מאת: רן ליטמן ד"ר דני דרבי וענבל סורוקר
מתמודדים רבים עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) חווים לעיתים קרובות מחשבות טורדניות הסובבות סביב תכני זיהום ותחושות חזקות של זיהום מנטלי. זיהום מנטלי הינו תחושה פנימית בה האדם חש עצמו מלוכלך ומזוהם. חווית הזיהום המנטלי עלולה להתעורר בתגובה לטריגרים חיצוניים כמו ערמת זבל, כיור מלוכלך או שירותים ציבוריים, אולם היא עלולה להתעורר גם בתגובה לטריגרים פנימיים כגון זיכרונות טראומטיים או מחשבות בלתי מוסריות. תחושה זו של זיהום מנטלי שונה מתחושות מוכרות של לכלוך או חוסר ניקיון במספר היבטים. ראשית, תחושת לכלוך 'רגילה' עלולה להתעורר בעקבות מגע פיזי עם עצם או אדם מלוכלך או שהייה בסביבה מלוכלכת, בעוד שתחושת זיהום מנטלי עלולה להתעורר אף ללא מגע עם עצם שכזה. שנית, בשונה מתחושת זיהום מנטלי, תחושת זיהום רגילה ללרוב אינה -מתעוררת ע"י זיכרונות או דימויים חודרניים ובלתי נעימים. כמו כן, תחושת הזיהום המנטלי מלווה לעיתים קרובות בתחושות מצוקה, חרדה, אשם או בושה, אשר אינן מתלוות על פי רוב לתחושת לכלוך רגילה.
כמו במופעים אחרים של OCD, גם תחושות הזיהום המנטלי גורמות לעיתים קרובות למתמודדים עם OCD לדחף לנקוט בטקסים כפייתיים (קומפולסיות) . מטרתן של הקומפולסיות היא, על פי רוב, להפחית את תחושות המצוקה המתלוות למחשבות או לדימויים המטרידים אותם חווה האדם. קומפולסיות אלו יכולות להיות פעולות פיזיות כמו ניקיון של עצמי או של הסביבה, בדיקה חוזרת ונשנית האם ביצעתי פעולה מסוימת וכד', או פעולות מנטליות כגון חשיבה ממושכת ומעגלית על ההשלכות של המחשבה או הדימוי המטריד, ניסיונות למצוא הוכחות בעד ונגד אמיתותן של אותן מחשבות וכד'. במקרה של תחושות זיהום מנטלי, מתמודדים רבים עם OCD חשים דחף לשטוף ולנקות את עצמם פיזית על מנת 'להתנקות' מתחושת הזיהום המנטלי ולהפחית את תחושות המצוקה, הגועל או חוסר הנוחות אשר מתלוות אליו. במחקר שנערך לאחרונה, ניסו החוקרים לאמוד את יעילותן של קומפולסיות ניקיון אלו המתבצעות בתגובה לתחושות של זיהום מנטלי.
המחקר כלל משתתפות אשר חולקו על ידי החוקרים מבעוד מועד לאחת משתי קבוצות. בתחילת המחקר נשאלו המשתתפות סדרת שאלות אשר מטרתן הייתה למדוד באיזו מידה הן חוות תחושות זיהום, אשמה, בושה, מצוקה, ודחף לנקות את עצמן. לאחר מכן ביקשו החוקרים לעורר בקרב כל המשתתפות תחושות של זיהום מנטלי ללא חשיפה אמיתית לאובייקט מזוהם. לצורך כך התבקשו משתתפות המחקר לדמיין סיטואציה בה בשעה שהן נמצאות במסיבה ניגש אליהן גבר זר ומנשק אותן ללא הסכמתן ובלי שהן רוצות בכך. לאחר פרוצדורה זו נשאלו המשתתפות שנית את אותה סדרת שאלות אשר מדדה את מידת הרגשות השליליים שהן חוות והדחף לשטוף את עצמן. בשלב הבא, כל משתתפת התבקשה לבצע פעולה שונה בהתאם לקבוצה אליה השתייכה. המשתתפות ב"קבוצת השטיפה" התבקשו לקחת 5 דקות על מנת לשטוף את ידיהן במים ובסבון ואת פיהן בעזרת בקבוק מים. לעומתן, המשתתפות בקבוצת "ללא שטיפה" התבקשו להמתין במשך 5 דקות מבלי לקחת חלק בשום פעולה. לאחר השלב הזה כל המשתתפות התבקשו בפעם השלישית לתאר את מידת תחושותיהן השליליות והדחף לשטוף את עצמן. בשלב הבא, כל המשתתפות התבקשו להמתין במשך 15 דקות נוספות מבלי לעשות דבר, ולבסוף נשאלו בפעם הרביעית לגבי תחושותיהן השליליות והדחף לנקות את עצמן.
