דיספרוניה היא תופעה רפואית ידועה בתחום בריאות האישה, של כאבים במהלך קיום יחסי מין, ובמיוחד סביב (לפני, במהלך או אחרי) החדירה. תופעה זו נפוצה מאד בקרב נשים בגילאים שונים, כאשר ההערכה היא כי אחוז הנשים הסובלות במהלך חייהן מכאבים בעת קיום יחסי מין הוא למעלה מ25%. נשים שונות עלולות לחוות תחושות מגוונות של כאב, גירוי, שריפה, צריבה, דקירה, לחץ ועוד. הכאב מורגש באזורים שונים, בחלקים חיצוניים יותר על פני איבר המין (תופעה המכונה דיספרוניה שטחית), או בחלקים פנימיים יותר, בתחושת לחץ באזור האגן וצוואר הרחם (דיספרוניה עמוקה). כאשר כאבים אלו מהווים מצב קבוע המלווה את האישה מאז שהחלה בקיום של יחסי מין, הבעיה מוגדרת כ"ראשונית", ואילו כאבים אשר מופיעים לאחר זמן מה של פעילות מינית נטולת כאבים מוגדרים כמצב "משני".
כאבים ביחסי מין עלולים לנבוע מתוך גורמים שונים; חלקם פיזיולוגיים, חלקם נפשיים, חלקם משולבים. למשל, תחושות חרדה לפני או בעת קיום יחסי מין, עלולות להוביל ליובש והתכווצות בשרירי הנרתיק, אשר מקשים על החדירה והופכים אותה למכאיבה. לעיתים, הגורמים הנפשיים אינם מודעים והאישה לא מרגישה כי היא נמצאת בלחץ, אך התגובה של גופה מסמנת על מצוקה. החוויות הנפשיות אשר משפיעות על האישה יכולות להיות קשורות לתחושות כלפי הפרטנר, חוויות מיניות קודמות, דימוי גוף, וכן לגורמים אשר אינם קשורים באופן ישיר ליחסי המין, כמו עייפות מצטברת, עומס, דאגה ועוד.
מחקרים שונים מראים כי לכאבים ביחסי מין יש השלכות שליליות רבות על איכות החיים והרווחה של האישה הסובלת. בדומה לגורמים לדיספרוניה, גם ההשפעות באות לידי ביטוי הן ברמה הפיזיולוגית והבריאותית והן ברמה הנפשית. נשים החוות כאב בעת קיום יחסי מין, מדווחות על ירידה במידת התשוקה והעוררות המינית. כמו כן, נשים אלו מדווחות על תדירות נמוכה של קיום יחסי מין, והנאה מועטה יותר במהלכם. כל אלו קשורים להשפעות רחבות יותר על חיי הנשים, אשר מדווחות על תחושות של אשמה, בושה, מבוכה, כישלון, חריגות ופגיעה בתחושת הנשיות והאטרקטיביות. נשים רבות מפתחות דימוי גוף שלילי, ומספרות על תחושות ומחשבות שליליות כלפי גופן, ובאופן ספציפי כלפי איבר מינן, אשר אינו מתפקד עבורן כמקור להנאה, ריגוש, קרבה, אהבה והנאה, אלא מהווה מקור לכאב, סבל, תסכול. דימוי גוף נמוך עלול להגביר את הנטייה לחוות סימפטומים של חרדה ודיכאון. כמו כן, הירידה בדימוי גוף עלולה בעצמה להוות גורם אשר משפיע על מידת הכאב בעת קיום יחסי מין. כאשר אישה תופסת את גופה באופן שלילי, היא עלולה לחוות קושי במצבים אינטימיים בהם היא חושפת את גופה בפני אדם אחר. הביקורת העצמית והדימוי הירוד של גופה עלולים להגביר את הנטייה להתכווצות בשרירי הנרתיק, ולהוביל לכך שיחסי המין יהפכו למכאיבים עבורה. מחקרים מצאו כי נשים שדיווחו על חוסר שביעות רצון מאיברי המין שלהן, חוו כאב רב יותר במהלך קיום יחסי מין, וסיפוק מיני נמוך יותר.
טיפול CBT המשלב בתוכו התייחסות לגוף עשוי לסייע לנשים המתמודדות עם דיספרוניה. מתוך הבנה כי הגוף והנפש קשורים ומשפיעים זה על זה באופן הדדי, נקודת המוצא של טיפול זה היא כי הסימפטומים אותם חווה האישה ברמה הגופנית, קשורים גם לגורמים נפשיים וקוגניטיביים – רגשות, מחשבות, אמונות ועוד. ההנחה היא כי נשים החוות כאבים ביחסי מין, מפתחות עם הזמן דפוסי חשיבה, רגש והתנהגות שליליים ובלתי מסתגלים (כמו למשל תחושות של בושה ואשמה, אמונה בפגימות וחריגות, הימנעות ממצבים מיניים ועוד). דפוסים אלה מהווים גורם מצוקה בפני עצמו, כאשר הם מביאים את האישה לחוות תחושות קשות כלפי עצמה וכלפי גופה, ופעמים רבות הופכים להיות גורם אשר בסופו של דבר משפיע לרעה על הכאבים אותם היא חווה. המוקד הטיפולי הוא שינוי של דפוסי החשיבה ורכישת דרכי התמודדות חדשות, מתוך הנחה כי לשינויים אלה תהיה השפעה חיובית בן ברמה הנפשית, והן על הסימפטומים הפיזיולוגיים שחווה האישה.
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.