חלקו הראשון של קונצנזוס מומחים ל-OCD* שנועד לתת מידע מקיף על ההפרעה לסובלים ממנה ובני משפחתם. החלק הראשון כולל מידע התחלתי על OCD: מהי הפרעה טורדנית כפייתית, מהן מחשבות טורדנות, מהי כפייתיות ודוגמאות לסימפטומים שכיחים.
אם אתה או מישהו מהקרובים אליך אובחן כסובל מ- OCD, אתה עשוי להרגיש כי אתה האדם היחיד המתמודד עם המורכבות והקשיים הנגזרים מהבעיה. אבל אתה לא לבד. ההערכה היא ש לאחד מכל חמישים מבוגרים יש OCD ויש עוד כמות כפולה של אנשים שסבלו מההפרעה בעבר. למרבה המזל, טיפול CBT בהפרעה טורדנית כפייתית הוא בעל אחוזי הצלחה גבוהים, ויכול לעזור לך להגיע לאיכות חיים גבוהה יותר. להלן תשובות לכמה מהשאלות הנפוצות ביותר לגבי OCD.
דאגות, ספקות, ואמונות תפלות הם כולם חלק משגרת חיינו. אבל כאשר הם נעשים מוגזמים והופכים לשעות של רחיצת ידיים, או כשאין בהם שום הגיון כמו נסיעות סחור-סחור מסביב לבניין כדי לבדוק שלא קרתה תאונה, ניתנת אבחנה של OCD .OCD הוא מצב בו המוח כאילו "נתקע" על מחשבה או דחף ספציפיים מבלי יכולת להרפות. אנשים עם OCD אומרים לעיתים קרובות שהסימפטומים שלהם הם כמו גיהוקים שמסרבים לעבור.
OCD היא הפרעה רפואית מוחית שגורמת לבעיות בעיבוד מידע. זו אינה אשמתך, וזו לא תוצאה של אישיות חלשה או לא יציבה. לפני הגעתם של תרופות מודרניות וטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, OCD נחשבה להפרעה שאינה ניתנת לטיפול. רוב האנשים שהיה להם OCD המשיכו לסבול, גם לאחר שנים של פסיכותרפיה לא אפקטיבית.
לטיפול ב-OCD התקשרו 1-800-567-567 או השאירו פרטיכם ונחזור אליכם
כיום, למרבה המזל, טיפול ב-OCD יכול לעזור לרוב האנשים הסובלים מההפרעה. למרות שניתן לרפא לגמרי OCD רק באנשים מסוימים, רוב האנשים מצליחים להגיע להפחתה משמעותית בסימפטומים עם טיפול מקיף. לטיפול מוצלח ב-OCD, כמו בהפרעות רפואיות אחרות, נדרשים שינויים מסוימים בהתנהגות, ולעיתים נדרשות גם תרופות. אנשי המקצוע המטפלים ב-OCD הם פסיכולוג קוגניטיבי התנהגותי המומחה בתחום ופסיכיאטר במידה וקיים צורך בטיפול תרופתי.
אובססיות הן מחשבות, תמונות או דחפים שחוזרים שוב ושוב ומרגישים מחוץ לשליטה. האדם לא רוצה שיהיו לו את הרעיונות הללו, הוא מוצא אותם מטרידים וחודרניים ולרוב מכיר בכך שאין בהם הרבה הגיון. אנשים עם OCD עשויים לחשוש באופן מוגזם מחיידקים ומאבק, ועם מחשבה אובססיבית שהם מזוהמים או עלולים לזהם אחרים. יכולים להיות להם פחדים אובססיביים שהם פגעו במישהו אחר (בזמן נהיגה למשל), למרות שהם יודעים שזה לא מציאותי. אובססיות מלוות בתחושות לא נוחות כמו פחד, גועל, ספק, או הרגשה שדברים צריכים להיעשות "רק ככה".
אנשים עם OCD מנסים לרוב להרחיק את האובססיות שלהם בביצוע קומפולסיות. קומפולסיות הן פעולות שאדם מבצע שוב ושוב, בדרך כלל על פי חוקים מסוימים. אנשים עם אובססיית זיהום והדבקות למשל, עשויים לרחוץ את ידיהם לעיתים קרובות כל כך עד שהן נעשות מחוספסות ונפוחות. אדם עשוי לבדוק שוב ושוב שהוא כיבה את התנור או המגהץ בגלל פחד אובססיבי שהוא ישרוף את הבית. אנשים לפעמים צריכים לספור חפצים מסוימים שוב ושוב בגלל פחד אובססיבי לאבד אותם. בניגוד לשתיה כפייתית או להימור כפייתי, הכפייתיות של OCD לא מספקת לאדם הנאה. במקום זה, הטקסים מבוצעים כדי להשיג הקלה זמנית מחוסר הנוחות הנגרם בעקבות האובססיות.
סימפטומים של OCD יוצרים מצוקה רבה, גוזלים זמן רב (יותר משעה ביום) או מפריעים באופן משמעותי לעבודה, לחיים החברתיים או ליחסים של האדם. רוב האנשים הסובלים מ-OCD מגיעים בשלב כלשהו למסקנה שהאובססיות שלהם מגיעות מתוך מוחם והן לא סתם דאגות מבעיות אמיתיות, ושהטקסים שהם מבצעים הם מוגזמים ולא הגיוניים. כשאדם הסובל מ-OCD אינו מכיר בעובדה שהאמונות והפעולות שלו אינן הגיוניות, הוא מאובחן כסובל מ-OCD עם תובנה נמוכה. סימפטומים של OCD נוטים להתרחב ולהצטמצם לאורך הזמן. חלק מהם עשויים להיות רעש רקע בלבד, אחרים יגרמו למצוקה רבה.
