פחד מכלבים, הנקרא גם סינופוביה (Cynophobia) היא פוביה נפוצה, המתחילה לרוב בילדות, לפני גיל 10 ונפוצה יותר בקרב נשים מגברים. ילדים ומבוגרים רבים פוחדים מכלבים במידה כלשהי, אך כשהפחד גורם להגבלה משמעותית בחיים מדובר בפוביה ולא בפחד רגיל. הפחד מכלבים נחלק לשניים: 1. פחד להיות מותקף על ידי כלב. 2. פחד לחלות בכלבת כתוצאה מהתקפה של כלב.
פחד מכלבים הוא חלק מקטגוריה רחבה יותר של פוביה מבעלי חיים. ניתן לחלק פחד מבעלי חיים באופן גס לשתי קבוצות מרכזיות: פוביה מחרקים וזוחלים (כגון מקקים, עכבישים, חיפושיות ונחשים) ופוביה מכלבים. בפוביות מבעלי חיים יש שני מרכיבים רגשיים מרכזיים: גועל ופחד. בפחד מכלבים החלק של הפחד חזק יותר מהחלק של הגועל, כלומר, בעוד שאדם עם פוביה מג'וקים יתחלחל מעצם התחושה הפיזית אם יצטרך לגעת בג'וק, אדם הסובל מפחד מכלבים לא יירתע מהמגע עצמו במידה ויצליח להתקרב לכלב.
תיאוריית הלמידה היא תיאוריה לפיה התנסות שלילית עם גורם כלשהו, או מודעות לכך שהוא יכול לגרום לנזק תגרום לנו לפתח פחד ממנו. עם זאת, אנו מוקפים מדי יום בגורמים היכולים לגרום לנו נזק, אפילו חפץ תמים כמו קלסר משרדי יכול לגרום נזק אם ייפול לנו על הראש ממדף גבוה, אך בכל זאת – אנשים מעטים מרגישים דפיקות לב ודחף לברוח למראה חנות "אופיס דיפו", גם אם עברו חוויה לא נעימה עם קלסר, ואילו כלבים מעוררים את התגובות הנ"ל אצל רבים, כולל אנשים שלא עברו חוויה שלילית עם כלבים.
כיום הסברה הרווחת היא שבבסיס בפוביה מכלבים (בדומה לפוביות אחרות, כגון פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים או פוביה מדם) יש בסיס אבולוציוני ההופך אותנו למועדים לפיתוח פחד. התנסויות ישירות שלנו, למידה מהסביבה ומחשבות שלנו לגבי כלבים קובעים אם נוציא מועדות זו לפועל ונפתח פוביה מכלבים או לא. על מנת לפתח פחד מכלבים יש צורך באינטראקציה של כמה מהגורמים הבאים:
במקור, כלבים הם שומרים או ציידים, וגם כיום יש כלבים העלולים לתקוף פיזית ולגרום לנזק משמעותי או אף למוות. למראה כלבים מופעלת מעין תוכנה אבולוציונית המפעילה אותנו לברוח מחיה טורפת על מנת לא להפוך לקורבן. כאשר תוכנה זו מופעלת בתגובה לגירוי מסוכן היא שומרת על חיינו, לעומת זאת, במקרה של פחד מכלבים התוכנה מופעלת בתגובה לגירויים לא מאיימים – למשל תמונה של כלב, כלב המוחזק בשרשרת על ידי בעליו או כלב קטן שאינו יכול לגרום לנזק.
בשל המועדות האבולוציונית לפיתוח פוביה מכלבים, גם התנסות שלילית מינורית יכולה לגרום להתפתחות פוביה שתפגע באיכות החיים. כלומר, לא רק תקיפה פיזית ממשית שגרמה מנזק עלולה לגרום להתפתחות פחד מכלבים, אלא גם אירוע כמו קפיצה של כלב על האדם או אף נביחה שהבהילה אותו יכולים לגרום להתפתחות פוביה מכלבים. הדבר נכון במיוחד אם ההתנסות הייתה בילדות.