המחקר הניב מספר ממצאים. ראשית, בהשוואה לתחושות שחוו בתחילת המחקר, כל משתתפות המחקר חוו עליה ניכרת בתחושות הזיהום, האשמה, הבושה, המצוקה ובדחף לנקות את עצמן לאחר תרגיל דימוי הנשיקה הבלתי רצויה. ממצא זה תמך בהשערה בכך כי פרוצדורת הדימוי אכן עוררה במשתתפות תחושת זיהום מנטלי. שנית, כל משתתפות המחקר, הן בקבוצת השטיפה והן בקבוצה ללא השטיפה, חוו ירידה דומה בעוצמת התחושות השליליות שלהן. בנוסף, כל המשתתפות חוו ירידה בעוצמת הדחף לשטוף את עצמן גם לאחר 5 דקות בהן שטפו את עצמן וגם במצב שלא ביצעו שום פעולה (בהתאם לקבוצה אליה השתייכו). שלישית, לאחר 15 דקות ההמתנה הנוספות, התחושות השליליות של המשתתפות וכן הצורך לשטוף את עצמן חזרו לרמה ההתחלית עבור כל המשתתפות וללא תלות בקבוצה אליה השתייכו. שני הממצאים האחרונים מצביעים על כך כי למעשה פעולת השטיפה לא הפיקה תועלת ייחודית בהפחתת תחושות הזיהום של המשתתפות, וכי עבור כל המשתתפות התחושות השליליות והדחף לשטוף את עצמן התפוגגו לאחר כ-20 דקות וללא תלות בפעולות בהן נקטו באותו פרק זמן.
ממצאי המחקר מצביעים על מספר נקודות רלוונטיות עבור המתמודדים עם הפרעה טורדנית כפייתית וכן עבור טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעה. כאמור, מתמודדים רבים עם OCD חווים דחף עז להגיב בפעולות קומפולסיביות בתגובה למחשבות טורדניות או לתחושות מצוקה. מטרתן של קומפולסיות אלו היא להפחית באופן מידי את המצוקה איתה מתמודד האדם. אולם, לשימוש בקומפולסיות שני חסרונות משמעותיים. ראשית, ככל שאדם עושה שימוש בקומפולסיות, כך הן משבשות יותר ויותר את חייו. זאת מאחר שבכל פעם שהוא חווה מחשבה טורדנית או תחושה בלתי נעימה הוא חש כי עליו להגיב להן על ידי ביצוע פעולות כגון שטיפת ידיים או בדיקה האם ביצע דבר מה. שנית, ככל שאדם משתמש בקומפולסיות כשהוא חווה מחשבות טורדניות או תחושות מצוקה, כך מתחזק הקשר בין תחושות המצוקה לביצוע הפעולה הקומפולסיבית, באופן המקשה עליו ללמוד כי למעשה תחושות המצוקה או המחשבות הטורדניות ילכו ויתפוגגו גם אם לא יגיב להן. בנוסף לכך, ככל שהאדם נוקט ביותר קומפולסיות, כך הוא למד כי המחשבות והתחושות שעוררו את אותן קומפולסיות הן אכן חשובות ומשמעותיות מספיק בשביל שיצריכו ממנו להגיב באופן מסוים. דבר זה למעשה מחזק עוד יותר את הרעיון כי המחשבות הטורדניות או תחושות המצוקה הן בעלות משמעות, ולכן הן צפויות להיות מאיימות יותר בפעם הבאה שאותו אדם יחווה אותן. כתוצאה מכך, מתמודדים עם OCD מוצאים את עצמם לא פעם כלואים במעגל שבו אותן פעולות אשר מטרתן להפחית את המצוקה שהם חווים גורמות הלכה למעשה להחרפה בקשייהם.
ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שתחושות המצוקה אשר מתלוות לתחושת הזיהום המנטלי מתפוגגות מעצמן וגם ללא תגובה או ביצוע טקס כפייתי. ממצאים אלו משקפים את אחת מאבני היסוד במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי ב-OCD. במסגרת הטיפול, לומד המטופל על אותם קשרים בין מחשבותיו החודרניות, תחושות המצוקה שהוא חווה והטקסים הקומפולסיביים שהוא מבצע. בכדי לשבור את המעגל הזה, המטפל והמטופל בונים יחד תכנית בה המטופל מפחית בהדרגתיות את השימוש בקומפולסיות ולומד צעד אחר צעד לחוות את המחשבות החודרניות ואת תחושות המצוקה מבלי שהן יהוו משהו שהוא צריך להגיב לו. כתוצאה מכך, ככל שהמטופל מתמיד באימון, הוא נוכח לעיתים קרובות כי יכולתו לשאת את תחושות המצוקה הולכת וגדלה וכי הוא מסוגל להמשיך בשגרת יומו גם כאשר עולות מחשבות חודרניות. עם הזמן, מטופלים רבים מוצאים כי תדירותן של המחשבות החודרניות ושל תחושות המצוקה פוחתת, וכי הן הופכות לפחות ופחות עוצמתיות. באופן זה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ב- OCD מסייע למטופלים לשבור את המעגל הטורדני-כפייתי בו הם כלואים, ולהשיב לעצמם מידה רבה של שליטה על חייהם.
Ishikawa, R., Kobori, O., Komuro, H., & Shimizu, E. (2014). Comparing the roles of washing and non-washing behavior in the reduction of mental contamination. Journal of Obsessive-Compulsive and Related Disorders, 3(1), 60-64.
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.
