האם את חווה שינויים קיצוניים במצב הרוח או ברמת החרדה בימים שקודמים למחזור שלך?
האם את מתקשה לשלוט ברכבת ההרים הרגשית סביב המחזור?
האם את מרגישה ששינוים אלו פוגעים במערכות היחסים שלך, בעבודה או בפעילות יום יומית?
יתכן שאת סובלת מ PMDD -הפרעה דיספורית קדם וסתית
אם את מחפשת סביבה בטוחה ומבינה וכלים מעשיים שיסייעו לך להתמודד עם PMDD אנחנו כאן בשבילך ובטוחים שצוות המטפלות שלנו יוכל לסייע לך.
המחזור החודשי מתאר רצף של תהליכים המתחוללים שוב ושוב בגוף האישה בתקופת הפוריות- החל מרגע קבלת הווסת הראשונה, ועד להפסקתה לאחר מספר עשורים בגיל המעבר. המחזור החודשי (שאורכו אצל מרבית הנשים 28 יום, אך קיימת שונות רחבה כלפי מעלה ומטה) מורכב מארבעה שלבים:
שלבים אלו משתנים באורכם בין נשים, ולעיתים גם בתקופות חיים שונות של אותה האישה. יחד עם זאת, הסדר והמאפיינים הבסיסיים של הפעילות המתרחשת בגוף האישה הינם קבועים וחוזרים על עצמם, מחזור אחרי מחזור.
המחזור החודשי מאופיין בשינויים הורמונליים המשפיעים באופן מהותי על הגוף, התפקוד, החשיבה, והנפש של האישה. מחקרים מהשנים האחרונות, מסמנים את ההשפעה של השינויים ההורמונלים על המצב הנפשי כאחת מהסיבות לפערים בשכיחות של דיכאון בקרב גברים ונשים. בעוד אצל גברים השכיחות נותרת קבועה יחסית החל מגיל ההתבגרות ועד הזקנה, בקרב נשים שכיחות הדיכאון משתנה, עולה ויורדת בדפוס דומה לעליה והירידה של רמות ההורמונים הנשיים, ובמיוחד האסטרוגן. במשך העשורים של גיל הפוריות, השכיחות של דיכאון אצל נשים גבוהה פי 2-3 בהשוואה לגילאים אלו אצל גברים.
כך, לרמות ההורמנוליות ולשינויים של המחזור החודשי ישנה השפעה מהותית על מצבה הנפשי של האישה. במיוחד, פרק הזמן שבין הביוץ ועד לדימום הווסת (התקופה הקדם-ווסתית), מאופיין בעליות וירידות חדות ברמות של הורמונים כמו אסטרוגן ופרוגסטרון. השינויים ההורמונליים הללו משפיעים על מערכות אחרות בגוף, ומובילים למשל לתנודות ברמות הדופמין, האנדרופין והסרטונין. שינויים אלו משפיעים על המצב הגופני והנפשי של האישה, אשר בדומה להורמונים בגופה, נע ונד בין קטבים. תנודות אלו באות לידי ביטוי בשינויים במצב הרוח, מחשבות, תחושות גוף ונטיות התנהגות.
PMDD- Premenstrual dysphoric disorder, או בעברית- הפרעה דיספורית קדם ווסתית, היא הפרעה כרונית, המהווה את ה"גרסה" החמורה יותר של תסמונת קדם ווסתית (PMS) הנפוצה יותר.
PMDD מסווגת בDSM כהפרעת מצב רוח, הבאה לידי ביטוי בסימפטומים פיזיים, רגשיים ותפקודיים.
נשים רבות מדווחות על תחושות של אנרגיה נמוכה, עייפות מתמשכת לאורך היום ושינויים בשינה. כמו כן, שינוים בתיאבון, אשר באים לידי ביטוי בדרך כלל בעלייה בתאבון ונטייה לאכילה מוגברת. חלק מהנשים מרגישות תסמינים גופניים, הכוללים תחושות נפיחות, רגישות לרעשים, רגישות בחזה, כאבי ראש או כאבים בשרירים. תקופה זו מאופיינת גם בסימפטומים נפשיים ורגשיים. נשים רבות מדווחות על חווית דיכאון, חוסר תקווה, חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך וריבוי של מחשבות ורגשות שליליים כלפי עצמן וכלפי אחרים, ולעיתים אף מחשבות אובדניות. חלק מהנשים מדווחות על תחושות מוגברות של חרדה, מתח ותחושת מתמשכת כי הן נמצאות "על הקצה", רגישות לתגובות מהסביבה, דחייה או רמזים לביקורת. כמו כן נשים עם OCD מדווחות על החמרה בתסמינים של OCD. שינויים פתאומיים וחדים במצב הרוח מובילים למעבירים בלתי מוסברים בין תחושות של עצב, כעס, עצבנות ומתח. הערעור והטלטלות הרגשיות עלולות להוביל גם לשינויים בהתנהגות, נטייה להתפרצות וחוסר שליטה ועלייה בקונפליקטים וקושי אל מול אחרים כמו בני זוג, משפחה וקולגות בעבודה.
