בין אם מדובר בדיכאון, חרדה או הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), משפחת התרופות הנפוצה ביותר הן “מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין” או בקיצור – SSRI. לתרופה זו ישנם אחוזי הצלחה גבוהים יחסית לתרופות אחרות, והן גם הרבה יותר יעילות ובטוחות מדורות קודמים של נוגדי חרדה ודיכאון. הן נבחנו במאות מחקרים ונבדקו גם בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
למרות המחקרים הרבים ולמרות השיפור המשמעותי שהשימוש בתרופות עשוי להביא, ישנם מטופלים שמהססים לפני נטילת תרופות פסיכיאטריות בעקבות סטיגמות ואמונות מוטעות.
לדוגמה, רינה, שהגיעה לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית (OCD), הייתה אחת מאותם אנשים. המחשבות על זיהום לא הרפו ממנה, והיא פחדה מאוד שהיא תזהם את סבתה המבוגרת ואת ילדיה. בעקבות מחשבות אלו, היא שטפה ידיים שעות רבות, השתמשה בחומרי חיטוי וניקיון שפצעו את ידיה, ולא הצליחה להישאר במקומות עבודה שהרגישו לה מזוהמים. מתוך רצון להפחית בסבל שחוותה, ולהחזיר את חייה למסלול, רינה החליטה לפנות לטיפול פסיכולוגי.
היא בדקה ומצאה שטיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית התנהגותית, CBT, נמצא יעיל לטיפול בOCD. במקביל לפגישות הראשונות של הטיפול,נפגשה רינה עם פסיכיאטרית על מנת להתחיל טיפול תרופתי. רינה לא רצתה לקחת תרופות כיוון שקראה בבלוג אינטרנטי שאם תיקח תרופות תהיה תלויה בהם לכל חייה, וכן עקב פחד מהאפשרות שהתרופות יחמירו את קשיי השינה המשמעותיים מהם סבלה.
בתחילה, רינה דחתה את הפגישה עם הפסיכיאטרית עקב חששות אלו, אולם הפחתה איטית של הסימפטומים וקושי לשתף פעולה באופן מלא עם הטיפול עודד אותה להיפתח לאפשרויות שינוי נוספות. כאשר ביקשה לשלב תרופות, הפסיכולוגית המטפלת תיאמה לרינה פגישה ראשונה עם הפסיכיאטרית והסבירה לה למה לצפות. הפגישה עם הפסיכיאטרית סייעה לה להבין מה אמת ומה לא ואפשרה לה ליטול תרופות באופן מושכל ומותאם.
ראשית, על מנת להבין כיצד תרופות אלו עובדות, צריך קודם לדעת איך תאי מוח – נוירונים – מעבירים מסרים אחד לשני. כאשר נוירון א' מופעל, הוא משחרר מוליך עצבי (מעין שליח המכונה "נוירו-טרנסמיטור") לתא איתו נמצא בקשר, נניח נוירון ב'.
שליחים אלו נקלטים בקרום של נוירון ב', ומפעילים בו מערכות היוצרות שינוי בגוף התא. כאשר המסר 'הועבר', נוירון א' מפעיל מעין שואב אבק שאוסף חזרה את שאריות הנוירוטרנסימטורים הנמצאים בסמוך לנוירון ב' וכך התקשורת בין התאים מופסקת.
תופעות פסיכולוגיות רבות, כגון דיכאון וחרדה, קשורות למינונים נמוכים של נוירוטרנסמיטור ספציפי, שנקרא סרוטונין. סרוטונין הינו נוירוטרנסמיטור חשוב המעורב בוויסות של מגוון תהליכים כגון תאבון ועיכול, שינה, זיכרון ועוד. לענייננו, משמעותי לדעת שסרוטונין משחק תפקיד חשוב גם בוויסות של מצבי רוח כדוגמת חרדה ודיכאון.
מחקרים מצאו שבמוח של אנשים הסובלים מדיכאון, חרדה ומחשבות טורדניות יש פחות סרוטונין, וחסך זה משפיע על וויסות מצבי הרוח. אחת הדרכים להעלות את רמת הסרוטונין במוח היא נטילת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. ככל שהמדע והמחקר מתקדמים, מפותחות תרופות יעילות יותר. סוג יעיל של תרופות אלו הוא ה-SSRI הפועלות באופן הבא: הן מעכבות את קליטת הסרוטונין חזרה לנוירון א'.
