טיפול נכון ל-OCD: כללי יסוד לחשיפה ומניעת תגובה

איך תדעו שאתם מקבלים את הטיפול הנכון עבור ההפרעה הטורדנית כפייתית שלכם?

החלטתם לפנות לטיפול בשל סימפטומים טורדניים כפייתיים? ראשית- כל הכבוד! זהו צעד ראשון וחשוב בהתמודדות עם הסימפטומים והקלתם. השלב הבא והלא פחות חשוב, איך תדעו שאתם בטיפול הנכון?

לשם כך הכנו צ'קליסט שיסייע לכם לדעת שאתם מצויים בטיפול הנכון עבור הסימפטומים הטורדניים כפייתיים שלכם. בשנים האחרונות הצטבר ידע מחקרי וקליני רב בנושא, התומך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי המבוסס על חשיפה ומניעת תגובה כטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר להפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive compulsive disorder; OCD) . הטיפול מבוסס על חשיפה לתכנים שמעוררים את האובססיה ומניעת התגובה לאובססיה, כלומר מניעת הטקס. למשל, לאדם הנוקש על עץ 3 פעמים בכל פעם שחושב על אסון שעלול לקרות, יותאם טיפול במסגרתו הוא יתעמת עם תכנים הקשורים לאסונות מהם חושש ומניעת הטקס.

יש לציין שאם אתם בתחילתו של טיפול, ייתכן והרשימה מטה תהיה יותר רלוונטית עבורכם בהמשך. הסיבה לכך היא שהטיפול נעשה באופן הדרגתי כאשר בראשיתו ישנה הדרכה אודות עקרונות הטיפול ובהמשך יישומם.

[contact-form-7 id="12664" title="Posts Form"]

•  במסגרת הטיפול אתם נחשפים למה שבאמת מפחיד אתכם: כאשר הדבר נערך במסגרת טיפול מותאם להפרעה טורדנית כפייתית ותוך עבודת צוות טובה של מטפל-מטופל, הוא בבחינת בל יעבור בכדי להתגבר באופן המיטבי על הסימפטומים. הסיבה לכך היא שההפרעה נוטה להיות עיקשת ובמידה ותשאירו הימנעויות ו/או אובססיות "חופשיות מחשיפה" הן עלולות לשמר את החשיבה האובססיבית והטקסים, ולמנוע למידה מלאה על יכולתכם לשאת את המצוקה שמעוררת האובססיה מבלי לבצע טקס. במקרים מסוימים, חשיפה לפחד הכי גדול תדרוש פעולות שאינן קיימות בארסנל ההתנהגותי של האדם הממוצע ובוודאי לא בזה של המטופל. כך למשל, אדם שחושש מאסלות מזוהמות עשוי להתבקש לגעת בידיים חשופות באסלה בשירותים ציבוריים- התנהגות שרוב האנשים (גם אלה שלא סובלים מ-OCD) לא יעשו באופן כללי. מאחר וההפרעה גורמת לנו לעשות דברים שאינם "נורמליים" – למשל לבדוק באופן כפייתי- נטפל בה בשפה שהיא מבינה. הדבר יסייע להעמיק את היכולת לשאת את המצוקה ולא לבצע את הטקס. לעתים משווים את הטיפול ב-OCD לטיפול במחלת הסרטן: יש להסיר את כל התאים הסרטניים, גם את אלו שקשה מאוד להגיע אליהם, על מנת למנוע התפשטות חוזרת של המחלה.

