HOCD (homosexual obsessive-compulsive disorder) היא הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, תת סוג של OCD, שעניינה הנטייה המינית. בבסיסה של ההפרעה נמצאות מחשבות חודרניות, המטרידות את האדם באופן בלתי פוסק בשאלה האם הוא הומוסקסואל או אצל נשים המחשבה האם היא לסבית. אדם שסובל מהפרעה זו נמשך לבני המין השני ומקיים מערכות יחסים זוגיות הטרו-סקסואליות, אך מוצא את עצמו מוטרד שמא קיימת בו נטייה הומוסקסואלית מודחקת בהווה, או שעלולה להתעורר בו בעתיד. החרדה בהפרעה זו קשורה לאמונה של האדם כי נטייה הומוסקסואלית הינה מסוכנת, דוחה, או שהיא פשוט תהרוס את משיכתו, את מערכות היחסים הזוגיות ההטרוסקסואליות שיש או עשויות להיות לו, ותפגע בחייו.
יואב, גבר בן 28 יצא עם שי-לי 8 חודשים. בתחילת הקשר הדברים בינהם זרמו והסקס היה טוב. בשלב כלשהו ליואב היו מספר פעמים בהם היה פחות בעניין – פתאום הופיעו ליואב מחשבות שאולי הוא לא נמשך לשי-לי ושבעצם אולי הוא בכלל הומו. יואב ניסה להבין בינו ובינו האם הוא נמשך לגברים. בהתחלה שהיה רואה גבר נאה היה שואל את עצמו האם הוא נמשך אליו. אבל ככל שחלף הזמן היה נראה שהדבר קיבל חיים משל עצמו, יואב היה בוחן שוב ושוב את המשיכה שלו לגברים, בוחן האם הוא חש עוררות מינית ונסה להבין האם הוא הומו. שהצליח לחוש עוררות עם שי-לי חשב שזה מראה שהוא סטרייט ובמצבים בהם היה לו יותר קשה הוא חשב שזה סימן שבטח הוא נמשך לגברים ושבכלל הוא הומו. כעבור כמה חודשים העיסוק בשאלות הזהות המינית שלו ליווה אותו בכל שעות היום וכל מפגש עם גבר עורר את השאלה האם הוא נמשך אליו. הדבר פגע ברמת התפקוד של יואב והוא הרגיש שהוא חייב למצוא מענה. יואב פנה לטיפול פסיכולוגי ובמהלך ההערכה עלה כי הוא סובל מ OCD סביב זהות מינית HOCD.
המחשבות הנפוצות בקרב הסובלים מהפרעה זו מאופיינות בשאלות חוזרות ונשנות של האדם את עצמו (ולעיתים את סביבתו) לגבי תחושותיו ורגשותיו כלפי בני מינו, בניסיון להכריע- האם אני הומוסקסואל? האדם עסוק בבחינה ו"תחקור עצמי" של אירועים בעבר ובהווה, בדמיון ובמציאות, בניסיון לוודא כי בשום זמן ורגע הוא לא חש משיכה כלפי מישהו מהמין שלו: האם יש רמזים מקדימים בילדותי לכך שאני הומוסקסואל? האם התחביבים שהיו לי, או שיש לי כיום, מעידים על כך שיש לי נטיות הומוסקסואליות? האם אני נהנה מדברים שסטרייטים אמורים להנות מהם? אם כן, אולי זו העמדת פנים? האם החברים שלי חושבים שאני הומו? האם זה מוסרי שאהיה חבר שלהם, אם אני באמת הומו? האם אני חבר שלהם כי אני נמשך אליהם? האם העובדה ששמתי לב לגבר/אישה ברחוב, אומר שאני נמשך אליהם? המחשבות מאופיינות בניסיון בלתי פוסק של האדם לכמת את מידת הגירוי שחש כלפי שני המינים, לצד נטייה לפרש כל תחושה או תגובה חיובית כלפי בן אותו המין כהוכחה להומוסקסואליות.
