הגיל השלישי, או גיל הזקנה, הוא שם אשר ניתן לתקופה שלאחר גיל המעבר. תקופת חיים זו מלווה בשינויים בכל תחומי החיים, המביאים עימם קשיים ואתגרים מרובים, לצד הזדמנויות לחוויות, מציאת משמעות והתפתחות.
אחד מהאתגרים המשמעותיים עמם מתמודדים אנשים בגיל השלישי, הוא השינויים המתחוללים בגופם. תקופה הזקנה מביאה עימה תופעות כמו ירידה בצפיפות עצם, ירידה במסת השריר, היחלשות הכוח וירידה בכושר הגופני, וכן שינויים באיכות הראייה והשמיעה. בנוסף לכך, גברים ונשים חווים שינויים ברמות ההורמונליות, המשפיעים גם הם על הגוף (ולא רק עליו).
לאותם השינויים הפיזיים המתחוללים בגיל השלישי, עלולה להיות השפעה משמעותית על הרווחה הנפשית. אנשים רבים מספרים כי הם חווים את הגיל השלישי כתקופה של אובדנים המגיעים האחד אחר השני, תקופה בה הם אט אט מאבדים עוד ועוד אלמנטים חיוניים ובסיסיים באופן בו הם תופסים את עצמם ואת מקומם בעולם. למשל, אדם אשר רגיל לעסוק בפעילות גופנית, להיות פעיל ועצמאי, עלול לחוות משבר כאשר בתהליך ההזדקנות הוא יאבד אט אט יותר ויותר יכולות גופניות. במידה והערך העצמי של האדם היה קשור במידה רבה להיותו עצמאי, חזק ובריא, כל סיטואציה בה הוא זקוק לעזרה או מוצא עצמו תלוי באחר, עלולה להוות "מכה" ולפגוע בדימוי העצמי ובתחושת הערך העצמי.
השינויים הגופניים בגיל השלישי נוגעים גם לשינויים במראה החיצוני. התפיסה התרבותית של נעורים כמודל ליופי ואידיאל היופי הצעיר, עלולה לגרום לאדם המתבגר ומזדקן לחוש פגום, חריג ולא מתאים, להגביר רגשות של בושה, תסכול ודחייה במערכת היחסים של האדם עם גופו, מה שעלול לפגוע לא רק בתחושת העצמי, אלא גם בנטייה להתבודדות והסתגרות.
לתפיסה זו של השינויים בזקנה כאובדן, עלולה להיות השפעה על המצב הנפשי של האדם, ומחקרים מראים כי קיימת נטייה מוגברת להתפתחות של סימפטומים דיכאוניים בתקופת הגיל השלישי. נטייה זו בולטת במיוחד אצל גברים ונשים אשר תופסים את השינוי המתחולל בהם כתהליך שלילי בו הם "מאבדים את עצמם".
ההתמודדות עם שינויים אלו, דורשת התייחסות לא רק לגוף, אלא גם למתחולל בנפשו של האדם. למרבה הצער, השכיחות של פניה לקבלת טיפול נפשי בקרב הגיל השלישי היא נמוכה יחסית, ואנשים רבים לא משתפים ומספרים אודות הקשיים הנפשיים עמם הם מתמודדים.
בשנים האחרונות, הולך ומתפתח התחום של טיפול פסיכולוגי מותאם לגיל השלישי. אחד מהטיפולים אשר עשויים לסייע בהתמודדות מותאמת עם השינויים הגופניים המתחוללים בגילאי הזקנה וההשלכות שלהם ברמה הנפשית והתפקודית, הוא טיפול CBT.
טיפול CBT עשוי לסייע לאפשרות של האדם, מחד, לקבל את הזקנה כתהליך טבעי, בלתי נמנע ובלתי נשלט, אשר מתחולל בגופו, ומאידך, ללמוד כיצד להחזיר לעצמו את תחושת המשמעות, השליטה, העצמאות והבריאות.
בתהליך הטיפול, האדם לומד לזהות את המחשבות והאמונות הבלתי מסתגלות דרכן הוא תופס את עצמו ואת העולם. למשל, האמונה כי "אם אני לא יכול לעשות את מה שיכולתי לעשות בעבר, אני חסר תועלת ואין טעם לחיים שלי". האדם לומד להתבונן על הטיית ה"שחור- לבן", או "הכל או כלום" המאפיינת מחשבה זו, ומנסה למצוא מחשבה אחרת אשר מצד אחד תיתן מקום לתחושת האובדן, הכאב והחוסר עמה הוא מתמודד, ומצד שני תקדם אותו אל עבר פעולה מיטיבה. למשל "כואב לי שאני מוגבל ולא מסוגל לעשות את מה שעשיתי פעם, אבל עדיין יש לי ערך ואני יכול לתרום בדרכים אחרות", וכן "אני רוצה למצוא דברים אחרים אשר יספקו לי את תחושת המשמעות שאבדה לי".
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.
