גם בימי קורונה אנחנו איתכם בטיפול אונליין, ליווי על ידי צוות מקצועי של פסיכולוגים , שיסייעו לכם לצלוח את המשבר ולהתמודד עם הקשיים עימם אתם מתמודדים
אנשים רבים שהחלו לקחת כדורים בעקבות דיכאון, חרדות או אוסידי והכדורים שיפרו את מצבם מעוניינים בשלב מסוים לרדת מהכדורים. לרוב הרצון נובע מכך שהם מרגישים טוב יותר, משינויי חיים (כשהריון מתוכנן הוא הדוגמא הנפוצה ביותר) או משילוב הגורמים. יחד עם הרצון להפסיק את הכדורים, אצל חלק מהאנשים עולים חששות שונים: האם הסימפטומים יחזרו? האם יהיו תופעות גמילה כשאפסיק? בכתבה הבאה נעסוק בשאלות כמו מתי כדאי לשקול הפחתה בטיפול התרופתי, למה לצפות, איך עושים את זה, איזה קשיים יכולים לעלות ואיך להתמודד עמם.
הכתבה מתייחסת לתרופות לחרדות, דיכאון, מצב רוח ירוד ו-OCD ממשפחת SSRI או SNRI (למשל ציפרלקס, ציפרמיל, פרוזאק, סרוקסט, אפקסור וסרטרלין). הכתבה אינה מתייחסת לתרופות הרגעה, ייצוב מצב הרוח, טיפול בהפרעה בי-פולארית, סכיזופרניה או הפרעות אחרות שקיימת בהן פגיעה בבוחן המציאות.
ככלל אצבע אפשר להגיד שאפשר לשקול הפחתת הטיפול אחרי שהושג שיפור משמעותי וששינוי זה יציב במשך תקופה של לפחות שנה. הדבר שונה כמובן בהתאם לטיב הקושי, עוצמתו ומצבו של האדם. כך למשל, אם התחלתם לנטול טיפול תרופתי בעקבות התקפי חרדה, סבלתם מהם זמן קצר, עברתם טיפול שנתן כלים להתמודדות וכיום אתם מרגישים טוב – יתכן והפסיכיאטר ימליץ על הפחתה תוך פחות משנה. אם, לעומת זאת, סבלתם מקושי חריף, מאפיזודות חוזרות של הקושי, או שהמצב שאתם סובלים ממנו נוטה להיות כרוני ולחזור ללא טיפול תרופתי – יתכן והפסיכיאטר ימליץ על פרק זמן ממושך יותר. כמו כן, חשוב לבחור לעשות זאת בזמן מתאים – לא בתקופה של לחץ או שינויים רבים או משמעותיים.
בשום אופן אין להפסיק את הטיפול על דעת עצמכם וללא מעקב פסיכיאטרי. כפי שהפסקה של אנטיביוטיקה עלולה להוביל להחרפת הבעיה, הפסקה של טיפול פסיכיאטרי על דעת עצמכם עלולה לגרום נזק. ראשית, הפסקה פתאומית ולא מבוקרת עלולה להוביל למגוון תסמיני גמילה. שנית, הפסקה פתאומית עלולה להחזיר את הסימפטומים שהובילו אתכם לקחת את הטיפול באותה עוצמה או אף בעוצמה גבוהה יותר, למשל חזרה של דיכאון, התקפי חרדה או גלים של מחשבות טורדניות. ולבסוף, אומנם אתם מרגישים טוב יותר, אך עדיין חשוב לקבל את חוות הדעת של איש מקצוע שמכיר את המצב ואת מהלך הטיפול טוב יותר מכם.
יתכן והוא יהיה תמים דעים אתכם, אך יתכן והוא יהיה סבור שיש עוד צעדים שעליכם לעשות לפני שתפסיקו עם הטיפול, שהשיפור אינו מספק, או שהתקופה שאתם נמצאים בה אינה אופטימלית להפסקת הטיפול (למשל אם אתם נמצאים כרגע תחת עומס ומתח ניכרים). בתהליך ההפחתה חשוב להגיע למעקב באופן סדיר, כדי שיוכל להעריך את מצבכם, לראות אם קיימת נסיגה ולהתייחס למצב במידת הצורך.
כפי שפורט בסעיף הקודם, הפסקה פתאומית יכולה להוביל למגוון תופעות לוואי. על כן, יש להפחית את המינון לפי הנחיית הפסיכיאטר. הפחתה נכונה יכולה לקחת זמן ממושך, הדבר יכול להיות מתסכל, אך שיטה זו ממזערת את הסיכון לתופעות לוואי וחזרת הסימפטומים. חדי העין שמו לב אולי שהשתמשנו מספר פעמים במילה "להפחית". הסיבה לכך היא שהפסקת הטיפול לא תהיה תמיד הדבר הנכון והמתאים ביותר. יכול להיות שאפשר להפחית את המינון, אולם אם תפסיקו לגמרי, תחול החרפה במצבכם. הפחתה הדרגתית מאפשרת לאתר חזרה בסימפטומים במידה והדבר קורה. במקרה זה אפשר לחזור למינון שהרגשתם בו טוב, להתמיד בו לזמן מה, ולאחר שאתם מתייצבים לנסות שוב להפחיתו. חשוב מאוד שפסיכיאטר יפקח על תהליך עדין זה של מציאת איזון.