החרדה והמצוקה הרבה המתעוררת באדם בעקבות המחשבות האלו, מובילה אותו לביצוע של התנהגויות כפייתיות חוזרות ונשנות של בדיקה ובחינה עצמית. למשל, צפיה בתמונות של בני מינו וחיפוש אחר רמזים גופניים או רגשיים לעוררות מינית; השוואה בין תגובות גופניות המתעוררות בצפייה בבני מינו, אל מול אלו המתעוררות בצפייה בבני המין השני. אחת מההשפעות של החרדה המאפיינת מצבים של OCD, ביניהם HOCD, היא ירידה כללית בחשק המיני. פעמים רבות, אנשים הסובלים מההפרעה מפרשים זאת כהוכחה לכך שקיימת בהם נטייה הומוסקסואלית. בנוסף, ההתנהגויות יכולות להיות מאופיינות דווקא בהימנעויות נרחבות ממצבים, מקומות ואנשים, למשל הימנעות מצפייה בתוכנית מסוימת בה מופיע גבר שהאדם חושש כי עלול לעורר בו את הנטייה ההומוסקסואלית. מטרתן של התנהגויות אלו היא "לבטל" את אי הוודאות המייסרת בנוגע לשאלת נטייתם המינית. לעיתים, ההימנעות או הבדיקה מביאה עימה תחושת הקלה רגעית בחרדה, אך זו חולפת במהירות, שכן שום בדיקה לעולם אינה מספיקה לקבלת הוודאות המוחלטת אליה משתוקק האדם. מחשבות והתנהגויות אלו מביאות איתן סבל רב ופגיעה משמעותית באיכות חייו של האדם הסובל מההפרעה.
במחקרים שבוצעו בארצות הברית, נמצא כי שיעור הסובלים מההפרעה בקרב האוכלוסייה עומד על כאחוז. מתוך כלל הסובלים מOCD, כ8 אחוז סובלים מאובססיות הקשורות לנטייה המינית. בנוסף, נראה כי סוג זה של אובססיות נפוץ יותר בקרב גברים. HOCD הינה הפרעה אשר אינה תלויה בנטייה המינית, ויכולה להשפיע על אנשים הטרו והומו סקסואלים במידה שווה. כמו כן, חשוב לציין כי הפרעה זו איננה קשורה או מעידה על נטיות הומופוביות של הסובלים ממנה.
הדיון, המחקר והעיסוק בהפרעה זו אינם שכיחים, הן בקרב האוכלוסייה הכללית והן בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. אמנם שכיחות ההפרעה נמוכה, אך לשם השוואה, מספר האמריקאים הסובלים מהפרעה זו דומה למספר הסובלים מטרשת נפוצה, מחלה ידועה, נחקרת ומדוברת הרבה יותר.
כך, HOCD נותרת הפרעה עלומה ובלתי ידועה. לנתון זה ישנה השפעה משמעותית על מידת הסבל של המתמודדים עם הפרעה זו, ממספר סיבות. ראשית, אנשים הסובלים מHOCD אינם יודעים כי הם סובלים מהפרעה שיש לה שם, אבחנה, וכן טיפול. הדבר משפיע לא רק על הסיכוי שהם יפנו לעזרה לטיפול, ביוזמתם או בעזרתם של אחרים שרואים את מצוקתם, אלא גם על מידת האשמה והבושה שהם חווים מהתסמינים שלהם. פעמים רבות, הסובלים מהפרעה זו בטוחים כי הם היחידים שחווים את הספקות האובססיביות בנוגע לנטייתם המינית, מה שמגביר את הקושי ואת הבדידות בתוך החוויה המייסרת של ההפרעה.
אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אשר אינם מטפלים בדרך כלל במטופלים הסובלים מocd ולא מכירים את תת האבחנה, עלולים להיכשל באבחון נכון של מטופלים המגיעים עם סימפטומים של HOCD. בשל העובדה שהמחשבות האובססיביות בהפרעה זו נסובות סביב הגדרת הנטייה המינית, ישנה נטייה לפרש את הסימפטומים כתוצר של קשיים הקשורים לתהליך גילוי של נטייה הומוסקסואלית: התלבטות הקשורה לקושי להשלים עם נטיות מודחקות, או שלב מוקדם בתהליך יציאה מהארון. אבחון שגוי שכזה עלול כמובן להחמיר את מידת החרדה והמצוקה שחווה המטופל בהגיעו לטיפול. חשוב לציין כי על אף חוסר ההבנה הרווחת, HOCD מוגדר ומבוסס מחקרית וקלינית כתת-סוג של OCD.