OCD יכול להתחיל בכל זמן בין גיל הגן לגיל בגרות (בדרך כלל לפני גיל 40). שליש עד חצי מהמבוגרים הסובלים מההפרעה מדווחים כי היא התחילה בילדותם. למרבה הצער, קיים קושי לקבל אבחנה נכונה: בממוצע, אנשים עם OCD רואים שלושה עד ארבעה רופאים ומבזבזים למעלה מ-9 שנים בחיפוש עזרה עד שהם מקבלים אבחנה נכונה. מחקרים גם הראו שלוקח בממוצע 17 שנים מהרגע ש-OCD מתחיל עד שהאדם מקבל טיפול המתאים לבעיה .
ישנן מספר סיבות בגללן יש אבחנת חסר וטיפול חסר ב-OCD. אנשים עם אוסידי יכולים לנסות להסתיר את הסימפטומים או לא להבין בכלל שהם חולים. הרבה מהגורמים האמורים לספק שירותי בריאות אינם מכירים את הסימפטומים, ורובם לא עברו הכשרה למתן טיפול מתאים. לחלק מהאנשים אין גישה למקורות טיפוליים. כל זה מצער בעיקר כי אבחנה מוקדמת וטיפול מתאים, יכולים למנוע מהאדם סבל רב ולהפחית את הסיכוי לפתח בעיות נוספות, כמו דיכאון או בעיות בזוגיות או בעבודה.
עוד לא זוהה גן ספציפי ל-OCD, אבל החוקרים טוענים שגנים משחקים תפקיד בהתפתחות ההפרעה בחלק מהמקרים. אוסידי המתחיל בילדות הוא בדרך כלל משפחתי (לפעמים הוא קשור בהפרעות טיקים). כאשר אחד ההורים סובל מהפרעה טורדנית כפייתית, יש סיכוי מעט יותר גבוה שהילד יפתח אותה אף הוא, למרות שהסיכוי עדיין נמוך. נראה שרק הצורה הכללית של OCD היא תורשתית ולא הסימפטומים הספציפיים, כך שיתכן שלילד יהיו טקסי בדיקה בעוד שאימו תשטוף ידיים באופן קומפולסיבי.
אין גורם אחד מוכח ל- OCD . החוקרים מציעים שההפרעה נגרמת בין השאר מבעיות בקשר בין החלק הקדמי של המוח (הקורטקס האורביטלי) לבין מבנים מוחיים עמוקים יותר (הגרעינים הבאזליים). המבנים המוחיים הללו משתמשים בחומר כימי שנקרא סרוטונין כשליח. כנראה שרמות נמוכות מידי של סרוטונין מעורבות בהופעת הבעיה. תרופות שמעלות את הריכוז של הסרוטונין במוח עוזרות לרוב להפחית את הסימפטומים של ההפרעה . הדמיות של המוח בפעולה מראות שמעגלים מוחיים המעורבים ב- OCD חוזרים לתפקוד רגיל אצל אנשים המקבלים טיפול תרופתי לסרוטונין או טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי).
למרות שנראה שלרמות נמוכות של סרוטונין יש תפקיד ב- OCD , אין בדיקת מעבדה לזיהוי הפרעה טורדנית כפייתית . במקום, האבחנה נעשית על פי הערכה של הסימפטומים. כאשר OCD מופיע בילדוּת באופן פתאומי וביחד עם חידק סטרפטוקוקוס בגרון, יתכן שמעורבת גם תגבוה אוטואימונית, ואז טיפול באנטיביוטיקה יכול לעזור.
הפרעת הספקטרום הטורדני כפייתי
ישנן בעיות הדומות ל-OCD ועשויות גם להגיב לאותם טיפולים, בעיות אלו נקראות הפרעות הספקטרום הטורדני כפייתי וכוללות טריכוטילומניה (תלישת שיער כפייתית), הפרעת גוף דיסמורפית (body dysmorphic disorder) והפרעות הרגלים, כמו כסיסת ציפורניים או חיטוט בעור.
טיקים
המצב הנפוץ ביותר הדומה ל-OCD הוא הפרעות טיקים (סינדרום טורט והפרעות טיק מוטוריות אחרות). טיקים הם התנהגויות מוטוריות (למשל עוויתות בפנים) או התנהגויות קוליות (למשל נחרות) לא רצוניות, שקורות לרוב בתגובה לתחושת אי-נוחות. טיקים מורכבים יותר, כמו טיקים של נגיעה או נקישה, יכולים להיות דומים מאוד לקומפולסיות. טיקים ו-OCD מופיעים ביחד יותר כאשר הם מתחילים בילדות.
בעיות שליטה בדחפים
למרות שהמאפיינים השטחיים דומים, בעיות בשליטה בדחפים, כמו שימוש בחומרים (אלכוהול וסמים), הימור פתולוגי, או פעילות מינית כפייתית, כנראה אינו קשורות באופן עמוק ל-OCD.
