כשפחד גבהים הוא בעוצמה גבוהה, מופעל מטריגרים שרוב האנשים לא היו פוחדים מהם, וגורם לפגיעה בחיים – כדאי לשקול פנייה לטיפול. במידה והאדם היה מוכן להציב עצמו במקומות גבוהים המעוררים פחד אצלו, הוא היה לומד בסופו של דבר שלא יקרה לו כלום. אולם, אצל אדם הסובל מפחד גבהים עוצמת הפחד כל כך גבוהה, שגם אם האדם מבין את ההיגיון שבכך, הדבר הוא קרוב לבלתי אפשרי עבורו. כמו כן, פעמים רבות האדם נמנע ממצבים המעוררים פחד זה במשך שנים ארוכות, כך שפחד מגבהים מהווה חלק מההגדרה העצמית שלו והמחשבה שיוכל להתמודד עם הנושא נראית לו בלתי אפשרית.
בעבר המחשבה שעמדה בבסיס טיפול בפוביות, כולל פחד גבהים, היא שאירוע טראומטי כלשהו גרם לאדם לפתח את הפחד, וחשיפת אותו אירוע תוביל לשחרור מהפחד. כיום ידוע, כאמור, שהמקור של פחד גבהים הוא אבולוציוני, והוא יכול להתפתח גם ללא אירוע מכונן כלשהו. גם אם נחשף אירוע ספציפי – חשיפתו אינה מובילה לשינוי בסימפטומים.
כיום, טיפול בפחד גבהים הוא התנהגותי. העיקרון הוא פשוט – חשיפה של האדם למקור הפחד, כשבדרך זו הוא לומד שהוא יכול להתמודד איתו ועם התחושות הלא נעימות שהוא מעלה אצלו ואינו צריך להימנע ממקומות גבוהים. קיימות שתי שיטות לטיפול התנהגותי:
1. דסנסיטיזציה. בשיטה זו האדם נחשף באופן הדרגתי למקומות גבוהים, מהקל אל הכבד. כך למשל, בתחילת הטיפול החשיפה תהיה לתמונות של מקומות גבוהים, לאחר מכן לגבהים שמעוררים רמות פחד נמוכות יחסית כמו עמידה על כסא וכן הלאה. המעבר לשלב הבא נעשה כשרמת החרדה מהגורם הקודם פוחתת לרמה נסבלת.
2. הצפה. בטיפול זה האדם נחשף מיידית לגורמים שמעוררים חרדה גבוהה, כגון עמידה בקומה גבוהה בגורד שחקים. הרציונאל בבסיס שיטה זו הוא שלאחר שהאדם ראה שהוא מסוגל לעמוד במצב זה, מצבים אחרים יהיו קלים יותר עבורו.
הטיפול המקובל יותר כיום הוא דסנסיטיזציה, כיוון שעבור מרבית האנשים חשיפה לגבהים קיצוניים תעורר פחד כל כך עז שהם לא ירצו או לא יוכלו לעמוד בו. מעבר לכך, מטרת טיפול בפחד גבהים אינה לגרום לאדם לסבול וטיפול הדרגתי מאפשר לאדם להשתפר מבלי לחוות מצוקה קיצונית.