על אף שמופע הסימפטומים, המחשבות וההתנהגויות המאפיינות את הסובלים מHOCD עלול להיות מבלבל ולהראות כקושי בהתמודדות או קבלה של זהות מינית, בחינה מעמיקה של מאפייני ההפרעה חושפת את ההבדלים המהותיים בין שתי הקבוצות. ראשית, חשוב להבין כי המחשבות האובססיביות בOCD בכלל, וגם בHOCD, הינן מחשבות אגו דיסטוניות. כלומר, האדם חווה את המחשבות כזרות, חיצוניות ומנוגדות לאופן בו הוא מרגיש ומכיר את עצמו, רצונותיו, תשוקותיו וכן ההיסטוריה המינית והזוגית שלו. אמנם, התחושות הללו יכולות לאפיין גם מצבים מסוימים של קושי בקבלה של נטייה מינית. למשל, מצבים של "הומופוביה מופנמת" בהם אנשים בעלי נטיות הומוסקסואליות חווים רגשות שליליים כלפי המיניות שלהם. בדומה לאמונה הרווחת בקרב אנשים הסובלים מHOCD, גם בקרב קבוצה זו בולטת האמונה כי נטייה מינית הומוסקסואלית היא מסוכנת כיוון שאינה מאפשרת לאדם להיות חלק מהחברה, מהמסורת ומאורח החיים אותו הוא מעוניין לחיות. שתי הקבוצות עלולות לסבול מחרדה, דיכאון והערכה עצמית נמוכה. עם זאת, יש הבדלים המאפשרים להבחין בין שני המקרים ולסייע באבחנה. אדם עם הומופוביה מופנמת או קושי לצאת מהארון יחווה, לצד החשש והחרדה מפני נטייתו המינית, גם רגשות חיוביים כמו הנאה ועוררות מפנטזיות חד מיניות. לעומתו, אדם הסובל מHOCD יחווה מחשבות אלו כחודרניות וטורדניות בלבד וגם כאשר הוא בא במגע עם חומרים חומרים מיניים של בני אותו מין, מטרתו היא בדיקה בניסיון להכריע האם או סטרייט או גיי. אובססיות מיניות ב-HOCD מייצרות רק לעתים נדירות מאד עוררות מינית, ובדרך כלל מפחיתות את החשק המיני. בנוסף, שתי הקבוצות מראות חששות גדולים מפני הומוסקסואליות, אך הסיבה לחשש שונה. בקרב הסובלים מהומופוביה מופנמת, החשש המרכזי הוא דחייה של החברה/דת/מסורת/משפחה. לעומתם, אצל מרבית הסובלים מHOCD, הפחד המרכזי הוא אובדן היכולת להיות במערכת יחסים רומנטית ומינית הטרוסקסואלית, בה הם מעוניינים. בבסיסן של התנהגויות המשותפות לשתי הקבוצות, כמו למשל השקעת משאבים וזמן רב בלמידה וחקירה של נושא הזהות המינית, עומדים מניעים שונים המאפשרים להבחין בין שתי ההפרעות. בקרב אנשים החוויה הומופוביה מופנמת, התנהגות זו נובעת מתוך רצון ללמוד על עצמם. לעומת זאת, במצבים של HOCD, הפעולה נעשית בניסיון לחפש אחר אישור וודאות לכך שהם לא הומוסקסואלים.
ישנם מצבים בהם הומופוביה מופנמת או קושי לצאת מהארון מופיעים גם בם בצורה של לבטים אובססיביים, גם נ HOCD וגם במצבים אלו הטיפול יכלול הפסקה של המנגנון הקומפולסיבי שמחזק את ההפרעה ומפריע בחוויה של המיניות בצורה תקינה וללא רעשים.
טיפול הבחירה בHOCD מבוסס על הטיפול הנפוץ במצבים של OCD- טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הממוקד בחשיפה ומניעת תגובה (ERP), ומותאם למצבי חרדה מפני הומוסקסואליות. הטיפול מתחיל בשלב של פסיכו-אדיוקציה, בו המטופל לומד כי לסבל שלו יש שם, מנגנון, וכן אפשרות לטיפול. המטופל מקבל מהמטפל מידע על ההפרעה, על האופן בו האובססיות פועלות ומשפיעות עליו, והמעגל ההרסני שנוצר כשהתנהגויות הבדיקה, האישור וההימנעות שהוא נוקט על מנת להרגיע את החרדה שעולה בו, למעשה מחזקות את המחשבות האובססיביות ומגבירות את החרדה. המטופל לומד גם על הטיפול, שדורש ממנו לפעול בניגוד לאינסטינקטים ולקבל את מצבי חוסר הוודאות, על הצורך בחשיפה למצבים מעוררי חרדה ללא התנהגויות טקסיות או הימנעות, באופן שיאפשר "שבירה" של המעגל.