דיכאון
דיכאון ו-OCD מופיעים לעיתים קרובות יחד אצל מבוגרים ופחות אצל ילדים ומתבגרים. יחד עם זאת, אלא אם הם סובלים גם מדיכאון, אנשים עם אוסידי לרוב אינם עצובים או מתקשים להנות, ואנשים שיש להם דיכאון בלי הפרעה טורדנית כפייתית בדרך כלל אינם סובלים ממחשבות חודרניות המאפיינות OCD.
סטרס (לחץ)
למרות שלחץ יכול להחמיר OCD, אנשים הסובלים מההפרעה מדווחים שהסימפטומים באים והולכים גם בלי קשר לסביבה ולרמות הלחץ שהם חווים.
סכיזופרניה
קל להבחין בין סכיזופרניה, הזיות, ומצבים פסיכוטיים אחרים לבין OCD. בניגוד לאנשים פסיכוטיים, לאנשים עם OCD ברור מה אמיתי ומה לא, והספק הוא מרכיב מרכזי, בניגוד לפסיכוטיים שמשוכנעים כי מחשבותיהם אמיתיות.
הפרעות התנהגות, בעיות קשב, קשיי למידה
בילדים ומתבגרים OCD עשוי להחמיר או לגרום להפרעות התנהגות, להחמיר קשיי למידה קיימים, לגרום לבעיות קשב וריכוז או להפריע ללימודים בבית הספר. אצל ילדים רבים עם OCD ההתנהגויות הללו קשורות להפרעה, ויעלמו כאשר היא תטופל בהצלחה.
התמכרות
לאנשים עם OCD יכולה להיות בעיית התמכרות לחומרים, לפעמים כתוצאה מניסיון לרפא את עצמם. במקרים הללו נדרש גם טיפול גמילה.
הפרעות התפתחות
ילדים ומבוגרים עם הפרעות התפתחות (אוטיזם, סינדרום אספרגר) הם נוקשים וכפייתיים במיוחד, עם התנהגויות סטריאוטיפיות שדומות במובן מסוים ל-OCD. אבל לאנשים עם הפרעות התפתחותיות יש בעיות קשות מאוד בתקשורת ובקשרים עם הזולת, מה שלא קורה ב-OCD.
הפרעת אישיות טורדנית כפייתית
רק למעטים מהאנשים הסובלים מ-OCD יש אוסף מאפייני אישיות שנקרא הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD). למרות השם הדומה, הפרעה אישיות טורדנית כפייתית לא כולל אובססיות וקומפולסיות, אלא דפוס אישיותי הכולל עיסוק יתר עם חוקים, לוחות זמנים, ורשימות, ותכונות מאפיינות כמו פרפקציוניזם, מסירות יתר לעבודה, נוקשות וחוסר גמישות. כאשר לאנשים יש גם OCPD וגם OCD, טיפול מוצלח בהפרעה הטורדנית כפייתית גורם לעיתים קרובות גם להגמשת הנוקשות שב-OCPD.
חלק ג' של קונצנוס מומחים ל-OCD * העוסק בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ב-OCD, שיטת טיפול פסיכולוגית שנמצאה במחקרים רבים כשיטת הטיפול היעילה ביותר ב-OCD.
הצעד הראשון בטיפול באוסידי הוא הסברה, למטופל ולמשפחתו, על ההפרעה והטיפול בה. במהלך 20 השנים האחרונות, פותחו שני טיפולים אפקטיביים להפרעה טורדנית כפייתית: טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפול תרופתי ב-OCD באמצעות מעכבי פירוק של סרוטונין (SRI). חלק נוסף בעל חשיבות רבה בטיפול ב-OCD הוא הסברה ומידע נכון על ההפרעה. טיפול CBT כולל חלק זה, אך ניתן להתחיל בו עוד טרם הפנייה לטיפול, ומידע נכון יסייע לכם במציאת הטיפול המתאים ביותר. בעמוד הבא נתרכז בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ובהסברה וחלקו הבא של המאמר יעסוק בטיפול תרופתי.
בהחלט. אתה צריך להיות מומחה לבעיה שלך. מכיוון שה-OCD יכול להיעלם ולצוץ פעמים רבות במהלך חייך, אתה והאנשים הקרובים אליך צריכים ללמוד הכל על ההפרעה והטיפול בה. זה יעזור לך לקבל את הטיפול הטוב ביותר, ולשמור על שליטה בהפרעה. תוכל לקרוא ספרים, להגיע להרצאות, ולדבר עם הרופא או המטפל שלך. הדרך הבטוחה ביותר להצלחת הטיפול היא להיות מטופל מודע. תפקיד המשפחה ב-OCD חשוב מאוד, ובמידת האפשר, כדאי שבני המשפחה יהיו מעורבים בטיפול וידעו איזה פעולות שלהם יכולות להועיל ואיזה ישיגו את התוצאה ההפוכה ויפגעו בהתקדמות הטיפול.
טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא הפסיכותרפיה הנבחרת לטיפול בילדים, במתבגרים או במבוגרים עם OCD. ב-CBT יש קשר הגיוני, עקבי ומשכנע בין ההפרעה, הטיפול והתוצאה הרצויה. CBT עוזר למטופל להפנים אסטרטגיה כדי לעמוד מול ה-OCD, אסטרטגיה שתוכל לשמש אותו לטווח ארוך.
