יואב התעורר משנתו בתחושה שהוא הולך למות. הלב שלו דפק בחוזקה, הוא הזיע, הרגיש מחנק, סחרחורת ובחילה ושם לב שנשימותיו מהירות והוא לא מצליח להאט אותן. המחשבות שלו רצו במהירות – מה לעשות? הוא גר עם שותף לדירה, האם לצעוק לעזרתו, להתקשר להוריו (אבל מה זה יעזור, ייקח זמן עד שהם יגיעו ומה יהיה בינתיים?), להזמין אמבולנס (אבל מה המספר?)? הוא מצא עצמו צועק בגרון ניחר לעזרה, אך הדלת שלו סגורה, אולי השותף לא שומע. הוא גרר עצמו מחוץ למיטה, וכשהוא נשען על הקירות פילס דרכו לחדר של השותף. "ירון, ירון", קרא, כמעט קורס על המיטה של השותף. לאחר שהצליח להסביר לירון שהתעורר בבהלה מה קורה אתו, ירון הביא לו כוס מים, הדריך אותו לנשום לאט יותר, ואמר שיברר היכן יש מוקד חירום לילי. בעוד ירון מחפש את המידע, יואב החל להרגיש טוב יותר.
לאחר כשעה שישבו יחד כדי לראות אם הוא ממשיך להרגיש טוב יותר, הם חזרו לישון, עם דלתות פתוחות, וכשירון מבטיח שאם הדבר חוזר הם ילכו מיד למוקד חירום. הלילה עבר בשלום, אך יואב היה מבועת ממה שקרה לו, והלך בבוקר לרופא המשפחה. הרופא הסביר ליואב שככל הנראה מדובר בהתקף חרדה לילי, ייעץ לו לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר בנושא, נתן לו מרשם לכדורי הרגעה למידת הצורך, והפנה לבדיקות שונות כדי לוודא ליתר ביטחון שאין בעיה פיזית.
כמו כל בעלי החיים האחרים, גם בני אדם עומדים לעיתים בפני סכנות פיזיות שונות, וצריכים להגיב בצורה מהירה וטובה על מנת להקטין את הסיכויים לפגיעה. כדי לאפשר התמודדות טובה, קיימת מערכת המכינה את גופנו להתמודדות מול איום, הנקראת המערכת הסימפטטית. מערכת זו מובילה לשינויים גופניים שונים המתרחשים באופן מהיר, כגון: האצת הדופק על מנת להזרים יותר דם לאיברים, הזעה מוגברת כדי לצנן את הגוף ודריכת השרירים כדי שיוכלו לפעול באופן יעיל. כשמערכת זו מופעלת ללא סיבה ברורה – אנו חווים התקף חרדה. כשהמערכת מופעלת בקונטקסט מתאים, התחושות הפיזיות יכולות להיות לא נעימות, אך לרוב איננו חוששים מהן. כך למשל, אדם שעולה במדרגות רבות יכול להרגיש קשיי נשימה ודופק מואץ. אולי זה לא יהיה לו נעים, אך כנראה שהוא לא יפחד מכך. לעומת זאת, אם הוא ירגיש את אותן תחושות מבלי שתהיה סיבה חיצונית, יתכן והוא יפרש את התחושות כאות לכך שמשהו לא בסדר בגופו או יחשוש שהתחושות לא יפסיקו לעולם והוא לא יוכל לעמוד בכך.
למאמר המלא והמקיף בנושא התקף חרדה >>
התקפי חרדה ליליים הם התקפי חרדה הקורים בזמן שינה, כלומר, האדם מתעורר לתוך התקף. לא מדובר בחרדות בשל סיוטים או מסיבה גופנית כלשהי, אלא רק כשהחרדה מגיעה ללא סיבה, בדומה להתקפי חרדה המתרחשים ביום. התקפי חרדה ליליים מתרחשים בעיקר אצל אנשים הסובלים מהפרעת חרדה הכוללת התקפים במצבים וזמנים שונים, אך יכולה להתרחש גם ללא התקפים בזמן הערות.