בשלב הבא, המטופל והמטפל מגבשים יחד רשימה של מוקדי "חשיפה"- אנשים, מקומות, מצבים, תמונות וכו' אשר מעוררים במטופל את המחשבות האובססיביות והחרדה. הרשימה מסודרת לפי מידת החרדה והקושי שהמטופל מעריך שמפגש עם מוקדים אלו יעורר בו- מהמצב הקל למאיים ביותר. לאחר מכן, נלמדות בטיפול טכניקות של חשיפה, בהם המטופל לומד כיצד לחשוף את עצמו בכוונה תחילה ובאופן יזום לאותם מצבים מעוררי חרדה. בזמן החשיפה, החרדה מתעוררת, והמטפל מסייע למטופל לשים דגש על האופן בו הוא מתמודד עם המצב- לא להימנע, לא לחפש וודאות וביטחון באמצעות התנהגויות של בדיקה ואישור. ככל שהמטופל מתרגל יותר ויותר חשיפות, ומצליח "לשרוד" את החרדה הקשה שמציפה אותו ללא ההתנהגויות ה"מרגיעות" אליהן היה מורגל, הולכת וגוברת היכולת שלו לשאת את אי הוודאות, הספק, ומידת המצוקה פוחתת בהדרגה. בHOCD, כמו באובססיות מיניות רבות, הטיות קישביות משמשות את המתמודד כבדיקה במטרה לנסות ולהכירע בשאלה "האם אני גיי" (או כל דבר אחר שהאובססיה המינית עוסקת בה) בטיפול המטפל ילמד לצמצם התנהגות זו והיא תסומן כחלק מהבעיה ולא כחלק מהפיתרון.
דוגמאות לחשיפות בהן המטופל ידרש להתמודד עם תחושת חוסר הנוחות מבלי לעשות טקסים או לנסות להכריע האם הוא סטרייט או גיי יכולות לכלול:
במצבים בהם טיפול הCBT לבדו אינו יעיל דיו, ניתן לשלב טיפול תרופתי מסוג SSRI להקלה על החרדה. אחד הקשיים הכרוכים בשילוב של טיפול תרופתי במצבים אלה, הוא תופעת הלוואי של ירידה בחשק ובתפקוד המיני שחווים חלק מהאנשים הנוטלים את התרופה. בשל העובדה שאנשים הסובלים מHOCD נוטים להיות רגישים מאד ולייחס משמעויות לבעיות בביצועים המיניים, ישנה חשיבות גדולה להסבר מוקדם על תופעת הלוואי טרם תחילת הטיפול התרופתי.
למידת ההיכרות של מטפלים ומטפלות עם האבחנה של HOCD, ויכולתם להבחין בינה לבין מצבי התמודדות עם נטייה מינית, יש משמעות קריטית על האפשרות של מטופלים אלה לקבל עזרה מקצועית, מותאמת ומיטיבה. פעמים רבות, כאשר מטופל מגיע לטיפול עם הסימפטומים המתוארים, המטפל אינו מזהה נכונה את מקור הסימפטומים והסבל של המטופל, ומפרש זאת כשלבים בתהליך יציאה מהארון. בהתאם לכך, המטפל מנסה לסייע לו בתהליך של קבלה עצמית של נטייה מינית, נורמליזציה ואישור. עם זאת, האדם הסובל מHOCD אינו הומוסקסואל, אינו רוצה או צריך לקבל את עצמו כהומוסקסואל, ולכן הנורמליזציה אינה מועילה עבורו אלא עלולה להגביר את החרדות. כמו כן, חשוב לשים לב כי על אף שהתוכן של המחשבות האובססיביות נחווה כבעל משמעות עמוקה עבור המטופל, במצבים של HOCD אין צורך או תועלת בחקירה מעמיקה של משמעות התסמינים עבור המטופל במסגרת הטיפול. בדומה לאופן בו מתנהל טיפול במחשבות אובססיביות במצבי OCD "קלאסי", גם במקרים אלו התוכן עצמו של המחשבות האובססיביות אינו רלוונטי לתהליך הטיפולי. האפשרות להקלה ולהפחתה בסימפטומים טמונה ביכולת של המטופל לשבור את המנגנון ההרסני של מחשבות אובססיביות על נטייה מינית, המציפות אותו בחרדה, התנהגויות והימנעויות שהוא נוקט בהם על מנת להפחית את החרדה, אשר מחזקות את האובססיה, וחוזר חלילה.