CBT הן ראשי תיבות של Cognitive-Behavioral Treatment, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. נתחיל בחלק השני – הטיפול ההתנהגותי. טיפול התנהגותי עוזר לאנשים ללמוד לשנות את המחשבות והרגשות שלהם על ידי שינוי ההתנהגות. טיפול התנהגותי ב-OCD כולל חשיפה ומניעת תגובה.
חשיפה
חשיפה מבוססת על העובדה שחרדה בדרך כלל יורדת אחרי מגע ממושך עם מושא הפחד. לכן, אנשים עם אובססיות לגבי חיידקים מתבקשים להישאר במגע עם חפצים "מזוהמים" (למשל שטרות כסף) עד שהחרדה חולפת. החרדה בדרך כלל יורדת אחרי חשיפות חוזרות עד שהאדם כבר אינו מפחד מהמגע.
מניעת תגובה
על מנת שהחשיפה תעזור, היא צריכה להיות משולבת עם מניעת תגובה או מניעת טקס. במניעת תגובה חוסמים את הטקסים או ההימנעויות של האדם. למשל, אנשים עם דאגות מוגזמות על חיידקים צריכים לא רק להישאר במגע עם חפצים "מזוהמים", אלא צריכים גם להימנע משטיפת ידיים טקסית.
החשיפה בדרך כלל יעילה יותר בהפחתת חרדה ואובססיות, בעוד מניעת תגובה עוזרת יותר להפחתת ההתנהגויות הכפייתיות. למרות שבמשך שנים נאבקו עם סימפטומים של OCD, לרוב האנשים יש באופן מפתיע מעט מאוד קושי בטיפול ההתנהגותי ברגע שהם מתחילים אותו.
הטיפול הקוגניטיבי הוא המרכיב השני בטיפול CBT. הטיפול הקוגניטיבי מתווסף בדרך כלל לטיפול ההתנהגותי על מנת לעזור להפחית את החשיבה הקטסטרופית ואת תחושת האחריות המוגברת הנראית לעיתים קרובות אצל הסובלים מ-OCD. למשל, מתבגר עם OCD יכול להאמין שהעובדה שהוא שכח להזכיר לאימו לחגור חגורת בטיחות תגרום לה למות באותו יום בתאונת דרכים. טיפול קוגניטיבי עוזר לו לאתגר את ההנחות השגויות באובססיה הזו. כשהוא חמוש בהוכחה נגד המחשבה האובססיבית, יהיה לו קל יותר להתגייס לטיפול ההתנהגותי, למשל על ידי זה שהוא ירגיש פחות צורך להתקשר לאימו בצהריים על מנת לוודא שהיא הגיעה בשלום.
טכניקות אחרות כמו עצירת מחשבות והסחות (הכחדה או כיבוי של הסימפטומים של OCD), היפוך הרגלים (החלפת טקס של OCD עם התנהגות דומה אך לא טקסית), וניהול מקריות (שימוש בפרסים וקנסות כממריצים למניעת טקסים) יכולים לפעמים לעזור אבל הם בדרך כלל פחות יעילים מ-CBT סטנדרטי.
אנשים מגיבים באופן שונה לפסיכותרפיה, בדיוק כמו שהם מגיבים באופן שונה לתרופות. לטיפול CBT ואין תופעות לוואי, אבל כל המטופלים חווים רמה מסוימת של מצוקה או חרדה במהלך הטיפול.
CBT יכול להיות טיפול פרטני (פגישות אחד על אחד עם פסיכולוג), קבוצתי (עם אנשים אחרים), או משפחתי. פסיכיאטר יכול גם לבצע טיפול CBT וגם לתת טיפול תרופתי, או שפסיכולוג / עובד סוציאלי יטפל ב-CBT ורופא ייתן תרופות. לא חשוב מה ההכשרה שלהם, האנשים המטפלים בך צריכים להבין בטיפול ב-OCD ולהיות מוכנים לשתף פעולה בטיפול בך.
בתחילת הטיפול, רוב האנשים מדברים עם הפסיכולוג שלהם לפחות פעם בשבוע על מנת לפתח תכנית טיפול CBT ולשלוט בסימפטומים, במינוני התרופות ובתופעות הלוואי. כשישתפר מצבך, תזדקק לפחות פגישות. ברגע שתחוש טוב יותר, תוכל לראות את המטפל רק פעם בשנה.
מעבר לפגישות המתוכננות עליך להתקשר לפסיכולוג אם יש לך :
• סימפטומים חמורים חוזרים של OCD שבאים משומקום
• החמרה של הסימפטומים שאינם מגיבים לאסטרטגיות שלמדת במהלך טיפול ה-CBT
• שינויים בתופעות הלוואי של התרופות
• סימפטומים חדשים של הפרעה אחרת (למשל התקפי חרדה או דיכאון)
• משבר (למשל פיטורין) שעשוי להחמיר את ה-OCD
ספקות ואי נוחות לגבי הטיפול הן תחושות נורמאליות. דבר עליהן עם הפסיכולוג הקוגניטיבי התנהגותי שמנהל את הטיפול ועם משפחתך. אם אתה מרגיש שהתרופות לא עוזרות או שיש להן תופעות לוואי שאינן נעימות לך ספר זאת לרופא שלך. אל תפסיק או תשנה את המינון של התרופות על דעת עצמך. תוכל לעבוד יחד עם הרופא על מציאת התרופה הטובה והנוחה ביותר עבורך. בנוסף, אל תתבייש לבקש חוות דעת שנייה ממטפל אחר. התייעצות עם מומחה אחר על תרופות ועל טיפול CBT יכולה לעזור מאוד. זכור שקשה יותר להשתלט על ה-OCD מאשר לשמור עליו בשליטה, אז אל תסתכן בחזרה של ההפרעה על ידי הפסקת הטיפול מבלי להתייעץ עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר.