• הטיפול בחשיפה מבוסס על חשיפה במציאות כאשר הדבר אפשרי: שימו לב שניתן לחלק את סוגי החשיפה לשני סוגים עיקריים: חשיפה בדמיון וחשיפה במציאות. חשיפה בדמיון כשמה כן היא: במהלכה תידרשו לדמיין את העימות עם האובססיה. בפועל הדבר יכלול כתיבה או הקלטה של תסריטים המתארים את התגשמות החשש הגדול שלכם שמונח בבסיס האובססיה. חשיפה במציאות כוללת כל עימות בלתי אמצעי עם האובססיה, למשל, מגע בידית של שירותים עבור אדם שחושש מזיהום. בעקבות מידע שהצטבר בנושא, כיום ידוע כי חשיפה במציאות יעילה מחשיפה בדמיון לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית. הסיבה היחידה לנקוט בגישה הכוללת חשיפה בדמיון הינה במצבים שאינם מאפשרים חשיפה במציאות. למשל, אדם הבודק כמה פעמים את השקעים בבית מחשש לשריפה, יכתוב תסריט מפורט בו מכשיר שלא ניתק מהחשמל גרם לשריפת ביתו וביתם של שכניו. ביצוע חשיפה בדמיון במקרים בהם ניתן לבצע חשיפה במציאות לא מאפשר עימות מלא עם האובססיה ולכן לא יעיל, אך גם היעדר שימוש בחשיפה בדמיון עלול להוות בעיה. זאת משום שחשיפה זו יכולה לתמוך בטיפול בכך שתאפשר התמודדות עם פחד מרכזי המונח בבסיס האובססיה ולא ניתן להיחשף אליו במציאות. לדוגמה, אדם שחרד מזיהום יכול להיחשף לאסלה בשירותים ציבוריים באופן פיזי במהלך הפגישה הטיפולית (חשיפה במציאות). לאחר הפגישה, הוא יכול להאזין לתסריט קטסטרופלי שבו הוא חולה במחלה קשה וסופנית כתוצאה מהזיהום (חשיפה בדמיון).לכן, הטיפול האופטימלי משלב בין שני סוגי החשיפות וכך מסייע להתמודד עם הסימפטומים מכמה חזיתות.

• במהלך החשיפה הקשב שלכם מופנה אל…החשיפה אלא מה?!: לכולנו יש את הנטייה לברוח כשאנו עומדים בפני אי נחת. אם תחשבו על זה, לכך נועדו הטקסים: האובססיה מעוררת מצוקה והטקס מנסה להפחיתה בשלל דרכים יצירתיות. החשיפה במסגרת הטיפול היא לא רק לאובססיה, אלא בעיקר- למה שהאובססיה מעלה, שכן לרוב מזה תרצו להימנע. בתגובה לאובססיה ישנם מגוון רגשות שיכולים לעלות: כעס, חרדה, עצב, לעיתים ייאוש ותחושה של חוסר שקט. מאחר והתודעה האנושית נוטה לנסות לחמוק מכל אלה, חשוב לשים לב שבמהלך החשיפה הקשב שלכם מופנה באופן מלא למה שהחשיפה מעוררת, לא נעים ככל שיהיה. למשל, ייתכן ובעת חשיפה תמצאו עצמכם משוחחים עם המטפל, או מנסים לחשוב על דברים אחרים מלבד מה שבמוקד החשיפה. בכדי שהטיפול יהיה יעיל, תתבקשו להפנות את תשומת הלב לכל האספקטים של החשיפה מבלי לנסות לברוח או להסיח את הדעת. הסיבה לכך הינה שעימות מלא עם האובססיה מאפשר לטווח הארוך להתמודד עם המצוקה שמעלה מבלי לבצע את הטקס.

• המטפל מסייע לכם להתמודד עם הסימפטומים אך לא מרגיע אתכם לגביהם: מהיכרותכם עם ה-OCD שלכם ובאם אתם בתוך תהליך טיפולי של חשיפה ומניעת תגובה, אתם יודעים כי חלק מהסימפטומים כולל חיפוש אחר הרגעות ואישורים מהאחר. למשל, אדם החושש שעלול לתקוף את ילדיו עקב מחשבות אגרסיביות ישאל את המטפל: "אבל אני לא באמת יכול לפגוע בהם, נכון?" זוהי דוגמא למה שנקרא "שאלת אישור", המהווה טקס שכן היא נועדה לשכך את המצוקה שמעלה האובססיה. בעוד שהייתם מצפים שטיפול יהווה מקום מרגיע ומאשר, במקרה של התמודדות עם OCD, מטפל המרגיע את המטופל לגבי האובססיות שלו זה היינו הך לכך שמשתף פעולה עם ההפרעה ומחזק אותה. הדבר דומה לצריכת סם ממכר- לטווח הקצר, צריכתו יכולה לשפר את ההרגשה, אך לטווח הארוך מדובר באקט הרסני. בטיפול ב-OCD המטפל הוא כבן ברית של המטופל בהתמודדות כנגד ההפרעה ומהווה מקור לתמיכה אך לא להרגעות ולאישורים שמשמשים לחיזוק ושימור ההפרעה.

