אנשים רבים שוקלים טיפול בשל "ביטחון עצמי נמוך", אך במה בעצם מדובר?
ביטחון עצמי הוא סט של תבניות חשיבה של האדם לגבי עצמו, הכוללות הן שיפוט כללי לגבי יכולותיו, כישוריו, האפשרויות הפתוחות בפניו והן הנחות ספציפיות לגבי יכולת ההתמודדות שלו במצבים שונים. הנחות אלו משפיעות גם על התנהגותו של האדם: הבחירות שהוא עושה ואופן ההתמודדות שלו עם מצבים שונים.
כשהאדם שופט עצמו כלוקה בחסר אנו מדברים על ביטחון עצמי נמוך. במקרים קיצוניים השיפוט השלילי הוא כוללני, כלומר, האדם אינו מצליח לראות דבר חיובי בעצמו, ושופט עצמו בחומרה בכל המישורים: אני טיפש, מכוער, לא מושך, לא יוצלח, איני יודע איך להסתדר בחברה וכן הלאה. במרבית המקרים השיפוט מוגבל לתחום או תחומים מסוימים, ובאחרים האדם יכול להעריך עצמו בצורה חיובית. כך למשל, הסטיאורוטיפ של "החנון" מתאר לעיתים קרובות גבר המודע לכך שהוא בעל אינטליגנציה גבוהה ומכיר בהישגים האקדמאיים שלו, אולם הינו בעל ביטחון עצמי נמוך בכל הנוגע למראהו החיצוני, תקשורת חברתית מחוץ למעגל החברתי המוכר לו, וביטחון עצמי נמוך במיוחד בכל הנוגע ליחסים עם נשים.
במרבית המקרים אין מציאות אובייקטיבית. יש מצבים שרוב האנשים יסכימו לגביהם – למשל ראיית אלימות כלפי או רעב כדברים לא רצויים. אולם, רוב המקרים אינם כה ברורים ונתונים לפרשנות שלנו, המושפעת מהאופן בו אנו תופסים את עצמנו והעולם סביבנו. אנשים עם ביטחון עצמי נמוך נוטים לפרש את המציאות דרך הפריזמה של הביקורת העצמית או ההערכה העצמית הנמוכה. ניקח לדוגמא אדם עם ביטחון עצמי נמוך ביכולות האקדמאיות שלו או באינטליגנציה שלו בכלל. התפיסה שלו את עצמו יכולה להיות כללית: "אני לא חכם", ספציפית יותר: "אין לי ראש למבחנים" או ספציפית לתחום: "אני גרוע במתמטיקה". תפיסתו תשפיע על ההתנהגות שלו, כפי שנפרט בהמשך, וגם על האופן בו יפרש את תוצאת המבחן. סביר להניח שהוא יניח אחרי המבחן שלא הלך לו טוב, וכשיקבל את הציון יפרש אף אותו באופן שלילי. למשל, יראה ציון שאחרים היו שמחים בו כלא מספיק טוב, או יקח את כל האחריות על ציון נמוך באופן אובייקטיבי (למשל נכשל) תוך התעלמות מגורמים חשובים נוספים (למשל אחוז נכשלים גבוה מאוד במבחן). הפרשנויות השליליות את המצב יובילו לחיזוק הדימוי העצמי הנמוך, כשהוא יקבל כביכול ראיה נוספת לכך שהוא לא חכם/לא יודע להתמודד עם מבחנים/מקרה אבוד בכל הנוגע למתמטיקה.
דפוסי החשיבה קובעים את האופן בו האדם ינהג: את גישתו הכללית, ההזדמנויות שיהיו פתוחות בפניו, ואופן הפעולה שלו במצבים ספציפיים. ניקח לדוגמא אדם שהביטחון העצמי שלו נמוך בנוגע ליכולותיו המקצועיות ויכולותיו החברתיות. הוא מאמין שאין לו יותר מדי מה להציע למעסיק, שאינו יכול להתמודד עם תפקידים מסובכים, ושמי שיקבל אותו לעבודה עושה לו טובה. כתוצאה, הוא "מסנן" מראש עבודות שנראות לו כעבודות טובות ופונה לעבודות מדרג נמוך בלבד למרות שכישוריו גבוהים יותר. קורות החיים שלו ימעיטו בחשיבות מה שעשה עד כה, והוא ימנע מראש מחלק מהאפיקים לחיפוש עבודה (למשל רשתות חברתיות, שאילת מכרים אם יכולים לסייע). כתוצאה, הוא יזומן למעט ראיונות עבודה יחסית, מה שיגביר את תפיסתו שהוא פחות טוב מאחרים.
חוסר הביטחון יפגע גם בראיונות העבודה, כשלפני כל ראיון הוא יחשוב מחשבות נוסח "אני לא יודע איך להתנהג בראיונות", "אזיע וגמגמם", "כולם יכולים להתנהג בצורה נינוחה בראיונות ולצחוק עם המראיין חוץ ממני" ועוד. המחשבות לגבי כישוריו ויכולתו להתמודד עם הראיון יובילו לכך שהביצוע שלו אכן יהיה פחות טוב מכפי שהיה אלמלא היה כה חרד, והוא לא יציג את מלוא כישוריו ונסיונו. אם לא יתקבל לעבודה, הדבר יפחית עוד יותר את בטחונו בראיונות הבאים. בסופו של דבר, אלא אם יש לו כישורים יוצאי דופן, יתכן שיתקבל לעבודה שאינה הולמת את כישוריו, או שהשכר ותנאים אחרים יהיו נמוכים מהתנאים של אחרים. גם העבודה או השכר יכולים להמשיך ולפגוע בהערכתו העצמית, כשהוא יראה עצמו או את חייו באור שלילי לאורם, למשל: "החיים שלי עלובים, כל מי שאני מכיר הגיע לעבודה שמספקת אותו ורק אני עובד בעבודה משעממת" או "אני לוזר, אף פעם לא יהיה לי מספיק כסף להגיע למשהו".