זוכרים את שואב האבק מהפסקה הקודמת? תרופות SSRI חוסמות זמנית את פתח המשאבה, וכך אנו משאירים מינון גבוה יותר של סרוטונין במרחב התקשורת שבין התאים וכך מאפשרים ספיגה טובה יותר שלו בנירון ב.
תרופות כגון ציפרלקס לוסטרל ופרוזק, שבטח שמעתם עליהן, ועוד רבות אחרות הם בעצם ווריאציות שונות של תרופות SSRI, הפועלות על אותו העיקרון. חוויית השימוש בתרופות אלו מתאפיינת לרוב במשך זמן של כשבועיים (לפעמים יותר, לפעמים פחות) ללא השפעה, ולאחריהם תהליך של שיפור הדרגתי לאורך זמן. אצל חלק מהאנשים בשלב ראשון ישנה עליה בסימפטומים מהם הם סובלים, אך עליה זו לרוב מסמנת לנו שהתרופות עשות את העבודה שלהן ושהן עתידות לעבוד.
גם כאן, שווה לעצור רגע ולהבין איך זה נראה במוח. דמיינו מישהו שכבר תקופה ארוכה חי בצמצום ואוכל מעט. גם אם ניתן לו כמות גדולה של אוכל, הקיבה הקטנה שלו לא תוכל להכיל את כולה. רק בתהליך ממושך לאורך כמה שבועות של אכילה סדירה הקיבה תחזור לגודלה המקורי והוא יוכל לאכול כמויות אוכל גדולות יותר.
האדם שאכל מעט דומה לנוירון ב', שכבר תקופה מקבל מעט מאוד סרוטונין מנוירון א', ולכן אין לו מאיפה להכניס את עודף הסרוטונין שהוא מקבל עם תחילת השימוש בתרופה. רק לאורך תקופה של כשבועיים, נוירון ב' מתחיל ליצור עוד פתחים דרכם יוכל לקבל סרוטונין, ולכן השפעת התרופה לוקחת קצת זמן .
אז הבנו איך זה נראה במוח, עכשיו לתכל'ס: איך נראה הטיפול. כאשר מתחילים טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעיתים קרובות הפסיכולוג המטפל ימליץ על שילוב תרופתי. לאחר הסכמה של המטופל, תיקבע פגישת הערכה עם רופאה מומחית לפסיכיאטריה, שם יוחלט על סוג ומינון התרופה בהתאם לסוג וחומרת ההפרעה.
לרוב, הטיפול התרופתי והמינון שלו יותאמו לסוג הבעיה עימה מתמודד המטופל. כפי שאמרנו, התרופות לא ישפיעו ביום הראשון אלא רק לאחר כמה שבועות. בשלב הזה, המטופל כבר נמצא בתוך תהליך קוגניטיבי התנהגותי שגם מסייע בהפחתת המצוקה. שילוב של תרופות בתהליך עושה שני דברים: הפחתה נוספת של סימפטומים, וסיוע בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בו נדרשים לעיתים להתמודד עם פחדים ורגשות מורכבים.
כפי שציינו, רוב המטופלים מתנגדים לתרופות בשל חששם מתופעות הלוואי. אז ככה: נכון למחקרים העדכניים, כ38% מהנוטלים תרופות SSRI חוו תופעות לוואי, כאשר רק 25% טענו שתופעות לוואי אלו מהוות מטרד כלשהו לחיי היום-יום. בעיה מרכזית שנמצאה במחקר הייתה שרק 40% מאלו שחוו תופעות לוואי שיתפו את הרופאים שלהם בדבר.
אילו היו משתפים את הרופאים או הפסיכיאטרים, ניתן היה להפחית את תופעות הלוואי באופן משמעותי. אם אתם סובלים מתופעות לוואי כלשהן, אנא, ספרו לפסיכיאטר המטפל שיוכל להציע מגוון פתרונות פשוטים שיסייעו. לדוגמא, רינה חששה שהתרופות יפריעו לה להירדם בלילה. כשסיפרה זאת לפסיכיאטר, הוא המליץ לה ליטול את התרופות בבוקר.
בעקבות זאת, רינה הרגישה פחות צורך לשינת צהריים, וכך שינת הלילה השתפרה משמעותית. כך תופעת לוואי ממנה חששה דווקא הצליחה לשפר את איכות חייה! אם התרופות מרדימות, יתכן שניתן לקחת אותן בערב במקום בבוקר. אם קשה להירדם בגלל התרופות, אולי אפשר לקחת אותן בבוקר במקום בערב. פתרונות פשוטים כאלו הן כל שנדרש במקרים רבים!
