טיפול תרופתי ב-OCD הוא לעיתים חלק חשוב או אף בלתי נפרד מטיפול מוצלח בהפרעה. הנושא מעלה חששות ושאלות רבות אצל אנשים רבים הניצבים בפני החלטה לגבי טיפול תרופתי. בכתבה הבאה תמצאו מענה לשאלות שכיחות
המידע המובא לעיל הוא מידע כללי שאינו מהווה תחליף להתייעצות עם פסיכיאטר. במידה ואת/ה סובל מ- OCD, יש לפנות לפסיכיאטר הבקיא בטיפול באנשים עם OCD – פנייה לרופא משפחה או לפסיכיאטר שאינו מכיר את ההפרעה והטיפול בה לעומק לא תבטיח קבלת טיפול מתאים.
במרבית המקרים טיפול תרופתי יסייע מאוד לסובל מהפרעה טורדנית כפייתית, ובחלק מהמקרים לא ניתן להגיע לשיפור בלעדי טיפול תרופתי. במקרים אחרים ניתן להגיע לתוצאות טובות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) בלבד, אולם קיים סיכוי גדול כי למרות שהאדם ילמד כיצד לנהוג בצורה אחרת ולהתנגד לדחף לבצע טקסים, הוא ימשיך לסבול ממחשבות טורדניות, כשטיפול תרופתי מתאים יכל להפחית את עוצמתן ותדירותן.
השאלה אם טיפול תרופתי הכרחי או לא תלויה במגוון גורמים כמו עוצמת ההפרעה, השפעות של טיפול תרופתי שהאדם נטל בעבר, תוצאות טיפולי CBT קודמים, מוטיבציה ושיתוף הפעולה עם הטיפול, מספר השנים שהאדם סובל מ- OCD ועוד.
לאנשים רבים יש אינפורמציה שגוייה על תופעות לוואי של טיפול תרופתי, הגורמת לרתיעה ממנו. מספר אמונות שגויות רווחות לגבי טיפול תרופתי ב-OCD:
1. כל הנוטלים טיפול תרופתי פסיכיאטרי סובלים מתופעות לוואי. רבים סובלים מתופעות לוואי בתחילת השימוש בטיפול תרופתי אך המוח מתרגל לתרופות והתופעות פוחתות או נעלמות עם הזמן. כשליש מהאנשים סובלים מתופעות לוואי באופן קבוע, סוג התופעות ועוצמתם משתנה.
2. תופעות הלוואי בולטות לעין, כך שכולם ידעו שאני לוקח טיפול תרופתי. אנשים רבים מעלים במוחם תמונות של אנשים מזוגגי עיניים, הנעים באיטיות ודיבורם לא מובן. תרופות המשמשות לקו ראשון לטיפול ב-OCD אינן גורמות לסימפטומים מעין אלו, ולמרות שהן עלולות לגרום לחוסר נוחות לאדם, הן לא ניכרות כלפי חוץ. הסתייגות לכך היא שבמקרים של OCD עמיד ומגביל יהיה לעיתים צורך בשילוב תרופות נוספות. גם במקרים אלו האדם לא יחווה בהכרח תופעות לוואי, ובמידה וכן, הן יכולות להיות מינוריות.
3. תופעות הלוואי בלתי הפיכות. בכל דבר שאנו מכניסים לגופנו יש סיכון – אנשים כבר מתו מאכילת בוטנים או אגוזים אך זו לא סיבה להתנזר מהם. טיפול תרופתי עלול אומנם לעורר סימפטומים העלולים להיות בלתי הפיכים, אולם מצבים אלו נדירים ביותר, כך שהסיכון קרוב לאפס.
4. לא ניתן להתמודד עם תופעות הלוואי. ניתן להתמודד בצורה טובה עם רוב תופעות הלוואי על ידי שינויים באורח החיים. למשל הקפדה על תזונה והתעמלות כנגד עלייה במשקל או שינוי מועד נטילת התרופות כדי להתגבר על עייפות. במקרים של פגיעה בחשק המיני, ניתן לערוך הפסקות מבוקרות ובאישור הפסיכיאטר על מנת לצמצם תופעה זו בימים מסוימים. אומנם הדבר מפחית את הספונטניות ואת תדירות קיום יחסי המין במידה והייתה גבוהה, אולם במידה והסימפטומים של ההפרעה מגבילים וגורמים סבל והטיפול התרופתי מסייע מאוד, יש לעשות שיקול עלות תועלת ורבים מעדיפים לשלם מחיר זה.