• הקפד להגיע לכל הפגישות
• היה כנה ופתוח
• עשה את שיעורי הבית שתקבל, הם חלק משמעותי מהטיפול
• תן למטפל משוב על איך הטיפול מתקדם
עד כמה CBT הוא טיפול מוצלח?
בעוד שכ-25% מהמטופלים מסרבים ל-CBT, אלו שמשלימים את הטיפול, מדווחים על 50-80% של ירידה בסימפטומים אחרי 12-20 פגישות. וחשוב לא פחות, אנשים עם OCD המגיבים ל-CBT ממשיכים להרגיש טוב במשך שנים. טיפול המשלב CBT עם תרופות יכול לעזור למנוע חזרה של הבעיה עם הפסקת התרופות.
כמה זמן לוקח ל-CBT לעבוד?
בפגישות הנערכות אחת לשבוע, צריך כחודשיים או יותר על מנת להגיע לאפקט מלא של CBT. CBT אינטנסיבי, הכולל פגישות של 2-3 שעות של חשיפה ומניעת תגובה מונחות מידי יום למשך 3 שבועות הוא הטיפול המהיר ביותר ל-OCD.
מהי המסגרת הטובה ביותר לטיפול קוגניטיבי התנהגותי?
רוב המטופלים מסתדרים היטב עם CBT שבועי והדרגתי, בו הם מתרגלים בקליניקה עם פסיכולוג פעם בשבוע ומבצעים שיעורי בית של חשיפה ומניעת תגובה מידי יום. שיעורי בית הם הכרחיים מכיוון שמצבים או חפצים המעוררים את ה-OCD הם ייחודיים לסביבתו של המטופל ולרוב אי אפשר לשחזר אותם במדויק בקליניקה. ב-CBT אינטנסיבי, המטפל עשוי לבוא לבית המטופל או למקום עבודתו, לכדי הדריך אותו בחשיפה ומניעת תגובה. במקרים מסוימים מטפל יכול לעשות זאת גם ב-CBT הדרגתי. במקרים נדירים מאוד, כאשר ה-OCD חמור מאוד, CBT יהיה יעיל יותר במסגרת אשפוז
איך אוכל למצוא פסיכולוג CBT באזור מגורי?
כתלות במקום מגוריך, מציאת פסיכולוג קוגניטיבי התנהגותי מומחה יכולה להיות קשה, במיוחד אם מדובר בטיפול בילדים ומתבגרים. בארץ, תוכל לבדוק באתר איט"ה, האגודה לטיפול התנהגותי וקוגניטיבי. במקרים מסוימים תוכל למצוא באזור מגוריך מטפל התנהגותי-קוגניטיבי עם ניסיון בטיפול בדיכאון ובהפרעות חרדה אך לא ב-OCD. אם ישתמש באחד המדריכים המצויינים הקיימים, קל יחסית לתרגם מיומנויות CBT של טיפול בהפרעה אחרת לטיפול ב-OCD. כך שאם אין מטפל מומחה זמין כרגע, חפש פסיכולוג או פסיכיאטר שמוכן ללמוד.
יחד עם זאת, עליך לזכור שאם אתה לא מקבל CBT אמיתי, הכולל חשיפה ומניעת תגובה תוך שימוש ברשימת הסימפטומים מהקשה ביותר להתנגדות עד לקל ביותר, אתה כנראה לא מקבל את הטיפול לו אתה זקוק. אל תחשוש לבקש חוות דעת שנייה כאשר זה נחוץ. במקרים נדירים, נסיעה למרכז מיוחד בו ניתן לקבל CBT אינטנסיבי באשפוז או באשפוז יום היא הפתרון הפרקטי ביותר (אופציה זו אינה רלוונטית כיום לבוגרים בישראל). אופציה נוספת הקיימת כיום היא טיפול בסקייפ. אופציה זו תאפשר לך לקבל טיפול על ידי פסיכולוג קוגניטיבי המומחה בטיפול ב-OCD גם אם אופציה זו אינה קיימת במקום מגוריך.
חלק ד של קונצנזוס מומחים לטיפול ב-OCD* העוסק בטיפול תרופתי בהפרעה טורדנית כפייתית: מהו הטיפול התרופתי המתאים באוסידי, מהן תופעות הלוואי האפשריות, מה לעשות אם הטיפול התרופתי לא סייע, האם אפשר לשלב טיפול CBT יחד עם הטיפול התרופתי ועוד.
הערה: קונצנזוס זה נכתב ב-1997 וקיימים חידושים בתחום הטיפול התרופתי שאינם מופיעים בו.
