כולנו נמות בסוף, רובנו לא מתלהבים מהרעיון, אך הוא גם לא מטריד אותנו יותר מדי ביומיום למעט מצבים המעלים את הנושא למודעות. התמודדות עם נושא המוות, עיסוק בו ופחד מהנושא הם נורמטיבים ומובנים כשאנחנו או אדם קרוב מתמודדים עם מחלה, עברנו תאונה או נמצאים בסכנת מוות מסיבה אחרת. מחשבות ופחד זמניים וחולפים בעקבות קריאה, האזנה או צפייה בחדשות על פיגוע, אסון טבע, מגפה או אזכורים אחרים של מוות הם נורמטיבים אף הם. פחד ממוות ברמה מופרזת הוא עיסוק מופרז בנושא המוות המלווה בחרדה, כל זאת ללא שהאדם נמצא בסכנת מוות גבוהה מהממוצע.
אדם עם פחד מוות הקורא זאת יכול להגיד "אבל כולנו נמצאים סכנת מוות כל הזמן! מה אכפת לי אם אני לא נמצא ביותר סכנה מאחרים, אני עדיין יכול להידרס, לחלות בסרטן, יכולה לפרוץ מלחמה, למה שלא אפחד?". מצד אחד, זה נכון, מצד שני, יש מעט מאוד דברים שאפשר לעשות בנוגע לכך, מעבר לאמצעי זהירות בסיסיים כמו לחצות את הכביש, לערוך בדיקות רפואיות שגרתיות ופעולות נוספות בנוסח זה – אנחנו חסרי אונים מול המוות וחשיבה אינטנסיבית על הנושא לא תשנה זאת. הדברים היחידים שחשיבה מתמדת על הנושא וניסיונות למצוא פתרונות לאיומי מוות שונים ישיגו הם פגיעה באיכות החיים ואף פגיעה בבריאות, היות ומתח מתמיד פוגע במערכות גופניות שונות.
קצרה היריעה מלפרט את הסיבות לפחד מופרז ממוות, קיימות תיאוריות רבות הבוחנות ומסבירות את הנושא מזוויות שונות, ואפשר לדבר רבות על משמעות ודת בהקשר. במאמר זה נתייחס לקשר בין פחד מוות לסגנונות חשיבה מוקצנים והפרעות חרדה שונות, כשהגדרת האפיון של פחד המוות יכולה לסייע בהשגת מידע נוסף על הנושא והגעה לטיפול מתאים:
אנשים שסגנון החשיבה שלהם מאופיין בדאגנות מאמינים שהדאגה מכינה אותם להתמודדות טובה עם מצבים מאיימים או מסוכנים, וחושבים שזה לא אחראי לא לדאוג. אם דאגנות מופרזת, נמשכת למעלה מחצי שנה וגורמת להשלכות שונות כמו עצבנות, בעיות שינה וקשיי ריכוז, היא נקראת הפרעת חרדה כללית. אנשים עם סגנון חשיבה זה יכולים להיות מוטרדים מנושא המוות, לעסוק בו רבות ולנסות להתכונן ולמנוע כל גורם שיכול לסכן אותם. החשיבה האינטנסיבית על הנושא והחיפוש אחר סכנות מובילים לכך שהם מודעים לסכנות יותר מאנשים אחרים, העולם נראה להם מסוכן והמחשבה שהדאגה מועילה וחיונית מתחזקת – הרי הם מצאו סכנות והתגוננו בפניהן בניגוד לאחרים שטומנים ראשם בחול.
אולם כמובן שאי אפשר באמת למנוע את המוות או להתגונן מכל הסכנות שיש, ונסיונות אינטנסיבים לעשות זאת רק חושפים בפני האדם עוד ועוד סכנות כך שהפחד גובר וכך גם המאמצים שהדאגן עושה כדי למנוע סכנות. מאמצים אלו עלולים להוביל לפגיעה בתחומי חיים שונים, בין אם באופן ישיר (למשל פגיעה בחיי החברה והפנאי בשל ויתור על פעילויות שונות שהוא רואה כמסוכנות או הוצאת סכומי כסף גדולים כדי להתכונן לאיומים כמו רעידת אדמה או מלחמה) ובין אם כתוצאה מהשפעות של הדאגה עליו ועל הקרובים לו – למשל דיכאון, נדודי שינה וכעס של אנשים קרובים על הדאגן.
