמות גבוהות במצבים ספציפיים הקשים לו יותר, למשל דייטים או עמידה מול קהל. הטיפול התרופתי במצבים ספציפיים ובחרדה ממושכת שונה, כפי שיפורט בהמשך.
בפוביות, שהן פחדים ממצבים או אובייקטים מסוימים (למשל פחד מטיסות, פחד ממקומות סגורים או פחד גבהים), התקפי חרדה ופחד קהל, יש חרדה אקוטית עזה. החרדה מתבטאת בתגובה רגשית של פחד, מחשבות של האדם על הסיכון הנשקף לו או על חוסר יכולתו להתמודד עם המצב, ביטויים גופניים כמו רעד או דפיקות לב ותגובות התנהגותיות כמו הימנעות או התנהגויות שונות שהאדם סבור שירגיעו אותו או יאפשרו לו להתמודד טוב יותר.
מצבים אלו אינם מסוכנים, ובהדרכה נכונה האדם יכול ללמוד להתמודד עמם, אולם פעמים רבות האדם חושב שאינו מסוגל לעשות זאת ללא טיפול תרופתי ונוטל תרופות במצבים אלו. למרבה הצער לקיחת תרופות במצבים אלו מחזקת את המחשבה של האדם שאינו יכול להתמודד, ואת תחושת הפחד העז, וכך, למרות שהתרופות מספקות הקלה בטווח הקצר, בטווח הארוך הן מחזקות את החרדה. רופאים רבים מספקים טיפול תרופתי למצבים אלו, אך כאמור – זה אינו בהכרח הדבר הנכון.
טיפול תרופתי להפחתה מהירה של חרדה מתבסס על תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים או חוסמי בטא, תרופות הפועלות במהירות, מפחיתות במהירות ובאופן משמעותי את עוצמת הסימפטומים הפיזיים של חרדה כגון רעד או דופק מהיר, ויוצרות תחושת רגיעה כללית. אפקטים אלו מובילים לכך שגם הפרשנות של האדם למצב ותגובתו הרגשית מתמתנות, הוא אינו חווה חרדה קיצונית וכבר לא רואה את המצב כבלתי אפשרי עבורו.
דוגמא: אנשים עם פחד קהל חושבים מחשבות קטסטרופאליות לפני שעליהם להעביר הרצאה (למשל "אשעמם אותם", "ההרצאה תהיה גרועה ויפטרו אותי") וחווים מגוון סימפטומים פיזיים של חרדה במהלכה, כגון הזעת יתר, רעד בידיים ובקול ודופק מואץ. הסימפטומים הפיזיים מגבירים את רמת החרדה של האדם כיוון שהוא חושש שלא יצליח לתפקד בגללם, או שאנשים בקהל ישימו לב אליהם וישפטו אותו באופן שלילי. תרופה נגד חרדה מפחיתה באופן ניכר את הסימפטומים הפיזיים, וכתוצאה מעלימה גם חלק נכבד מהסיבות שגרמו לחרדה. המצב עדיין יכול להיות לא נעים עבור האדם, אבל הוא יודע שהקטסטרופה שהוא מתאר לעצמו, למשל האצת הנשימה ורעד כל כך חזק שלא יאפשרו לו לדבר, לא תקרה. בנוסף להשפעה העקיפה על הרגש דרך הפחתת הסימפטומים הפיזיים, לתרופות יש השפעה מרגיעה כוללת, הגורמת לכך שהאדם מרגיש מנותק במקצת מהמצב ועוצמת התגובה הרגשית פוחתת.
היתרון של טיפול תרופתי בחרדה במקרים אלו די ברור: האדם חווה הקלה מיידית ויכול להתמודד עם מצבים שהיו בלתי אפשריים עבורו בעבר או גרמו לו להרגיש חרדה עזה. ההקלה אינה מוגבלת לאירוע עצמו, היא מתחילה לפני האירוע, כשהאדם חושב על מה שמצפה לו, ונמשכת אחריו – בין אם בשל ניתוחים, שחזורים וזכרונות מאותו אירוע, או ממחשבות על הפעמים הבאות שיצטרך להתמודד עם מצבים אלו. ברגע שהאדם יודע שיש לו "פתרון קסם" לאותם מצבים, הוא כבר לא צריך לחשוש מהם כפי שחשש בעבר, דבר שמפחית את חרדת הציפיה ומאפשר לו להתמודד במצב עצמו.
יתרון זה מהווה גם את החסרון הראשון – תלות פסיכולוגית בטיפול תרופתי נגד חרדה. תלות זו נוצרת כיוון שהאדם לא למד למעשה להתמודד עם הסימפטומים של החרדה, ולכן חושש שברגע שיהיה במצב זה בלי תרופות הקסם החרדה תחזור ועמה גם דרך ההתמודדות הקודמת שלו. גם אם האדם קיבל מידע שסותר את ההנחות שלו לגבי יכולת ההתמודדות שלו עם המצב, למשל פידבק חיובי על פרזנטציה, הוא לא ייחס זאת לעצמו אלא לטיפול התרופתי. לכן האדם לא ישנה את ההנחות שלו ויזדקק לתרופות בכל פעם שיעמוד במצב זה.
נחזור לאותו אדם עם פחד קהל – אם הוא היה מצליח להעביר פרזנטציה והתחזיות הקטסטרופאליות שלו לא היו מתקיימות, הוא היה לומד שיכולת ההתמודות שלו עם המצב טובה ממה שתיאר לעצמו ושביכולתו לתפקד למרות שהוא חווה תחושות פיזיות לא נעימות, פידבק חיובי שיכל לאפשר לו להתמודד טוב יותר ולחוות פחות חרדה בפעם הבאה שיצטרך להרצות. נטילת טיפול תרופתי לא מאפשרת לו ללמוד דבר על היכולות שלו, כיוון שהוא מניח שהוא מתפקד טוב רק הודות לו, ואם יצטרך להרצות ללא טיפול תרופתי בחרדה לא יצליח לעשות זאת.