מחקרים מראים בבירור כי מעכבי מיחזור של סרוטונין (SRI) הם טיפול יעיל וייחודי ל-OCD. התרופות הללו מעלות את רמת הסרוטונין- חומר כימי המשמש כשליח במוח. קיימות מספר תרופות ממשפחת SSRI וכל אחת מהן יכולה לשמש לטיפול, כשהפסיכיאטר מתאים את התרופה בעלת הסבירות הגבוהה ביותר לסייע.
כשפציינטים נשאלים על מצבם כעת יחסית למצבם לפני תחילת הטיפול, הם מדווחים על שיפור בינוני עד משמעותי לאחר 8-10 שבועות של טיפול במעכבי פירוק של סרוטונין (SRI). למרבה הצער, רק כ-20% מהאנשים שמטופלים בתרופות בלבד מסיימים ללא סימפטומים של OCD. זוהי הסיבה שבגללה נהוג לשלב טיפול תרופתי עם CBT כדי לקבל תוצאות שלמות וארוכות טווח. כ-20% מהמטופלים לא חווים שיפור מספיק עם התרופה הראשונה, וצריכים לנסות תרופה אחרת ממשפחת ה-SRI.
מחקרים מראים שכל התרופות ממשפחת ה-SRI יעילות בערך באותה המידה. יחד עם זאת, על מנת להפחית את הסיכוי לתופעות הלוואי, רוב המומחים ממליצים להתחיל באחד ממעכבי הפירוק הבררניים לסרוטונין (SSRI). ניסיון קודם – מוצלח או לא מוצלח – של המטופל עם אחת התרופות הללו בעבר משפיע על ההחלטה. כאשר ישנה בעיה רפואית (למשל קיבה רגישה, בעיות שינה) או שהמטופל לוקח תרופה אחרת, הרופא עשוי להמליץ על תרופה זו או אחרת על מנת להפחית את תופעות הלוואי ולמנוע אינטראקציה בין התרופות.
ראשית, חשוב לזכור שהתרופות הללו אינן עובדות מיד. חלק מהמטופלים מתחילים לחוש שיפור לאחר 3-4 שבועות, כשהשיפור המקסימלי אמור להגיע לאחר 10 עד 12 שבועות של טיפול במינון מתאים של התרופה. כאשר ברור שהתרופה אינה עובדת באופן מספק, רוב המומחים ממליצים להחליף אותה ב-SRI אחר. למרות שרוב המטופלים מגיבים באותו אופן לכל התרופות מהמשפחה הזו, חלקם יגיבו טוב יותר לאחת מאשר לאחרות, לכן חשוב להמשיך לנסות עד שתמצא את התרופה והמינון המתאימים לך.
באופן כללי, רוב האנשים עם OCD מגיבים היטב לתרופות ממשפחת ה-SRI. לתרופות יש תופעות לוואי דומות, כשתופעות הלוואי הנפוצות ביותר כוללות: עצבנות, קשיי שינה, חוסר מנוחה, בחילות ושלשולים. יכולות להיות תופעות לוואי נוספות, התייעצו עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר להכרת תופעות הלוואי האפשריות (הערה: רצוי מאוד להימנע מחיפוש מידע באינטרנט אודות הנושא. חיפוש כזה יפרוש בפניכם תופעות לוואי נדירות מאוד ומידע מוטה הניתן על ידי קבוצות המתנגדות באופן עקרוני לטיפול תרופתי). חשוב לזכור שכל תופעות הלוואי תלויות במינון התרופה ובמשך השימוש בה. אם תופעות הלוואי יוצרות בעיה משמעותית, חשוב להתחיל במינון נמוך, ולהעלות אותו בהדרגה. תופעות לוואי חמורות יותר מקושרות למינונים גבוהים או לעלייה חדה במינון. סבילות לתופעות הלוואי מתפתחת כנראה יותר לתרופות ממשפחת ה-SSRI מאשר ל- clomipramine, לכן למטופלים רבים קל יותר לסבול תרופות אלו מאשר clomipramine לטווח ארוך. הגברה והפסקה של כל התרופות ממשפחת ה-SRI צריכה להיעשות בהדרגה בגלל האפשרות של חזרה של הסימפטומים ושל ההפרעה.
חשוב שתספר מיידית לרופא על כל תופעת לוואי
לאנשים מסוימים יש תופעות לוואי שונות משל אנשים אחרים, ותופעות הלוואי המפריעות לאדם אחד (למשל ישנוניות) עשויות דוקא לעזור לאדם אחר (אדם הסובל מבעיות שינה למשל). תופעות הלוואי מהן אתה עשוי לסבול תלויות ב:
• סוג התרופה שאתה לוקח והמינון שלה
• הכימיה של הגוף שלך
• גילך
• תרופות אחרות אתה לוקח
• בעיות רפואיות אחרות שיש לך
אם תופעות הלוואי מהוות בעיה עבורך, הרופא יכול לנסות כמה דרכים כדי לעזור:
• להפחית את כמות התרופה: הרופא יכול להפחית בהדרגה את המינון כדי לנסות להגיע למינון שהוא נמוך מספיק בכדי למנוע תופעות לוואי, אבל לא נמוך בכדי לגרום לחזרה של הסימפטומים.
• להוסיף תרופה אחרת: יכול לעזור בעיקר לתופעות לוואי כמו בעיות שינה ובעיות מיניות.