PMDD הינה הפרעה נפשית ייחודית, שכן היא מוגדרת לא רק על פי המאפיינים של הסימפטומים הרגשיים, הקונטיביים או ההתנהגותיים, אלא באופן מהותי גם על פי הזמן שבו היא מתרחשת- טווח הזמן שבין שבועיים לפני הופעת הווסת ועד סוף דימום הווסת.
בשנים האחרונות, המושג "תסמונת קדם וסתית" הולך והפוך למוכר ומקוב ל יותר, ונשים רבות משתפות את סביבתן בתקופה שלפני הווסת ובמהלכה, כי הן חוות קושי, תנודות רגשיות, שינויים פיזולוגיים וקשיי תפקוד. לשיתוף ולמודעות ישנה חשיבות רבה, שכן עד לא מזמן, לא הייתה כל הכרה חברתית ואף רפואית בהשפעות האמיתיות והמשמעותיות שיש לשינויים ההורמונליים במהלך המחזור החודשי על מצבה הפיזי והנפשי של האישה. מאידך, נדמה כי תחת ההכרה והלגיטימציה הרחבה, קיים חוסר דיוק ותשומת לב על ההקפדה בין הסימפטומים של הכאב, אי הנוחות והחולשה המאפיינים PMS, אותן חוות, בעוצמות, צורות ואופנים שונים מרבית הנשים בגיל הפוריות, לבין מצבים חריגים בעוצמתם ובהשפעתם על חיי האישה, כמו PMDD.
קיים דמיון בין שתי התופעות הקדם ווסתיות, המשפיעות באותה תקופת זמן במחזור החודשי. יחד עם זאת, חשוב לשים לב להבדלים המהותיים בין שתי האבחנות. PMS היא תסמונת נפוצה מאד, ממנה סובלות 30-60 אחוזים מהנשים בגילאי הפוריות (ישנם מחקרים אשר מעריכים את השכיחות כגבוהה אף יותר, מגיעה עד ל90% מהנשים). על מנת להיות מאובחנת בPMs' על האישה להציג לפחות תסמין גופני או נפשי אחד, המשפיע עליה בתקופה שלפני הווסת במשך שלושה מחזורים לפחות. כמובן, כל אישה סובלת מתסמינים אחרים, בחומרה, משך והשפעה משתנים.
על אף שמדובר באותם תסמינים, PMDD מוגדרת כהפרעה. ההגדרה של "הפרעה", טומנת בחובה את הדגש על החומרה, הקושי, מידת הסבל והפגיעה בתפקוד שמסבים הסמפטומים, וכן החריגה מהנורמה וההבחנה בין קושי שהוא חלק מהתהליך הטבעי, לבין קושי שמהווה "הפרעה". נשים עם PMDD סובלות ממספר רב יותר של תסמינים, הנחווים באופן חמור יותר, ומשפיעים באופן ניכר ורחב יותר על תפקודן היומיומי, בהשוואה לנשים הסובלים מpms.
אישה תאובחן כסובלת מ PMDD כאשר היא חווה חמישה מתוך הסימפטומים האופייניים להפרעות קדם וויסתיות, ולפחות אחד מבין ארבעת התסמינים הרגשיים: תחושות, רגשות ומחשבות דיכאוניות, חרדה ולחץ מוגברים, שינויים ניכרים ותנודות במצב הרוח, וכן תחושות של כעס, עצבנות ורוגז. על מנת להיות מאובחנת בPMDD, הסימפטומים מוכרחים להיות חמורים מספיק, עד לרמה שהן פוגעים בתפקוד ובשגרה התעסוקתית, לימודית, חברתית או משפחתית של האישה. ההערכה במחקרים מהעת הנוכחית, היא כי שכיחות הנשים הסובלות מ-PMDD עומדת על בין 1 ל5 אחוזים.
נכון להיום, אין תשובה חד משמעית לשאלה מה גורם ל PMDD, מהם הגורמים המביאים לכך שאישה אחת תחווה תסמינים חמורים מאד בתקופה שלפני הווסת החודשית, ואילו אישה אחרת תחווה תסמינים מועטים וקלים יותר, או כלל לא. נראה כי גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים, סביבתיים וחברתיים שונים, עלולים להיות בעלי כוח השפעה- כל אחד לחוד, וכן האינטראקציה שמקיימים זה עם זה. קיימים מחקרים אשר מצביעים על קשר אפשרי אצל חלק מהנשים בין טראומה, או סטרס כרוני בתקופת הילדות, לבין התפתחות של PMDD בגילאים מאוחרים יותר.
