כשאדם מניח שיש סיכוי גבוה שלא יצליח, הוא יכול לפעול בדרך שתגביר את הסיכוי שלו להיכשל בפועל. למשל, סטודנט עם פחד מכישלון עלול להימנע מלמידה למבחן כיוון שבזמן הלימודים הוא מוצף במחשבות על כישלון שמעלות אצלו תחושות של פחד, חוסר אונים וחוסר ערך. כמו כן, הוא יכול להגיד לעצמו משפטים נוסח "למה לי ללמוד, בכל מקרה לא אצליח" ולפעול בהתאם, מה שיגביר כמובן את הסיכויים שיכשל.
במידה ויכשל, הוא יראה זאת כראיה נוספת לכך שאינו יכול להצליח, וימשיך לנהוג באופן זה בפעם הבאה. גם אם ההתנהגות אינה מושפעת מפחד מכישלון והאדם לא נמנע מפעולות שונות, הלך המחשבה יכול להשפיע על האופן בו יתפקד וירגיש במצב. למשל אדם שפוחד להיכשל בריאיון עבודה יגיע לראיון אך יתחיל להרגיש חרדה עוד לפניו בשל מחשבות מאיימות כגון זכרונות מראיונות שלא הצליח בהם, ציפיות שליליות מהראיון (למשל ציפיה שהמראיין יהיה קשוח ולא נעים וינסה להכשיל אותו) ומחשבות מאיימות על כך שישאר מובטל תקופה ארוכה. עד שיגיע לראיון הוא ירגיש מבוהל, הביטחון שלו בעצמו וביכולותיו יפגע וסביר להניח שהוא יסבול מסימפטומים פיזיים שונים של חרדה כגון הזעה או דפיקות לב מואצות.
העומס המחשבתי והסימפטומים הפיזיים יהוו עבורו עדות נוספת לכך שהוא עומד להיכשל והוא יחשוב מחשבות נוסח "אני לא מצליח להתרכז מרוב פחד, אין סיכוי שאצליח לענות כמו שצריך", "רואים כמה אני לחוץ, אין סיכוי שמישהו יקבל אותי". המחשבות יובילו לכך שכשיגיע לראיון הוא יפקפק בדבריו, יצנזר את עצמו, ינסה להבין מה המראיין רוצה או מה הוא חושב עליו במקום לדבר כפי שהיה מדבר באופן רגיל. היכולת של המוח שלנו היא מוגבלת, ועומס המחשבות, ההתמקדות בסימפטומים הפיזיים והנסיונות לנתח מה הצד השני חושב מובילים לכך שלא נשארים יותר מדי משאבים להתרכז במה שחשוב. התשובות של האדם החרד למראיין יכולות להיות לוקות בחסר והוא אף עלול להיתקף בלק אאוט ולא להצליח לענות. התנהלות זו אינה מוגבלת כמובן לראיונות עבודה, ואנשים עם פחד מכישלון יכולים להתמודד עם קשיים אלו במגוון מצבים כולל מבחנים, עמידה בפני קהל, דייטים, ביצוע משימה מורכבת בעבודה ועוד.