• לנסות תרופה אחרת: כדי לבדוק אם יש פחות תופעות לוואי, או תופעות לוואי נסבלות יותר. גם כשתרופה היא יעילה באופן ברור, לפעמים תופעות הלוואי הן בלתי נסבלות. במקרים כאלה האסטרטגיה ההגיונית היא לנסות תרופה אחרת ממשפחת ה-SRI.
זכור: שינוי התרופה היא החלטה מורכבת ולפעמים מסוכנת. אל תפסיק לקחת את התרופה ואל תשנה את המינון על דעת עצמך. דבר על כל בעיה שיש לך עם הרופא.
מחקרים מראים שכל התרופות ממשפחת ה-SRI יעילות בערך באותה המידה. יחד עם זאת, על מנת להפחית את הסיכוי לתופעות הלוואי, רוב המומחים ממליצים להתחיל באחד ממעכבי הפירוק הבררניים לסרוטונין (SSRI). ניסיון קודם – מוצלח או לא מוצלח – של המטופל עם אחת התרופות הללו בעבר משפיע על ההחלטה. כאשר ישנה בעיה רפואית (למשל קיבה רגישה, בעיות שינה) או שהמטופל לוקח תרופה אחרת, הרופא עשוי להמליץ על תרופה זו או אחרת על מנת להפחית את תופעות הלוואי ולמנוע אינטראקציה בין התרופות.
כאשר התרופה יוצרת רק שיפור קטן לאחר שישה שבועות, הוספת CBT או תרופה אחרת לטיפול עשויה לעזור. מומחים רבים מאמינים כי CBT הוא הטיפול שהכי כדאי להוסיף כאשר אדם עם OCD אינו מגיב לטיפול תרופתי. כאשר אנשים ממשיכים להימנע מדברים שגורמים להם חרדה, או כאשר הם ממשיכים לבצע טקסים, ההשפעה של התרופה למעשה נחסמת. על מנת שהתרופה תעבוד, האדם צריך לנסות ולהתנגד לביצוע הטקסים. הוספת CBT לתרופות עוזרת כי היא מלמדת את האדם לחשוף את עצמו לגורמים המעוררים בו חרדה ואז להתנגד לביצוע הטקס.
גם הוספת אחת התרופות שלהלן ל-SRI יכולה להיות יעילה:
• תרופה מפחיתת חרדה, כמו clonazepam (קיים תחת השמות: קלונקס או ריבוטריל) או alprazolam (קיים תחת השמות: אלפרליד, אלפרוקס, קסנגיס או קסנגיס XR), בפציינטים עם רמות חרדה גבוהות.
• תרופות נוירולפטיות כמו haloperidol (קיים תחת השמות: הלדול, הלדול דקנואס, הלופר, פריקאט ופרידור) או risperidone (קיים תחת השמות: ריספרדל, ריספרדל קונסטה, ריספרידקס וריספונד), כאשר יש סימפטומים כמו טיקים או הפרעות חשיבה.
לפני שמחליטים שהטיפול נכשל, המטפל שלך צריך להיות בטוח שהוא ניתן במינון מספיק גבוה לזמן מספיק ארוך. יש מעט הסכמה בין המומחים לגבי השאלה של מה עושים הלאה כאשר מטופל עם OCD אינו מגיב ל-CBT מקצועי עם תרופות ממשפחת ה-SRI. מעבר מאחד ה-SSRI ל-clomipramine יכול לשפר את הסיכויים שמטופל שלא הגיב לטיפול יתחיל להגיב אליו. רוב המומחים ממליצים לנסות clomipramine לאחר 2 או 3 ניסיונות כושלים עם SSRI. לעיתים הרופא ירצה לשלב SSRI עם clomipramine על מנת להפחית תופעות לוואי או על מנת להגביר את הרווח מהתרופה. אצל מבוגרים עם OCD חמור במיוחד שאינו מגיב לשום טיפול, טיפול נוירוכירורגי להפרעה במעגלים מוחיים שאינם מתפקדים יכול להיות מאוד יעיל. אצל מטופלים שיש להם OCD חמור ודיכאון, טיפול אלקטרוקונבולסיבי (ECT) יכול להועיל.
אם את חושבת שאת בהריון או שאת רוצה להיכנס להריון, רוב המומחים מעדיפים לטפל ב-OCD רק עם CBT. יחד עם זאת, אם התרופות נדרשות (והן עשויות להידרש שכן OCD נוטה להחמיר בזמן הריון), מוטב להשתמש בהן בצמצום ולבחור אחת מה-SSRI ולא clomipramine.תרופות ממשפחת ה-SSRI מועדפות גם במקרים של מטופלים עם בעיות בכליות או מחלת לב הדורשת טיפול תרופתי.
כשיש הפרעה פסיכיאטרית נוספת, סביר שהרופא שלך יערבב ויתאים את הטיפול בבעיות הנוספת עם הטיפול ב-OCD. לעיתים, אותה תרופה יכולה לשמש לשתי הפרעות (למשל תרופה ממשפחת ה-SRI יעילה ל-OCD וגם להפרעת פאניקה). במקרים אחרים (כמו בשילוב של מאניה עם OCD) תידרשנה יותר מתרופה אחת (מייצב מצב רוח ו-SRI). נדרשות בדיקות מעבדה לפני ובמהלך הטיפול ב- clomipramine אך לא בטיפול ב-SSRI. תרופות ממשפחת ה-SRI אינן ממכרות, אך מומלץ להפסיק אותן בהדרגה.