למידה מהסביבה מתרחשת בעיקר בילדות, ויכולה להתרחש בשתי דרכים:
א. צפייה בהתנסות שלילית. עדות לאירוע בו אדם אחר הותקף על ידי כלב עלולה לגרום להתפתחות פחד מכלבים. כמו בהתנסות שלילית ישירה, גם בלמידה על ידי צפייה האירוע לא חייב להיות אירוע דרמטי כמו תקיפה שנגרם בה נזק, אלא יכול להיות אירוע מינורי יחסית שהאדם הגיב אליו באופן שלילי מוחצן. כך למשל, ילד שראה אדם שמגיב בפחד עז כאשר כלב קופץ עליו ילמד לפחד אף הוא, ופחד זה ילווה אותו לאורך חייו אם לא יטופל. כאשר מדובר במבוגר, לרוב האירוע שהוא צופה בו יצטרך להיות אירוע מאיים יותר, בו נשקפת סכנה לאדם על מנת שתתפתח פוביה מכלבים.
ב. תגובות שליליות של אדם אחר. במידה ואנשים המשמעותיים לילד (למשל הורה, אח או מורה) מגלים פחד מכלבים, הילד עלול להפנים עמדה זו. העמדה המוצהרת פחות משמעותית מההתנהגות בפועל. כלומר, אם הורה יגיד לילד שאין סיבה לפחד מכלבים, אולם יעבור צד למראה כלב ההולך על המדרכה, הילד נמצא בסיכון גבוה לפתח פחד מכלבים.
בחברה שלנו נפוצה המחשבה לפיה לכלבים יש חוש נסתר כלשהו המאפשר להם להיות מודעים לכך שהאדם פוחד, גם אם הוא אינו מפגין זאת כלפי חוץ. לפי הנחה זו, כשהכלב קולט פחד, הוא נהיה תוקפני כלפי האדם ועלול להתקיף אותו. בהתאם להנחה זו, אנשים שמרגישים פחד ליד כלבים שופטים את הסיכוי שכלב יתקוף אותם כגבוה, ומרגישים שאין ביכולתם להפחית סיכון זה ולכן נמנעים ככל יכולתם מקרבת כלבים.
קיימים שני הבדלים משמעותיים בין פחד מכלבים אצל ילדים לעומת מבוגרים:
1. מודעות.
בעוד שמבוגרים יודעים שהפחד שלהם הוא מופרז ולא הגיוני, ילדים רואים את הפחד שלהם כסביר פעמים רבות.
2. יציבות הפחד.
פחד מכלבים הוא שלב שילדים רבים עוברים בהתפתחות שלהם וחולף מעצמו, לכן אצל ילדים הפחד צריך להימשך למעלה מחצי שנה כדי לקבל הגדרה של פוביה ולא פחד רגיל המותאם לגיל. בניגוד לכך, אצל מבוגרים הפחד נוטה להיות קבוע ויציב יותר.
עוצמת הפחד וחומרת הפגיעה התפקודית שונים מאדם לאדם. במקרים קלים יחסית של פחד מכלבים הפחד יתעורר כשהאדם בא במגע פיזי עם כלב, למשל כשכלב קופץ עליו בכניסה לבית. בחלק ממקרים אלו הפחד אף מוגבל לכלבים מסוימים, למשל כלבים לא מוכרים או כלבים גדולים, והאדם לא יחווה פחד כשהוא נפגש עם כלבים אחרים.
במקרים חמורים יותר של פחד מכלבים, האדם יפחד לא רק בעת מפגש ממשי עם כלבים, אלא ממצבים או מקומות בהם יתכן וייפגש עם כלב. כתוצאה, האדם עלול להימנע ממקומות רבים, דבר שיגרום להגבלה ניכרת של חייו. כך למשל, אדם הסובל מפחד חמור מכלבים יכול להימנע מביקור אצל חברים שיש להם כלב, הליכה באזור ששמע בו פעם נביחה של כלב, או הימנעות מהליכה באזורים עם בתים פרטיים, כיוון שיכולים להיות כלבים בחצרות. במקרים קיצוניים האדם עלול להימנע לחלוטין מיציאה מהבית מפחד שיתקל בכלבים.