כמו כן, ליכולת לשאת אי ודאות יש תפקיד מרכזי בהבנת ההפרעה, וכן בטיפול בה. אי ודאות מהווה חלק אינהרנטי מחיינו. למשל, אדם אינו יכול להיות וודאי לגבי עתידו, וחי את חייו עם ההבנה כי אין דרך לדעת באופן חד משמעי מה יהא עליו בעוד 20 שנה, ולמעשה גם לא בעוד יומיים או חמש דקות. על אף שמחשבה על כך עלולה לעורר תחושת אי נוחות, ולעיתים גם חרדה, מרביתנו חיים את חיינו ביום יום עם השלמה וקבלה של אי הודאות, בלי שזו מטרידה את מנוחתנו.
עבור האדם הסובל מHOCD, אי הודאות המכרסמת בו לגבי נטייתו המינית, מעוררת בו חרדה רבה ולא מאפשרת לו לחיות את חייו. הדחף למצוא ודאות, לחפש אחר תשובה חד משמעית לשאלה האם הוא הומוסקסואל או סטרייט, מנהל את מחשבותיו ופעולותיו כמעט בכל רגע נתון. למרבה הצער, החיפוש העיקש אחר וודאות רק פוגע במטופל. כל אותן הפעולות שעושה המטופל כדי למצוא תשובה לשאלה המטרידה אותו נידונות מראש לכישלון, כיוון שהמטופל מחפש וודאות, חד משמעיות, מאה אחוז ביטחון. כך, החיפוש אחר וודאות רק הולך ומחליש את יכולתו לשאת את אי הוודאות הבלתי ניתנת לביטול.
בתהליך הטיפולי, ישנה חשיבות לסייע למטופל בתהליך של קבלה והשלמה עם אי הודאות. חשוב להסביר למטופל כי תהליך זה איננו מתגמל ומספק באופן מיידי. עבור אדם שמעולם לא ניסה להתמודד עם החרדה המציפה אותו בדרך של התמודדות "פאסיבית" וסבלנית, החוויה של החשיפות עלולה להיות קשה מאד בהתחלה. התוצרים של עבודה זו אינם מיידיים, והמטופל עלול להרגיש כי דרך ההתמודדות שמציע המטפל מביאה לו סבל רב אך אינה מועילה. חשוב להסביר למטופל כי זהו המהלך הטבעי של הטיפול בהפרעה, ולהסביר לו כי תהליך שינוי ההרגלים דורש זמן ומאמץ, אך ככל שיתמיד, התרגול של אי הודאות יהפוך עבורו לקל וטבעי יותר ויותר.
בנוסף לטיפול הבחירה בOCD, בתהליך ההתפתחות של היכולת לשאת אי ודאות, מטופלים עשויים להיתרם משילוב של תרגול מיינדפולנס. מיינדפולנס מסייע בקבלה של מחשבות, מתוך התבוננות עליהן כחסרות משמעות הרת גורל- מחשבות הן מחשבות, חוויות ארעיות וחולפות. התרגול מסייע לאדם לסגל מערכת יחסים בריאה ו"קלילה" יותר עם מחשבותיו, רגשותיו ואמונותיו. פרספקטיבה זו עשויה להיות מועילה ולהביא עימה הקלה עבור אדם הסובל מHOCD, אשר מחשבותיו ואמונותיו סביב הנטייה המינית שלו גורמות לו לסבל רב.
Williams, M. T. (2008). Homosexuality anxiety: A misunderstood form of OCD. Leading-edge health education issues, 195-205.
Williams, M. T., & Wetterneck, C. T. (Eds.). (2019). Sexual obsessions in obsessive-compulsive disorder: A step-by-step, definitive guide to understanding, diagnosis, and treatment. Oxford University Press.
https://www.manhattancbt.com/hocd
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.