גם אם חוות דעתו של הפסיכיאטר היא שאתם צריכים להישאר כרגע על מינון נמוך יותר לאורך זמן, אין הדבר אומר שזה יהיה המצב לשארית חייכם. אולי זה לא נעים שלא הצלחתם להפסיק את הטיפול כרגע, אולם חשוב לזכור שגם הפחתה היא משמעותית, ושכיום אתם נהנים מהפחתה משמעותית בסימפטומים במינון הנמוך מהמינון שנטלתם בעבר.
חלק מהאנשים שמפסיקים טיפול תרופתי יחוו תופעות לוואי בזמן זה. לרוב הדבר קורה בהפסקה מיידית, ואפשר לצמצם זאת כשההפסקה נעשית באופן הדרגתי. הסימפטומים הנפוצים הם "צמרמורות מוח", סחרחורות, בחילה, טשטוש, שינויים בשינה ועצבנות. חשוב לדעת שהסימפטומים לא יופיעו אצל כל מי שמפסיק, וקיימת שונות גדולה בעוצמת הסימפטומים. חלק יסבלו מסימפטומים לא נעימים אך קלים, ואחרים מעוצמת סימפטומים שתקשה על הפסקת השימוש ללא הכוונה מתאימה. התסמינים אמורים לחלוף תוך שבועות מעטים. אם אתם חווים אותם למעלה מחודש – צרו קשר עם הפסיכיאטר.
הדבר החשוב ביותר הוא להקפיד על ההנחיות של הפסיכיאטר ולא "להגדיל ראש" ולהאיץ את השינוי. אם אתם מקפידים להתנהל כפי שהונחיתם ועדיין סובלים מתופעות לוואי, צרו קשר עם הפסיכיאטר, עדכנו אותו במצבכם ובקשו הנחיות אחרות. אם אתם סובלים ואינכם יכולים להתייעץ עם הפסיכיאטר תוך פרק זמן קצר, חזרו למינון הקודם שהרגשתם בו טוב והמשיכו בו עד שתוכלו להתייעץ עם הפסיכיאטר. בנוסף להנחיות הפסיכיאטר, יש דברים נוספים שאתם יכולים לעשות כדי לצמצם את תופעות הלוואי. הקפדה על שעות שינה, תזונה נכונה, הפחתת מתח ופעילות גופנית יכולים להפחית את הסימפטומים. אין לכך עדויות מחקריות, אך יש המדווחים כי טיפולים אלטרנטיביים מסוגים שונים עזרו להם לצלוח את הפסקה הטיפול בצורה טובה.
אם יש אנשים שאתם יכולים לשתף אותם ולבקש עזרה בהחלט כדאי לעשות זאת. הדבר יכול לעזור בכמה מישורים. ראשית, כפי שנשים שסובלות מ-PMS יודעות, לפעמים עצם התזכורת שיש סיבה למה שהן מרגישות עוזרת לשנות את המצב (אך מצד שני, תליית כל דבר בכך יכולה להיות מרגיזה מאוד ולהשיג את ההפך מהמטרה). אדם או אנשים קרובים יכולים להאיר את תשומת לבכם לכך שאולי אתם מגיבים באופן לא פרופורציונאלי כרגע בשל השינוי במינון. שנית, תמיכה של אנשים סביבכם, בין אם מדובר בשיחה, עשיית פעולות מהנות יחד, או עצם הידיעה שאדם אכפתי ואוהד נמצא לצידכם וישמח לעזור במידת הצורך יכולה להקל. ולבסוף, גם אם אתם עושים מעקב ומנסים לשים לב, לא בטוח שתבחינו בחזרה של הסימפטומים. עוד עין בוחנת של אדם שנמצא אתכם בקשר קרוב (למשל בן/בת זוג, שותף לדירה) תפחית את הסיכון לכך.
חד משמעית – כן. אם נטלתם טיפול תרופתי ולא למדתם כיצד להתמודד עם הקושי ואיזה גורמים יכולים להצית אותו שוב, יש סיכוי לא רע שכשתפסיקו את הטיפול התרופתי דברים יחזרו להיות כמו, או דומים למה שהיו פעם. יכול להיות שההקלה שהטיפול התרופתי הביא אפשרה לכם לשנות דפוסי התנהגות, ויכול להיות שהשינוי ימשיך, אבל עבודה סיסטמטית להבנת ושינוי הדפוסים שיצרו את הבעיה יכולה להוביל לשינוי נרחב יותר ולהפחית את הסיכון לחזרה. גם אם עברתם טיפול מוצלח ויש לכם כלים להתמודדות, אתם ניצבים כרגע בפני שינוי שאינכם יודעים איך תגיבו לו. חזרה למספר פגישות מעקב בזמן הפחתת המינון יכולה לסייע לאתר בעיות ולקבל עזרה בהתמודדות עמן. יתכן והכל יהיה בסדר ולא תזדקקו לעזרה, אך העלות של זהירות יתר היא זניחה יחסית לאפשרות שתזדקקו לעזרה ולא תקבלו אותה.