אישה הסובלת מPMDD, מנהלת מערכת יחסים מורכבת עם גופה ונשיותה. נשים הסובלות מPMDD מתארות כי הן חשות שהן "שתי נשים"- האחת מוכרת, מתפקדת, עצמאית ומווסתת, והשנייה, זו המופיעה בכל חודש וחודשו, זרה, כאובה, מוצפת וחסרת שליטה. השינויים ההורמונליים המתחוללים בין הביוץ לווסת, "זורקים" אותה אל עבר סחרור של כאבים פיזיים, חרדה, דיכאון, מחשבות טורדניות ולעיתים אובדניות. כל אלו, והמצוקה הרבה שמביאים עימם, נעלמים באחת- עם תחילת הווסת, או לעיתים אצל חלק מהנשים לקראת סיום הדימום.
פגיעה בערך עצמי ודימוי גוף- אחת מההשלכות הכואבות ביותר של PMDD, היא הפגיעה בימוי העצמי ובדימוי הגוף של המתמודדות עם ההפרעה. פגיעה זו קשורה למספר גורמים. חלקם קשורים למאפיינים של ההפרעה עצמה- הכאבים הפיזיים, תחושת חוסר המסוגלות, הקושי בוויסות רגשי וכל ההשפעות של אלו על התפקוד בתחומי החיים השונים. מעבר לכך, הפגיעה באופן בו האישה רואה ומעריכה את עצמה, מושפעת גם מהעובדה כי מרבית הנשים אשר סובלות מPMDD מאובחנות מאוחר מאד, ובמשך שנים ארוכות מתמודדות עם תחושה של חריגות, פגימות, חוסר מסוגלות, ומאמינות כי ההבדל בינן לבין נשים אחרות אשר "מצליחות" להתמודד עם התופעות ההורמונליות הקדם ווסתיות טמון בכוחות, מוטיבציה או חוסן נפשי. האבחנה, על אף המורכבות שהיא מביאה עימה, נותנת הכרה ואישור לאישה כי היא לא מגיבה בקיצוניות, החוויה וההתמודדות שלה אכן קשה, מורכבת וקיצונית יותר משל מרבית הנשים.
קושי חברתי: הקשיים הנפשיים והגופניים, מביאים פעמים רבות לכך שאחת מהזירות המורכבות והבעייתיות ביותר עבור נשים בזמן שלפני מחזור, היא הזירה החברתית. נשים רבות מספרות כי ההתמודדות עם PMDD פוגעת באופן משמעותי ביכולתן לקיים מערכות יחסים קרובות ואינטימיות עם בני ובנות זוג, חברים ומשפחה. ההצפה ההורמונלית המביאה לתנודות הרגשיות ומצבי הרוח הקיצוניים והמתחלפים, מביאים לכך שהאישה רגישה הרבה יותר לתגובות הסביבה, וכן מוצפת רגשית ומתקשה לשלוט בתגובותיה שלה. גורמים אלו עלולים להוביל לתגובות לא מווסתות של בכי, כעס, עלבון, ונטייה מוגברת לקונפליקטים, שאינה מאפיינת את האישה במצבים אחרים. כל אלו, לשלוט בהם, מותירים את האישה מוצפת גם בתחושות של בושה ואשמה על התנהגותה. פעמים רבות, תקופות אלו מאופיינות בבידוד חברתי וחוסר תמיכה- הן בשל ההתרחקות של הסביבה מהאישה כתוצאה מהתנהגותה, והן בשל ניסיון של האישה להסתיר את שעובר עליה, הבא לידי ביטוי בנטיה להימנע ולהתחמק ממפגשים ומגעים חברתיים כאשר היא מתמודדת עם הקושי שלפני הווסת.
סיכון לאובדנות- מחקרים אשר בחנו את ההשפעה של PMDD, מצאו כי המצוקה הנפשית הנגרמת מההפרעה, מובילה לעליה חדה במחשבות אובדניות ובסיכון לביצוע ניסיונות אובדניים בקרב נשים הסובלות מההפרעה.