כמעט תמיד ניתן לטפל באנשים עם OCD במרפאות חוץ. במקרים נדירים מאוד בהם ב-OCD מעורבים דיכאון חמור או דחפים תוקפניים, ייתכן שיידרש אשפוז למען הבטיחות. כאשר המטופל סובל מ-OCD חמור מאוד, או כאשר ה-OCD מסתבך עם מחלה רפואית או נוירופסיכיאטרית, האשפוז יכול להיות דרך נוחה לקבלת CBT אינטנסיבי.
אין גישה אחת שעובדת הכי טוב לכל האנשים הסובלים מ-OCD, למרות שכנראה רוב האנשים מגיבים הכי טוב ל-CBT בלבד, או ל-CBT משלב עם תרופות. טיפול הבחירה יהיה כמובן תלוי בהעדפות המטופל. חלק מהאנשים מעדיפים להתחיל עם התרופות, כדי להימנע מהשקעת הזמן והמאמץ הדרושים ל-CBT. אנשים אחרים מעדיפים להתחיל ב-CBT כדי להימנע מתופעות הלוואי של התרופות. רוב המטופלים מעדיפים להתחיל עם הטיפול המשולב.
אין גישה אחת שעובדת הכי טוב לכל האנשים הסובלים מ-OCD, למרות שכנראה רוב האנשים מגיבים הכי טוב ל-CBT בלבד, או ל-CBT משלב עם תרופות. טיפול הבחירה יהיה כמובן תלוי בהעדפות המטופל. חלק מהאנשים מעדיפים להתחיל עם התרופות, כדי להימנע מהשקעת הזמן והמאמץ הדרושים ל-CBT. אנשים אחרים מעדיפים להתחיל ב-CBT כדי להימנע מתופעות הלוואי של התרופות. רוב המטופלים מעדיפים להתחיל עם הטיפול המשולב.
הצורך בתרופות תלוי בחומרת ה-OCD ובגיל המטופל. ב-OCD בינוני, מומלץ להתחיל ב-CBT בלבד, ויש להוסיף תרופות אם הוא לא מספיק יעיל. ב-OCD חמור או במצבים מורכבים העשויים להפריע ל-CBT (הפרעת פאניקה או דיכאון למשל), לרוב עדיף להתחיל בתרופות ולהוסיף CBT ברגע שמושגת הקלה מסוימת.
במטופלים צעירים יותר, מעדיפים בדרך כלל להשתמש ב-CBT בלבד. יחד עם זאת ישנו מחסור חמור במטפלים מנוסים ב-CBT. לכן כאשר טיפול זה אינו זמין, טיפול תרופתי יכול להפוך לטיפול הבחירה. כתוצאה מכך, סביר שהרבה יותר אנשים עם OCD מקבלים טיפול תרופתי מאשר CBT.
לפני שתחליט על גישת הטיפול, תצטרך- יחד עם המטפל שלך- לבחון את הסימפטומים של ה-OCD, את ההפרעות האחרות מהן אתה סובל, את הזמינות של CBT באזור מגוריך, ואת העדפותיך לגבי שיטת הטיפול. נסה למצוא מטפל שידבר איתך על האפשרויות הללו כך שתוכל לבחור בהחלטה הטובה ביותר עבורך מבין האופציות הקיימות.
כאשר המטופל מצליח בטיפולי התחזוקה, ואינו זקוק לטיפול תרופתי ארוך טווח, רוב המומחים ממליצים להפסיק את התרופות רק בהדרגה, ותוך מתן פגישות CBT תומכות למניעת חזרה. הפסקה הדרגתית של התרופות כוללת בדרך כלל הפחתה של המינון ב-25% והמתנה של חודשיים לפני הפחתה נוספת, בהתאם לתגובת המטופל. מכיוון ש-OCD הוא הפרעה עם עליות וירידות לאורך החיים, תוכל תמיד להרגיש נוח לחזור למטפל שלך אם הסימפטומים חוזרים.
כאשר מטופלים מסיימים סדרת טיפולים מוצלחת ב-OCD, רוב המומחים ממליצים על ביקורת חודשית לפחות למשך חצי שנה, והמשכת הטיפול התרופתי לפחות לשנה לפני הפסקתו. חזרת ההפרעה היא נפוצה מאוד כאשר מפסיקים את התרופות, במיוחד אם האדם לא טופל גם ב-CBT. לכן, מומחים רבים ממליצים להמשיך לקחת את התרופות אם למטופל אין גישה ל-CBT. כשיש למטופל אפיזודות חוזרות של OCD, דרוש לעיתים טיפול תרופתי מונע ארוך טווח, לעיתים לכל החיים. המומחים ממליצים על טיפול כזה לאחר 2-4 חזרות חמורות של ההפרעה, או 3-4 חזרות בעוצמה בינונית.
Translated with permission from March JS, Frances A, Kahn DA, Carpenter D*
eds. The Expert Consensus Guideline Series: Treatment of
Obsessive-Compulsive Disorder. J Clin Psychiatry 1997;58 (suppl 4):65-72
זכויות בעברית שמורות ל קוגנטיקה-המרכז הישראלי לטיפול קוגנטיבי התנהגותי , ד"ר דני דרבי©
