במקרים רבים חרדה אינה נקודתית – חרדה, דאגה וקושי מלווים את האדם באופן עקבי ומהווים חלק משגרת היומיום שלו. אומנם לא תמיד עוצמת החרדה מרקיעה שחקים והאדם מצליח לתפקד, אולם היא תמיד נמצאת שם. נעזר בדימוי להסביר את ההבדל: אם חרדה אקוטית היא התקף מיגרנה משתק המופיע מדי פעם, חרדה כוללת היא כאב ראש מציק המלווה את האדם כל הזמן. דוגמאות לכך הן אדם עם פוביה מג'וקים הסורק ללא הרף את הסביבה כשהוא הולך ברחוב כדי לוודא שאין ג'וק, או מסרב להיכנס לחדר לפני שיבדקו אותו. אצל אחרים רוב המצבים מעוררים חרדה, למשל אצל אנשים עם התקפי חרדה ואגרופוביה או אנשים הסובלים מחרדה חברתית הכוללת מצבים רבים.
טיפול תרופתי בחרדות מסוג זה מתבסס על תרופות הפועלות על מוליך עצבי מוחי הנקרא סרוטונין. סרוטונין משחק תפקיד חשוב במצב הרוח, ורמות נמוכות שלו קשורות לחרדות ודיכאון. הטיפול התרופתי הוא טיפול ארוך טווח הנלקח באופן יומיומי, ואינו מיועד להתמודדות עם מצב משבר אלא למלא באופן עקבי חוסר הקיים אצל האדם. הקלת החרדה באופן כולל מאפשרת לאדם ללמוד דפוסי התנהגות וחשיבה חדשים בטיפול מתאים, שיסייעו אף הם לשיפור מצבו. בניגוד לטיפול תרופתי, שינויים שהושגו בטיפול יכולים להיות יציבים יותר, ובעזרת תחזוקה מתאימה, להיות יציבים.
לטיפול תרופתי זה מספר השפעות:
1. הפחתה בתדירות ועוצמת המחשבות היוצרות חרדה, למשל דאגות אצל אנשים עם הפרעת חרדה כללית, ביקורת עצמית או מחשבות על שיפוט בחרדה חברתית או פחד מהתקף חרדה והשלכותיו באגרופוביה.
2. שיפור כללי במצב הרוח והפחתת דיכאון במידה וקיים.
3. כתוצאה מהסעיפים הקודמים – הגברת תחושת המסוגלות של האדם להתמודד עם מצבים יומיומיים הגורמים לו מצוקה.
טיפול תרופתי מסוג זה לא נועד לפתור את הבעיה אלא להפחית את רמת החרדה לרמה שתאפשר לאדם לרכוש כלים להתמודדות. טיפול זה מתאים לאנשים שעוצמת החרדה אינה מאפשרת להם להתמודד עמה גם בעזרת כלים קוגניטיביים התנהגותיים, או לאנשים שחיים עם הסימפטומים זמן כה רב עד שאינם יכולים באמת לדמיין חיים ללא חרדה או להבין עד כמה היא פוגעת בהם. אם נחזור לדוגמא הרפואית, הדבר דומה לאדם החי שנים עם כאב טורדני וכבר אינו מתייחס לקיומו, אולם ברגע שהוא נעלם הוא מבין עד כמה הדבר הפריע לו וגזל ממנו משאבים.
ברמה ההתנהגותית הפחתת רמת החרדה על ידי טיפול תרופתי מאפשרת לאדם לנסות התנהגויות שלא העז לעשות בעבר ולהפחית התנהגויות ביטחון ש"סייעו" לו בעבר במצבים אלו. כתוצאה הוא לומד שהתסריטים הקטסטרופאליים שלו אינם מתגשמים לרוב, להתאמן בהתנהגויות שלא יכל לבצע בעבר ולרכוש מיומנויות חברתיות וביטחון בעצמו. ברמה הקוגניטיבית טיפול תרופתי מפחית את הווליום של המחשבות והדאגות ואת הזהות בין האדם לבינן – המחשבות כבר לא נחוות כחלק בלתי נפרד ממנו ואמת בלתי מעורערת, אלא כדבר שניתן לבחון ולהטיל בו ספק. האדם יכול להעלות מחשבות אלטרנטיביות ביתר קלות ולהבין שהמצב לא בהכרח שחור כפי שחשב.
אם המסר שתרופות לטווח קצר מעבירות הוא "חרדה היא משהו נורא ואיום שאי אפשר להתמודד עמו", המסר שתרופות אלו מעבירות הוא שניתן להתמודד, אבל לפעמים צריך גלגלי עזר בהתחלה. תרופות אלו אינן מעלימות את החרדה אלא מורידות אותה לרמה נסבלת יותר, כזו שהאדם יכול להתמודד בהדרגה עם עוד ועוד מצבים שהיו בלתי אפשריים עבורו בעבר. במצב זה, כשהחרדה אינה משתקת, טיפול קוגניטיבי התנהגותי המסייע בשינוי דרכי חשיבה והתנהלות יסייע לאדם לשנות עוד דברים שמטרידים אותו בקצב מהיר יותר ממה שהיה עושה בעצמו, להתמודד עם דברים שלא היה חושב להתמודד עמם, וללמוד דפוסי חשיבה חדשים שאינם מובילים לחרדות. אם טיפול תרופתי הוא כמו גלגלי עזר, בטיפול קוגניטיבי התנהגותי לומדים איך לרכב על האופניים.
תרופות אלו אינן ממכרות ומיועדות לשימוש רציף, כך שיעילותן אינה פוחתת לאחר תקופה של שימוש בהן, ואין צורך להגדיל את המינון. תכונות אלו של תרופות לטיפול בחרדה ממושכת הופכות אותן לבטוחות לשימוש ויעילות כשיש צורך בשימוש ארוך טווח.
החיסרון המרכזי של טיפול תרופתי בחרדה מסוג זה הוא זמן ההשפעה. בעוד שתרופות לטווח קצר משפיעות באופן כמעט מיידי, תוך פחות מחצי שעה לרוב, ההשפעה של תרופות אלו נבנית לאורך זמן, כשלרוב ההשפעה המלאה מורגשת רק כעבור כחודש וחצי. חסרון נוסף הוא שחלק מהאנשים סובלים מתופעות לוואי כגון בעיות בשינה, בחילה, שינויים בתיאבון או ירידה בחשק המיני. תופעות הלוואי מופיעות אצל כשליש מהאנשים, אצל חלקם הן מסתדרות לבד עם הזמן, אולם חלק ממשיכים לסבול מהן. במקרים אלו יש לעשות שיקול עלות-תועלת ולהחליט אם תופעות הלוואי שוות את השיפור. במידה ולא – יש אפשרות לנסות תרופה מסוג אחר ולראות אם האדם מגיב אליה טוב יותר.
חסרון נוסף של התרופות הוא אצבע קלה מדי על ההדק. לא כל אדם הסובל מחרדה צריך לנטול טיפול תרופתי לחרדה, כפי שלא ניקח כדור על כל כאב ראש קל. התייעצות עם פסיכיאטר מקצועי ואמין, שהאדם קיבל עליו חוות דעת טובות או קרא על הגישה הטיפולית שלו, יכולה למנוע מתן טיפול תרופתי שלא לצורך. כמו כן, חשוב להדגיש כי התרופות אינן מהוות פתרון בפני עצמן אלא צריכות להיות משולבות עם טיפול.