אחת מהמסקנות העולות מתוך המחקרים, היא כי טיפול בנשים המתמודדות עם PMDD דורש גמישות, התכווננות וחיפוש אחר ההתערבויות הטיפוליות המותאמות ביותר עבור אותה האישה. על אף שקיים דמיון בסימפטומים, ניכר כי כל אישה חווה את הקושי באופן אחר, וזקוקה לסיוע בהתמודדות עם חלקים אחרים בגופה, בנפשה ובאורח חייה. בעבור אישה אחת, הכאבים הפיזיים מהווים את הקושי המרכזי עימו היא מתמודדת. בעבור אחרת, אשר חווה סימפטומים דומים, הסבל הגדול ביותר נובע מתוך תחושת חוסר השליטה שלה על גופה, על נפשה ועל חייה. אישה נוספת עלולה לחוות פגיעה בדימוי גופה אשר מתגבר בימים בהם היא סובלת מתנודות במצב הרוח. כך, אותם הסמפטומיים משפיעים אחרת על כל אישה לאישה, והמענה הטיפולי הנכון עבורה הוא אחר.
בראש ובראשונה, טיפול בPMDD ממוקד בניסיון לתת מענה לחוסר האיזון ההורמונלי אשר מטלטל את האישה בכל מחזור חודשי. מחקרים שונים מראים כי נוגדי דיכאון מסוג SSRI עשויים לתרום ולהקל מאד על הסימפטומים של PMDD. כיום, תרופות אלו נחשבות ל"קו הראשון" של טיפול בסימפטומים, ונשים רבות מדווחות על הקלה בתסמינים. חלק מהנשים נזקקות לטיפול רציף, ואילו חלק נוטלות את הטיפול התרופתי רק בימים שלפני ובזמן הווסת. במידה וטיפול תרופתי זה אינו עוזר, קיימות מספר אפשרויות אחרות, הכוללות טיפולים שונים המשפיעים על הפעילות ההורמונלית, כמו גלולות למניעת הריון או דיכוי ביוץ.
בנוסף, טיפול פסיכולוגי עשוי לתרום באופן משמעותי הן להקלה בסימפטומים, והן לתהליך ההיכרות של האישה עם עצמה ועם גופה, עם קשייה וצרכיה, ללוות אותה בדרכה לפתח אורח חיים בריא, מותאם, רגיש ומאפשר עבור ההתמודדות החוזרת עם המחזור החודשי והשפעותיו.
טיפול CBT עשוי לסייע בזיהוי, הבנה ושינוי של דפוסי מחשבה, רגש ופעולה המנהלים את חייה של האישה סביב הסימפטומים והסבל מהם, וגורמים לה לעוד ועוד כאב נפשי, תסכול ופגיעה. בראש ובראשונה, ישנה חשיבות רבה להיכרות של האישה עם עצמה, הגברת המודעות לזמנים הרגישים יותר, לרמזים המקדימים וכן לסימפטומים האופייניים והאופן בו ניתן להתמודד איתם. בנוסף לשינוי הקונגנטיבי וההתנהגותי, הטיפול בPMDD טומן בחובו חלק מרכזי וחשוב הממוקד בקבלה. אחד ממוקדי הסבל העיקריים בהפרעה, הוא הקושי לקבל את התגובות של הגוף. חודש אחד חודש, בכל פעם שמגיעה התקופה של השינויים ההורמונליים ועימה הסימפטומים הרגשיים והפיזיים, האישה עלול לחוש תסכול רב, ואף כעס ושנאה עצמית, אשר מגבירים מאד את הסבל שלה. בטיפול, האישה לומדת כיצד לקבל את גופה, אופן פעולתו, הסימפטומים והתנודות אשר מביא עימו המחזור החודשי, ללא שיפוטיות וכעס, אלא עם חמלה אשר תוביל אותה לחפש דרכים להקל על עצמה ולהיעזר בסביבה שתסייע לה להתמודד עם התקופה.
Eisenlohr-Moul, T. (2019). Premenstrual disorders: a primer and research agenda for psychologists. The Clinical Psychologist, 72(1), 5.
Zukov, I., Ptacek, R., Raboch, J., Domluvilová, D., Kuzelová, H., Fischer, S., & Kozelek, P. (2010). Premenstrual dysphoric disorder-review of actual findings about mental disorders related to menstrual cycle and possibilities of their therapy. Prague Med Rep, 111(1), 12-24.
Kleinstäuber, M., Witthöft, M., & Hiller, W. (2012). Cognitive-behavioral and pharmacological interventions for premenstrual syndrome or premenstrual dysphoric disorder: a meta-analysis. Journal of clinical psychology in medical settings, 19, 308-319.
Prasad, D., Wollenhaupt-Aguiar, B., Kidd, K. N., de Azevedo Cardoso, T., & Frey, B. N. (2021). Suicidal risk in women with premenstrual syndrome and premenstrual dysphoric disorder: a systematic review and meta-analysis. Journal of Women's Health, 30(12), 1693-1707
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.