מידע חשוב נוסף שהאדם מפספס כשהוא נוטל טיפול תרופתי בחרדות הוא שהחרדה יורדת מעצמה בסופו של דבר אם הוא מסכים לחוות אותה. היעדר מידע זה מזיק בכל סוגי החרדות, אולם הנזק הגדול ביותר נגרם בהתקפי חרדה. לא ניתן לנבא מתי התקפי חרדה יופיעו, ולכן אנשים רבים שעברו מספר התקפי חרדה חווים חשש מתמיד מההתקף הבא ומבצעים התנהגויות שונות או נמנעים מאחרות על מנת להפחית כביכול את הסיכון להתקף נוסף, התנהגויות אלו נקראות התנהגויות ביטחון. תרופות נגד חרדה הופכות פעמים רבות להתנהגות ביטחון, כשהאדם מחזיק אותן כל הזמן בהישג יד, ואם משום מה הוא נמצא בלעדיהן הוא מרגיש חרדה שיכולה להוות בפני עצמה טריגר להתקף – מה שיחזק כמובן את הרגשתו שהוא בטוח רק עם התרופות.
בחרדות הקשורות לטיב הביצוע של האדם כמו פחד קהל או סוגים אחרים של חרדה חברתית טיפול תרופתי מהווה חרב פיפיות: אומנם הוא מאפשר לאדם לתפקד ביתר קלות, אך האפקט המרגיע של התרופות גורם לאדם להיראות חסר חיות או מונוטוני. כלומר, אדם שחושש שישפט כמשעמם מגדיל באופן משמעותי את הסיכוי שאכן ישפט ככזה. נוצר מלכוד – הדבר שאנשים עם חרדה חברתית או פחד קהל הכי רוצים הוא שלא ישפטו אותם לשלילה, במקרים רבים הם יודעים שהתרופות גורמות להם להיראות משעממים, ובוחרים באופציה זו בלית ברירה כיוון שהיא פחות גרועה, אולם הדבר לא מפחית מהמצוקה שהדבר גורם להם. כמובן שהדבר מחזק את תחושתם שאין שום דרך שיצאו טוב מהרצאה או ממצבים חברתיים מסוימים. חלק מהסובלים מחרדה חברתית מחזיקים בתפיסות כלליות שליליות לגבי עצמם, למשל שהם פגומים או חריגים, התלות בטיפול התרופתי והתחושה ש"אין שום דרך לצאת מזה טוב" (מהמצב החברתי) עלולות לחזק תפיסות אלו.
החיסרון השני של טיפול תרופתי בחרדות נעוץ בתרופות עצמן. כפי שיפורט בהמשך, לתרופות אלו תופעות לוואי רבות, ושימוש ממושך בהן עלול לגרום להתמכרות – כולל צורך בהגדלת המינון התרפויטי ותסמיני גמילה בעת הפסקת השימוש.
החיסרון השלישי של תרופות נוגדות חרדה הוא שהן לא מתאימות לכל המצבים ולכל האנשים:
לסיכום – שימוש בטיפול תרופתי לצורך טיפול בחרדה במצבים ספציפיים הוא בעייתי בלשון ההמעטה. במידה והאדם סובל מחרדה שהסבירות שיצטרך להתמודד עמה קלושה, לא יגרם נזק משימוש בטיפול תרופתי, כיוון שהמאמץ שמושקע בטיפול פסיכולוגי לא בהכרח מוצדק. אולם במקרים אחרים, טיפול תרופתי בחרדות ספציפיות הוא בבחינת פלסטר – מכסה את הבעיה בלבד אך לא פותר אותה. מעבר לכך, במקרים אלו החסרונות של הטיפול התרופתי, תלות פיזית ופסיכולוגית והנצחת ההפרעה או אף הגברתה, הופכים טיפול תרופתי בחרדה לבעייתי מאוד. למעשה, אחד השלבים בזמן טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעות חרדה הוא להפסיק להשתמש בהתנהגויות ביטחון, ביניהן בטיפול התרופתי מסוג זה, כיוון שרק כשהאדם חווה את החרדה הוא יכול ללמוד איך להתמודד איתה ולתת לעצמו ולא לתרופות קרדיט על ההצלחה.
למרות שברוב המקרים ההמלצה היא להימנע מטיפול זה, בכל זאת יש שני מקרים בהם ניתן להשתמש בו. מקרה אחד הוא כשהאדם לא נמצא בטיפול כך שאין לו כלים להתמודד עם המצבים מעוררי החרדה, והנזק שיגרם אם לא יתמודד הוא גדול. למשל אם אדם עם פחד טיסות חייב לטוס באופן פתאומי מטעם העבודה, עדיף שייקח כדור באופן חד פעמי ויעביר את הטיסה בשינה משיוותר על הנסיעה ויסתכן בפגיעה בעבודתו. כמובן שזהו פתרון זמני ואם האדם יצטרך להתמודד בחייו עם מצבים אלו, כדורים אינם הפתרון אלא טיפול קוגניטיבי התנהגותי שיתן לו כלים להתמודדות. המקרה השני הוא כשהאדם התחיל טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי מהסוג השני, אולם עוצמת הסימפטומים גבוהה והוא עדיין לא מרגיש שיפור כתוצאה מהטיפול, כך שהסבל והפגיעה בחייו גדולה. במקרים אלו צריך לשקול בקפידה את היתרונות והחסרונות ולעיתים להסתייע בטיפול תרופתי נקודתי באופן זמני ומבוקר.