לרוב התקף חרדה לילי אורך מספר דקות, ונדיר שיש יותר מהתקף אחד בלילה. אולם, החוויה כה קשה ומאיימת שלרוב קשה לאדם לחזור לשינה לאחר מכן, ומרבית הסובלים מהתקפים אלו צריכים להירגע זמן ממושך ורק אז יכולים לחזור לישון. פעמים רבות קיים פחד לחזור לישון, מחשש שמא יהיה התקף נוסף, וחשש זה מוביל להימנעות משינה או שינה רק כשהאדם מותש.
גם בהתקפי חרדה המתרחשים במהלך היום וגם בהתקפי חרדה ליליים, לא תמיד אפשר להצביע על סיבה להתקף הראשון. סיבות אפשריות יכולות להיות דאגות ומתח רבים, מעבר מפעילות אינטנסיבית לפעילות מעטה, נטייה לנשימת יתר, שימוש מופרז בקפאין ועוד. רבים חווים התקף או מספר התקפי חרדה לאורך חייהם, אך רק אצל חלק הדבר מתפתח להפרעת חרדה – כלומר לשרשרת התקפי חרדה וחשש ממושך מהתקפים נוספים הפוגעים באיכות החיים. ההבדל בין אנשים שיפתחו הפרעת חרדה לאלו שלא הוא האם הם פוחדים מהתקפי חרדה.
הפחד מהתקפי חרדה לא בא יש מאין אלא נעוץ באופן בו האדם מפרש את שחווה. אדם שמזהה שמדובר בחרדה ומתייחס לכך כפי שהיה מתייחס לצינון חזק למשל – לא נעים, אבל עובר, לא יפתח פחד מהתקפים. לעומתו, אדם שחושב שיש פגם בליבו והוא עלול למות, יפחד מהתחושות שחווה. המחשבות והרגשות מובילים לפעולות שהאדם עושה כדי להגן על עצמו מהסכנה שהוא חושש ממנה. אם הוא חושש להתעלף בהתקף, יכול להיות שהוא יתיישב בזמן התקף, או ימנע מראש משהות במקומות שלא יוכל להתיישב בהם אם ירצה. פעולות אלו מגבירות את התחושה של האדם שהוא נמצא בסכנה, ומונעות ממנו לראות שהאסון שהוא חושש ממנו לא יתגשם (למשל שלא יפול, גם אם הוא מרגיש לא יציב). כפי שהוסבר לעיל, התכלית של המערכת שיוצרת את השינויים הגופניים היא להכין את גופנו להתמודדות עם איום. כשאנו פוחדים מוחנו מפרש זאת כאות שאנו עלולים להיות בסכנה, וכך, ככל שאנו פוחדים יותר ועושים יותר פעולות מנע– הסבירות להתקף נוסף מתגברת.
הפחד (והסבירות להתקף) גוברים לפני ובזמן מצבים שהאדם חושש בהם במיוחד מהתקף, וככל שהוא עושה יותר פעולות מנע שמגבירות את תחושת הסכנה. כשהאדם פוחד התקפי חרדה ליליים, עוצמת החרדה יכולה לגבור ככל שהוא מתקרב לשעות השינה, והסבירות להתקף לילי גוברת. כמו כן, רבים מהחוששים מהתקפי חרדה ליליים עושים פעולות שונות במטרה להפחית הסבירות להתקף, שבפועל שמגבירות את המודעות להתקף אפשרי והחשש ממנו (למשל דחיית שעת השינה עד שמותשים, עריכת שינויים בסביבת השינה ועוד). בנוסף להגברת הסבירות להתקף חרדה דרך הגברת הפחד, חלק מהפעולות שאנשים עושים כדי להתגונן מפני מה שהם תופסים כאיום עלולות להגביר את הסבירות להתקף באופן ישיר. כך למשל, דחיית השינה עד שהאדם מותש, שתייה מרובה של קפאין כדי להישאר ערים יכולים להגביר את הסבירות להתקפי חרדה כיוון שתשישות ועודף קפאין יכולים לעורר את המערכת הסימפטטית.