בדומה למתואר בדאגנות, גם אנשים עם מחשבות טורדניות יכולים לחשוב לעיתים קרובות על מוות ולפחד ממנו, אולם בעוד שבדאגנות הדאגה מחוברת לנושאים מציאותיים, התוכן של מחשבות טורדניות יכול להיות לא הגיוני או כל כך מופרז שהסבירות שהוא יתממש היא אפסית. אנשים עם מחשבות טורדניות מודעים לכך שהן אינן ריאליות, אך קיים פער בין הידיעה לתחושה והן אינם יכולים להפסיק לחשוב על מוות או להרגיש חרדה. כשהמחשבות הטורדניות נמשכות לאורך זמן, מלוות בפעולות כפייתיות (כולל בדיבור או במחשבה) על מנת למנוע כביכול את סכנת המוות או להרגיע את החרדה, יתכן ומדובר ב- OCD (הפרעה טורדנית כפייתית). בניגוד לדאגנות, פעולות המנע של אנשים עם OCD הן חזרתיות ומופרזות ולעיתים מאגיות (למשל העלאה במחשבה של דמות חבר כשהוא בריא ושמח לאחר מחשבה טורדנית לפיה ימות בתאונה), הם יודעים זאת, אולם אומרים כי אינם מוכנים לקחת את הסיכון הקטן שיכלו למנוע מוות ולא עשו זאת.
חרדת בריאות היא מעין ואריאציה של OCD או דאגנות, תלוי באופן בו היא מתבטאת. בהתאם, היא מאופיינת במחשבה מופרזת על נושאי בריאות וסכנות בריאותיות שונות וניסיון של הסובל ממנה להיות מוכן ומודע לסכנות בריאותיות רציניות העלולות להוביל למותו. כשהאדם יודע שמחשבותיו והזמן שהוא משקיע בנושא מופרזים, רוצה להיפטר מהמחשבות אך אינו מצליח ומבצע פעולות שונות באופן כפייתי כדי להרגיע את הפחד מהמחלות וממוות, חרדת הבריאות דומה ל- OCD. כשהאדם מאמין שעליו לדאוג ולהיות מודע לסכנות הבריאותיות ורואה בדאגה דבר חיובי ורצוי, חרדת הבריאות מתנהלת יותר כמו דאגנות.
אנשים עם חרדת בריאות מודעים מאוד לכל שינוי גופני ומפרשים אותו כאות למחלה חמורה – נקודת חן יכולה להתפרש כסימן למלנומה, ירידה במשקל – סרטן הקיבה או המעי, כאב ראש – גידול וכן הלאה, וכך, כל שינוי פיזי מעלה אצלם פחד ממוות. המודעות המופרזת אינה מוגבלת לגוף, וחלק מהאנשים עם חרדת בריאות קוראים הרבה על מחלות, מבקרים לעיתים תכופות אצל רופאים ועורכים בדיקות רפואיות שאינן בהכרח נחוצות. החשיפה למידע רב על מחלות, תשובות לא חד משמעיות מצד רופאים, שליחה לבדיקות רפואיות (לאו דווקא כי יש סכנה ממשית, אלא כי האדם דיבר רבות על חששותיו או כי הרופא לא רצה לקחת סיכון) והמתנות לתוצאותיהן מגבירים את תדירות המחשבות על מחלות ומוות ואת עוצמת הפחד ממוות.
התפיסות והאמונות של אנשים הסובלים מתסמונת פוסט טראומטית (PTSD או פוסט טראומה) לגבי סכנות, יכולתם להתמודד עמן והצורך לעשות זאת השתנו עקב הטראומה. אנשים עם פוסט טראומה יכולים להחזיק באמונות כמו "כל הנהגים מסוכנים", "אם נפגעתי בתאונה אני "מסומן" והסיכוי שלי להיפגע שוב גדול יותר משל אנשים אחרים" או "אם הייתי פועל אחרת האסון היה נמנע, ולכן עלי להיות מודע לכל סכנה ולמנוע אותה". כלומר, הערכת הסיכון שלהם גבוהה משל אחרים, וכך גם האחריות שהם לוקחים על עצמם. בדומה לאנשים עם OCD או דאגנות, הם מודעים מאוד לסכנות פוטנציאליות ומודעות זו גורמת להם להרגיש כי הם נמצאים בסכנה ולפחד מהמוות.
