לחלק א של המאמר: התינוק בשטח – אמא ואבא במתח!
כפי שפורט בחלק א של המאמר, הריון, לידה והכניסה להורות מספקות אתגרים וקשיים רבים. ועכשיו לשאלה הגדולה, איך מתמודדים עם זה?
”זה בסדר להרגיש איך שאני מרגיש/ה"
פעמים רבות התגובה שלנו לרגשות ותחושות גופניות לא נעימות היא ניסיון להילחם בהם או לברוח מהם. בנוסף, אנו נוטים לחשוב לעיתים שרק לנו קשה, וכל שאר האנשים בעולם מסתדרים. למשל: ”איך זה שאני חרדה מזה שהתינוק יגיע. אני אמורה לשמוח. כל שאר האימהות שמחות". “אם אני כועסת על התינוק שלי, אני אמא נוראית. אמהות אחרות לא מרגישות ככה".
אז הנה חדשות – הריון, לידה והתחלת הורות מזמנים קשת של רגשות – לעיתים שמחים ונעימים, ולעיתים ממש לא. אפשר להקשיב למילים של שירי ערש – אמא שרה לתינוק מנגינה נעימה, אבל המילים הרבה פעמים הן מילים קשות. וזה לא מפתיע בהתחשב בזה שהשעה ארבע לפנות בוקר, ואמא (ו/או אבא) לא ישנה כל הלילה.
פעמים רבות אנחנו חוששים שאם נקבל היבט מסוים בעצמנו שקשה לנו אתו, לא נשתנה. בפועל ההיפך הוא הנכון – רגשות, מחשבות ותחושות גופניות הם גלים פנימיים שחולפים כשאנו מקבלים אותם. ככל שניאבק בהם הם יתעצמו, ואם נזכיר לעצמנו שרגשות אלו הם טבעיים ונורמליים הם יחלפו מהר יותר.
שימוש בגוף
בגוף יש משאבים אדירים, שניתן לללמוד להשתמש בהם. שני כלים שעוזרים ללמוד שימוש יעיל ומיטיב במשאבי הגוף הם מדיטציית מיינדפולנס, והיפנוזה עצמית.
מדיטיציית מיינדפולנס והיפנוזה עצמית
אלו כלים יעילים מאד לשילוב בין קבלה של מה שקורה לנו, לבין שינוי ושליטה. המדיטציה מעודדת קבלה ורוגע. גם ההיפנוזה יכולה לחזק זאת, ובמקביל היא מאפשרת לנו שליטה טובה יותר בגוף, ברגשות, במחשבות ובהתנהגות. השילוב של מדיטציה והיפנוזה או שימוש בכל אחת מהן בנפרד יכול לעזור להרגיע חרדה, להתמודד עם בחילות ולהפחית עוצמתן, להתמודד עם כאב הלידה ולהפחית עוצמתו, לחדש כוח ואנרגיה בזמן ההריון, הלידה, וגם בימים בלי שינה שלאחר הלידה. בניגוד למיתוסים שיש לגבי היפנוזה, אדם שעושה היפנוזה עצמית מכוון את התהליך, ומגביר את היכולת לשליטה עצמית ולעזרה לעצמו.
מחשבות והתנהגות
המחשבות וההתנהגות שלנו הם מרכיבים חשובים בחיינו. הכוונתם לכיוונים מיטיבים משפרת מאד את איכות החיים שלנו. אפשר ללמוד לשלוט טוב יותר במחשבות ובהתנהגות. לשיטת הטיפול שמתמקדת בשינוי מחשבות והתנהגות קוראים טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
תמיכה, תמיכה, תמיכה
לחלק מהאמהות יש נטייה לחשוב שהן צריכות להיות וונדרוומן ולעשות הכל לבד. זה ממש לא אפשרי, ולדעתי גם לא רצוי. אנשים תומכים, כמו: בן/בת זוג, הורים וקרובי משפחה אחרים, מטפלת טובה ואוהבת, נותנים לאבא ואמא אוויר לנשימה וכוחות לעצמם ולילדיהם, ונותנים לילדים את החוויה שיש אנשים טובים בעולם, גם מחוץ למשפחה הגרעינית. עוד נטייה של נשים (ולא רק) היא לצפות שמי שתומך ידע מה הן רוצות, יציע לבד, וייתן בדיוק את הדרוש. כיוון שהדברים האלה מתממשים לעיתים רחוקות, נשים יוותרו לעיתים קרובות על עזרה בטיעונים כגון:”אמא שלי היתה צריכה להבין שאני צריכה עזרה". “בעלי לא מטפל בתינוק כמו שצריך". "אני לא רוצה להכביד". ועוד מגוון סיבות יצירתיות, שמשאירות את האם לבד, מותשת, וכועסת. כדי ליצור מערכת תמיכה צריך לבקש עזרה, להתכונן לדיאלוג סביב רצונות וצרכים, ולתמיכה שלא מגשימה את כל המשאלות אך עוזרת בכל זאת. צריך גם לסמוך על האנשים בסביבה שיידעו להגיד לא, אם בקשה כלשהי מכבידה עליהם מדי.
ואחרון חביב – זמן לעצמכם וזמן זוגיות
אפשר בקלות לדחות הכל "לאחר-כך" ולהתמקד בלספק את צרכי התינוק, והצרכים הבסיסיים ביותר של ההורה – מעגל אינסופי של להאכיל, להחליף חיתול, 'לגנוב' רגעים לשינה או מקלחת, והנה שוב התינוק בוכה. אפשר להמשיך כך גם כשהתינוק גדל והופך לילד. לחלק מההורים החוויה תהיה מתסכלת ומתישה, לחלק מהנה, אולם בכל מקרה יגיע רגע של התעוררות – מה איתי? מה עם הזוגיות שלנו? רצוי שרגע זה יגיע מוקדם יותר מאשר מאוחר יותר. כאן חשוב מאד תפקיד התמיכה. בקשת וקבלת תמיכה מאפשרת לקחת רגעים לעצמך, רגעים לזוגיות, ורגעים אלה חשובים מאד גם לכם וגם לתינוק, כיוון שמנוחה ודאגה לעצמכם תאפשר לכם לטפל בו בצורה טובה.
אם את/ה מגדל/ת תינוק כהורה חד הורי, הזמן לעצמך, ובניית מערכת תמיכה חשובים עוד יותר. גם הקשרים עם אנשים מבוגרים, שמשתמשים באוצר מילים מגוון יותר מאשר "בה, בה, בה" חשובים במיוחד.
ניתן לקרוא עוד על נושא זה ועל נושאים אחרים באתר: www.tamarmishol.com
