שי בן ה- 10 מאוד פחד מכלבים. הוא פחד שהם ילקקו אותו, יקפצו עליו ואולי אפילו ינשכו אותו. בכל פעם שראה כלב ברחוב, נלחץ מאוד, מיד הקפיד להתרחק ועבר לצד השני של המדרכה. הוא היה נבהל מנביחות של כלבים, גם אם הן רחוקות, ופחד ללכת לבתים של חברים שידע שיש להם כלב בבית. הוריו שמו לב שככל שעובר הזמן הפחד רק מתגבר ומתגבר. עם הזמן, הוא התחיל לבקש מההורים שלו ללוות אותו לבית הספר, מחשש שיצטרך לעבור ליד חצרות של בתים בהם כלבים. הוא הפסיק ללכת לחוגים אחר הצהריים כי חלק מהילדים היו מגיעים עם הכלבים שלהם למרכז החוגים ומצא את עצמו נורא עסוק בלחשוש ממפגש עם כלבים. זה לא שינה לו אם הכלב הוא קטן או גדול, חמוד או כועס, הוא פחד כעת מכל סוגי הכלבים ודברים שהזכירו לו אותם. שי הרגיש שהפחד שלו הפך להיות משהו שיותר מדי מפריע לו. הוא ביקש מהוריו שיעזרו לו להפסיק לפחד. הם מאוד שמחו, ומצאו בשבילו מקום מיוחד שמבין בפחדים של ילדים ויוכל לעזור להם.
שי הגיע עם הוריו לפגישת היכרות במקום. הם נפגשו עם פסיכולוגית ילדים ושיתפו אותה בפחד. היא סיפרה להם שלכל אדם, ילד או מבוגר יש לפחות דבר אחד ממנו הוא מפחד. לפעמים הפחד הוא הגיוני, אבל הרבה פעמים הפחד הוא מוגזם. למשל, אם ילדה בת ארבע מפחדת לחצות לבד את הכביש, נחשוב שהפחד שלה הוא הגיוני; לעומת זאת, אם אישה בת 30 מפחדת לחצות את הכביש נניח שזה מוגזם. זה הגיוני לפחד ממכשפות אחרי שראינו סרט עליהן, אבל זה יהיה מוגזם לא להסכים לישון לבד בחדר שלנו, או לפחד ללכת בתוך הבית מחשש להיתקל במכשפה שלא באמת קיימת. במקרה של הילד שי, זה הגיוני להתרחק מכלבים תוקפנים שנובחים עלינו, אבל רוב הכלבים אינם כאלו ובדרך כלל גם יהיו קשורים ברצועה ליד בעליהם. כשמפחדים ללכת ברחוב או לחוגים בגלל החשש ממפגש עם כלב, זה הופך להיות מוגזם ולכן מפריע לנו בחיינו.
פסיכולוגית הילדים לימדה את שי שפחד קיים כדי להגן עלינו וכדי להזכיר לנו לשמור על עצמנו, ולכן אפשר לומר שפחד הוא דבר טוב. מנגנון הפחד של בני האדם דומה לזה של בעלי החיים וגורם לנו להתנהג בדרכים שונות, מול פחד. המטרה של המנגנון הזה היא הגנה עצמית. נסו לדמיין שאתם חיה קטנה ביער, ואתם נתקלים בחיה גדולה ומפחידה. איך תגיבו? רוב בעלי החיים הקטנים כנראה יברחו. אם אתם חיה קטנה עם יכולת תקיפה כמו קיפוד או נחש, אולי תתקפו. ואם אתם איטיים מדי בשביל לברוח ולא יכולים לתקוף, אולי תקפאו במקום, כמו חיפושית שמתחזה לחיה שמתה או זיקית שמחליפה צבעים כהסוואה. בשביל כל ההתנהגויות הללו הגוף צריך להתכונן במהירות ולגייס כוחות. הדבר גורם לשינוים כמו דפיקות לב מהירות יותר, נשימה מהירה, הזעה ועוד. אצל בני האדם הדבר עובד באותו האופן ולכן אנחנו נרגיש את הסימנים הגופניים האלו בזמן בו אנחנו מרגישים באיום.
בהמשך, שי והמטפלת עשו ממש כמו בלשים, מחקר על כל מה שקשור לנושא הפחד. הם למדו דרך האינטרנט להבחין בין מינים שונים של כלבים, לזהות תכונות אופי שונות, סימני גוף של כלבים, סוגי נביחות ואפילו הקשיבו ביחד לקולות של כלבים. המטפלת הביאה לחדר הטיפול חפצים של כלבים ואט אט שי למד להכיר אותם ושהם לא מסוכנים כפי שחשב. הם שיחקו במשחקי קלפים ובמשחק ציורים בנושא, צפו בסרטונים מצחיקים של כלבים ובשלב שבו שי הרגיש מוכן הם התחילו בביצוע של 'משימות אומץ'. תחילה, הלכו להכיר כלב קטן וחברותי ששיך למטפלת והיא מכירה אותו היטב, כשהוא קשור ובידיים שלה. בהמשך, שי ביקש ללטף אותו ואפילו הסכים שילקק אותו ביד. לאחר מספר פגישות כאלו הלכו שי והמטפלת להכיר כלבים אחרים, גדולים קצת יותר או מסוגים שונים. הם עשו ניסוי וגילו שמתוך 10 כלבים אף אחד מהם לא באמת רצה לנשוך או ללקק אותו, כמו שהוא חשב. שי הרגיש שהוא מכיר כלבים טוב יותר ומבין אותם כעת. הוא התחיל לשחרר את הפחד, ואפילו לחבב כלבים. בסיום הטיפול, להפתעת כולם, ביקש מהוריו לאמץ כלב. בפגישה האחרונה של שי עם המטפלת, הביא שי את הכלב החדש שלו והם חגגו במסיבת סיום את הצלחתו של שי להתגבר על הפחד.
הטיפול בשי הוא רק דוגמא ספציפית לטיפול בפחד מכלבים. יש המון פחדים שאפשר לטפל בהם באופן דומה. אם את או אתה מפחדים מכלבים/ חתולים/ מפלצות/ ליצנים/ בלונים/ ערפדים/ חושך/ עכבישים או כל דבר אחר ואתם מרגישים שהפחד כבר גדול מדי ומפריע לכם בחיי היום יום, אנו מזמינים אתכם להגיע ולהתמודד עם הפחד. תארו לכם איזו הקלה תוכל להיות לכם בלעדיו…