כיום קיימות 6 תרופות ממשפחת SSRI, התרופות המרכזיות המשמשות לטיפול ב-OCD, בנוסף קיימת תרופה מהדור הישן של התרופות ועוד תרופות ממשפחות אחרות. כך שאם הטיפול התרופתי הראשון לא הועיל או היו לו תופעות לוואי שהפכו אותו ללא כדאי, לא הגעת לסוף הדרך. אנשים רבים עם OCD צריכים לנסות מספר טיפולים תרופתיים עד שימצאו את הטיפול המתאים להם ביותר. הדבר דורש סבלנות והתמדה, גם נוכח תופעות פיזיות לא נעימות, וגם כנגד חששות ש"זה חסר טעם, שום דבר לא יעזור לי", אולם לרוב הסבלנות משתלמת ונמצא טיפול תרופתי מתאים עם מעט תופעות לוואי או כזה שמוביל לשינוי כל כך משמעותי שהאדם בוחר להתמודד עמן.
קיום של הפרעה טורדנית כפייתית לא אומר עליך דבר מלבד זאת שאתה סובל מהפרעה טורדנית כפייתית. כמו בכל קבוצה גדולה אחרת, ניתן למצוא מגוון סגנונות, תכונות אישיות ודרכי התנהלות. לא ניתן לדבר על דפוס אופי מסוים, או על שיעור הפרעות אישיות השונה מהשיעור באוכלוסיה הכללית. OCD היא הפרעה בהעברה הכימיקלית באיזור מסוים במוח, וטיפול תרופתי המסייע לתקן בעיה זו אינו שונה מטיפול תרופתי בסכרת שנועד להשלים את המחסור באינסולין, או מנטילת תרופות להפחתת לחץ דם.
נכון, קיימת בורות בחברה לגבי טיפול תרופתי ב-OCD, ויתכן שלא כולם יבינו וחלק מהאנשים אפילו ישפטו אותך על כך. אבל, כמו שלא שיתפת את כולם ב-OCD, יש לך יכולת לבחור גם את מי לשתף בטיפול התרופתי. אם שיתפת אנשים רבים בהפרעה והם עמדו לצידך, סביר להניח שיעמדו לצידך כשתעשה צעד שיעזור לך. אם אנשים רבים היו מודעים להפרעה כיוון שלא יכלת להסתיר את הסימפטומים – אגיד זאת בצורה לא עדינה – מה אתה חושב שחשבו עליך אז?
אי אפשר לדעת בוודאות, אפשר רק לשער על סמך חומרת ההפרעה והתגובה לטיפול. במקרים של OCD חמור או קיצוני, אפשר לשער שהטיפול יהיה ממושך והאדם ינטול תרופות במשך שנים, לא בהכרח במינון ההתחלתי. עם הזמן, במידה והאדם הגיע להפחתה משמעותית בסימפטומים ושמר אותה לאורך זמן, סביר כי יעשה ניסיון להפחתת המינון והוא יופחת עד לרמה המינימאלית שאינה גורמת לחזרה בסימפטומים. במקרים של OCD קל, יכול מאוד להיות שהאדם ינטול תרופות לתקופה מוגבלת בלבד.
על מנת לקבע את השינוי, טיפול תרופתי נלקח לתקופה מסוימת גם לאחר ההגעה לשיפור המיוחל, תקופה זו שונה מאדם לאדם, כשלרוב פרק הזמן המינימאלי עומד על כשנה. כשהמצב יציב לאורך זמן מתחילים להפחית באופן הדרגתי את הטיפול התרופתי, ואם אין חזרה בסימפטומים שהאדם אינו מצליח להתמודד איתה בעזרת כלים שרכש בטיפול CBT, הטיפול התרופתי יופסק לגמרי.
התרופות מפחיתות את הסימפטומים של ה-OCD. יכול להיות שיהיה שינוי בתחומים נוספים, אולם לא נכון להגדיר אותם כשינויים באופי. הגדרה טובה יותר תהיה חשיפת האופי האמיתי כשהוא אינו מוסתר על ידי אובססיות וטקסים. ההפרעה יכולה להגביל את טווח הפעילויות שהאדם יכול לבצע ובכך להכתיב את שגרת חייו, המחשבות הטורדניות עלולות לתפוס מקום כל כך רב שלא נותר לאדם פנאי לחשוב על דברים רבים נוספים מעבר לעיסוק ההכרחי לצורך קיום שגרת היומיום. הפחתת רמת ההפרעה מאפשרת לאדם לגלות מחדש מה הוא אוהב לעשות, ולחשוב מחשבות שלו ולא מחשבות שנכפו עליו.
מעבר לכך, אצל חלק מהסובלים מ-OCD ההפרעה גורמת לשינויים בדיבור, הליכה, מוסריות ונושאים אחרים שנראים כאופיו של האדם, בפרט אם הם נמשכים שנים ארוכות. הפחתת עוצמת ההפרעה מאפשרת לאופי האמיתי של האדם להתבטא. לדוגמא, אחד הסימפטומים של OCD הוא פירוט רב מדי בדיבור, כשהאדם עלול להתיש את הצד השני בעודף פרטים ובחזרות על עצמו. האדם ואחרים רואים זאת פעמים רבות כסגנון הדיבור על האדם, אולם בפועל מדובר בחוסר יכולת להפסיק המייסר את האדם, וכשהסימפטומים יפחתו והוא יוכל לדבר כרצונו, הוא יחווה הקלה רבה.
