בכל פעם שעומרי (שם בדוי) ניסה לדבר עם חבריו על הריונה של אשתו, הם ברכו אותו, התעניינו במצבה של אשתו, ובמועד הלידה. למרות שרצה מאוד לשתף מישהו בדאגותיו ובנדודי השינה מהם החל לסבול עם היוודע ההריון, הוא חש בושה להסיט את תשומת הלב מאשתו ומההיריון. מאז הפעם בה הכריז למשפחתו "אנחנו בהריון" וספג מטח ביקורת מנשות המשפחה על כך ש"לא הוא זה שיעבור צירים", הוא החליט כי עליו לשמור את דאגותיו לעצמו. יותר מכל הוא התגעגע לשיחות עם אשתו, אולם לא רצה להוסיף לקשייה הפיזיים והרגשיים את דאגותיו.
נכון, גברים לא יולדים. אין זה אומר שגברים אינם סובלים מקשיים רגשיים, שלפעמים אף מתבטאים בסימפטומים גופניים והתנהגותיים, כשהם מצפים להולדת בנם/בתם. בעוד שנחסך מגברים המימד הפיזיולוגי של נשיאת היריון, הבדיקות הכרוכות בכך, וחבלי הלידה, גברים רבים מתמודדים עם חרדות ודיכאון במהלך ההריון של זוגתם. בדומה לנשים, החרדות עשויות לנבוע מפחד מאובדן ההיריון, מהשפעת ההריון על המערכת הזוגית, חששות לגבי יכולתם לתפקד כהורה, ובריאות העובר והיולדת. בנוסף, ישנם מספר תחומי דאגה האופייניים בעיקר בקרב גברים.
ראשית, אי-היכולת לחוש את ההיריון באופן פיזי יוצרת קושי להפנים כי עומד להיוולד תינוק. עם כל האומללות שעלולה להתלוות לבחילות בוקר ושלל הסימפטומים המעיקים של הטרימסטר הראשון, תחושות אלה מסייעות לאישה להכיר בשינוי שעומד לחול בחייה כבר בתחילתו, להתחיל לעבד את רעיון ההורות, ולבנות קשר ראשוני עם העובר. לגברים לעומת זאת, אין סממן חיצוני (בייחוד בטרימסטר הראשון) שמסייע להפוך את החוויה למוחשית ולהיקשר לילדם. כתוצאה, גברים רבים דואגים שחוסר יכולתם להיקשר לעובר מצביע על "פגם" רגשי אצלם, שימנע מהם לחוש כלפיו אהבה גם לאחר הלידה ויהפוך אותם לאבות "רעים".
שנית, הקושי לחוות באופן אישי את ההיריון מעלה קושי עם השינוי בחיי המין של הזוג. גברים עלולים לפרש ירידה שכיחה בחשק המיני של בנות זוגם כדחייה. גישה זאת הופכת את העובר למתחרה על תשומת ליבה של האישה, ומעוררת פחד שלידתו עלולה להוביל לפגיעה בקשר או סיומו. כך, התווספות הילד למשפחה יכולה ליצור תחושת אובדן קירבה במקום להיחוות כהתרחבות הרשת האינטימית-משפחתית.
שלישית, ישנו קושי הנובע מעמדת הצופה של הגברים בהריון. גברים רבים חשים חוסר אונים ואף פחד אל מול סבלה של זוגתם שצריכה להתמודד עם השינויים בגופה, בדיקות פולשניות, וכמובן חבלי הלידה, שעלולים לפגוע בה ובבריאות העובר. לקראת הלידה עלולים לעלות פחדים לגבי אבדן זוגתם או ילדם בעקבות הלידה, פחד שמחריף אל מול חוסר יכולתם להתמודד עם התהליך הכואב בעצמם.
רביעית, גברים רבים מפתחים דאגות סביב יכולתם לפרנס את המשפחה המתרחבת. דאגות אלה יכולות להופיע כמחשבות לגבי צורך בחיפוש עבודה עם שכר גבוה יותר, מתח סביב קידום בעבודה, או פחד מפיטורים. כמובן שחששות אלה עלולים ללוות את האב החדש גם לאחר הלידה, כשזוגתו שבה אל שוק העבודה.
לרשימת חרדות ודאגות אלה יש להוסיף תחושה אפשרית של בדידות, הנובעת מקושי לדבר על החרדה. גברים עלולים לראות את שיתוף בת זוגם כהכבדה מיותרת הנוספת להתמודדותה עם ההיריון, ואולי אף יפחדו להכעיסה בהסטת מוקד הדאגה אליהם. יתכן ומידת הפניות של זוגתם תהיה נמוכה לעיתים במהלך ההריון, עקב קשייה הפיזיים, שינויים הורמונאליים, או חוסר ריכוז ועייפות.
למרות החששות הנ"ל, כדאי לנסות ולדבר עם בת הזוג על הקשיים, היות וזאת בראש ובראשונה חוויה משותפת וייחודית לכם, המסוגלת לקרב אתכם בדרך המשותפת והחדשה. בנוסף, חוסר מידע ותמיכה תורמים רבות לחרדות סביב הריון , ולכן מומלץ ללמוד על התהליך המרגש, בין אם מקריאת ספרים המיועדים לגברים המצפים לילד (דוגמת ה- The Expectant father), שיחות עם אבות לילדים, והשתתפות יחד עם בת הזוג במסגרות כגון קורסי הכנה ללידה, שמציעות מידע בנושא. גם עבור עומרי, המידע לגבי הריון שקיבל בטיפול והכרה כי חרדותיו שכיחות בקרב גברים רבים, אפשרו לחפש באופן יזום דרכים להתחבר להריון. הוא ואשתו נרשמו לקורס הכנה ללידה, שהציע חברה של גברים נוספים במצבו, וסיפק גם חוויה משותפת להריון לו ולאשתו, שאפשרה תקשורת כנה על השינויים שצפויים למשפחתם המתפתחת.