ומה בנוגע לחששות האחרים של רינה? סידרנו לכם כאן רשימה של שאלות נפוצות שמגיעות אלינו מצד מטופלים כאשר אנו מציעים להם לשלב טיפול תרופתי יחד עם CBT:
לא נכון! בזכות שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם טיפול תרופתי, מטפלים בשורש הבעיה וניתן בסוף התהליך להפחית את השימוש בתרופה ובחלק גדול מהמקרים להגיע הפסקה מוחלטת.
5. טיפול בתרופות SSRI פוגע במוח –
לא נכון! אמנם התרופה יוצרת שינוי במוח, אולם זו לא פגיעה אלא להפך – אנו נותנים למוח דחיפה בכיוון הנכון בדרך להחלמה.
6. אם עושים טיפול פסיכולוגי שעובד, לא צריך גם תרופות –
זה בהחלט תלוי בהפרעה עימה מתמודד המטופל ורמת החומרה שלה. כאשר ההפרעה נמצאת בדרגת חומרה נמוכה יתכן ואפשר לסיים את הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי תוך 10-12 פגישות גם ללא סיוע תרופתי. מקרים כאלה נפוצים בהפרעות כגון פוביה ספציפית (לדוגמא מג'וקים) ובהפרעת פאניקה.
אך במקרים שבהם ההפרעה חמורה יותר, או בהפרעות כגון OCD ודיכאון, לרוב הטיפול ארוך יותר וסיוע תרופתי מהווה נדבך משמעותי מאוד בהפחתת הסבל ושיפור איכות החיים של מטופלים. יתרה מכן, לעיתים קרובות הטיפול התרופתי מקל על קיום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי שדורש התמודדות עם פחדים ורגשות מורכבים.
7. טיפול בSSRI בהכרח "מרדים" אנרגיות יצירתיות –
לא נכון. במקרים נדירים, תרופות אלו יכולות לדכא במעט את היצירתיות, אולם יש למקרים אלו פתרונות יעילים ומגוונים. חשוב לשתף את הפסיכיאטר בצרכים והעדפות אישיות כדי שיותאמו תרופות באופן מיטבי וכך יימנעו מצבים כאלו.
8. SSRI גורם לבעיות שינה –
תופעה זו מתבטאת רק באחוז קטן מהמשתמשים, וניתן לשלב תרופות נוספות שיסייעו לפתור בעיה נקודתית זו או לתזמן את מועד נטילת התרופות כדי למזער השפעה זו.
9. כשמפסיקים טיפול תרופתי יש תקופת גמילה עם תופעות לוואי –
לא נכון. אם נוטלים מינון גבוה ומפסיקים בפתאומיות, ייתכנו שבועיים של תופעות לוואי קלות כמו בחילות וכאבי ראש. אולם הפסקה הדרגתית של התרופות על פי הוראת הרופא מונעת בעיות אלו.
מתעניינים בטיפול פסיכולוגי ומתלבטים אם נכון לכם לשלב יחד גם טיפול תרופתי? רוצים ללמוד מהתהליך של רינה ולעשות את הצעד שיקדם אתכם לעבר בריאות נפשית? בקוגנטיקה אנו מציעים מסגרת טיפולית ייחודית המאפשרת ליווי פסיכולוגי ותרופתי צמוד תחת קורת גג אחת, בידי מטפלים מנוסים ומיומנים.
לתאום פגישת הערכה התקשר/י 1-800-657-657
Cascade, E., Kalali, A. H., & Kennedy, S. H. (2009). Real-world data on SSRI antidepressant side effects. Psychiatry (Edgmont), 6(2), 16.
Barth, M., Kriston, L., Klostermann, S., Barbui, C., Cipriani, A., & Linde, K. (2016). Efficacy of selective serotonin reuptake inhibitors and adverse events: meta-regression and mediation analysis of placebo-controlled trials. The British Journal of Psychiatry, 208(2), 114-119.
Locher, M. C., Koechlin, M. H., Zion, M. S. R., Werner, M. C., Pine, D. S., Kirsch, I., … & Kossowsky, J. (2017). Efficacy and safety of SSRIs, SNRIs, and placebo in common psychiatric disorders: a comprehensive meta-analysis in children and adolescents. JAMA psychiatry, 74(10), 1011.
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.