[contact-form-7 id="12664" title="Posts Form"]

• הטיפול עוסק בפחד המרכזי ולא במה שמסביב: הסימפטומים של OCD נוטים להופיע במגוון צורות ודרכים ולכלול רשימה ארוכה של טקסים, הימנעויות ועוד. בתחילת הטיפול ישנו מעקב ותיעוד הסימפטומים בכדי להעלות את המודעות לטקסים שהפכו אוטומטיים וכן ללמוד אילו חשיפות לתפור למטופל. לעיתים נראה כי ישנה רשימה ארוכה מאוד של סימפטומים ובאם נעסוק בכל אחד ואחד מהטקסים הדבר ייקח זמן רב ולא בהכרח יהיה יעיל. על כן, טיפול טוב בהפרעה טורדנית כפייתית מתרכז בפחד המרכזי שעומד בבסיסן של רוב האובססיות והטקסים. הרציונל הוא שבאמצעות חשיפות מגוונות לפחד המרכזי יוכל האדם לבצע למידה והכללה של הלמידה על שאר הסימפטומים. בנוסף, הדבר יכול להקל בהתמודדות עם חשיפות לאובססיות אחרות, שוליות יותר. לדוגמא, אדם המתמודד עם פחד מרכזי שהוא ינהג באופן לא מוסרי עשוי לבצע שלל טקסים החל מהתנצלויות כפייתיות, שאלות חזרתיות, בדיקות ועוד. יש לאתר את החשיפות המהוות באופן הטוב ביותר עימות עם החשש האובססיבי להיות לא מוסרי ולבצע הכללה שלהן לשאר התחומים.

• הטיפול עוסק גם בטקסים המנטאליים: בעוד שחלק מהטקסים בהפרעה הינם גלויים (למשל, נקישה על עץ), קיומם של טקסים מנטאליים הינו נפוץ מאוד. גם טקסים אלה מגיעים בתגובה לאובססיה וכוללים, למשל, החלפת מחשבה "רעה" ב"טובה", הרגעה עצמית ("זה לא אני, זה ה-OCD שגורם לי לחשוב כך"), שחזורים מנטאליים של סיטואציות, חזרה על מילה או משפט מסוים שמהווים הרגעה ועוד. בשל טבעם, טקסים אלה יכולים בקלות לחמוק מעיניו של המטפל שאינו שואל עליהם מפורשות. טיפול נכון בהפרעה טורדנית כפייתית תמיד יכלול חשיפה ומניעת תגובה בהקשר של טקסים מנטאליים מכיוון שבדיוק כמו טקסים גלויים, הם מתחזקים את האובססיה ואת המצוקה בעקבותיה.

• הטיפול כולל עבודה משותפת
  עם אנשים הקרובים אליכם: אתם וודאי יודעים שלא רק אתם מושפעים מה-OCD שלכם, אלא לרוב, גם משפחתכם, בני ובנות הזוג שלכם, חבריכם ועוד. הדבר מתבטא בשיתוף פעולה (לעיתים מודע ולעיתים לא) של האנשים היקרים אליכם עם הסימפטומים הכפייתיים. דוגמא לכך היא שאלת אישור המבקשת הרגעה, או למשל במקרה של OCD סביב חשש מזיהום, חבר יפתח עבורכם את הדלת מחשש להידבקות. פעמים רבות, בני המשפחה והחברים משוכנעים שהם מסייעים לכם בניסיונותיהם לשכך את מצוקתכם, אך למעשה, בדיוק כמו הטקסים, הם מחזקים את קיומה של ההפרעה. על כן, חשוב שהטיפול יכלול עבודה משותפת עם אנשים הקרובים אליכם ומשתפים פעולה עם הסימפטומים (באישורכם בלבד!), במסגרתה יעניק להם המטפל כלים חלופיים להתמודדות. למשל, ניתן ללמד את בני המשפחה לסייע ביישום חשיפות ומניעת תגובה מחוץ לחדר הטיפול, וכן לתמוך ולעודד אתכם בעת הצורך, מבלי לספק אישורים והרגעות.

לסיכום, במסגרת הטיפול הנכון להפרעה טורדנית כפייתית יש לחתור לכך שהדחף לבצע טקסים ירד והיכולת לשאת את האובססיות תעלה. הטיפול המומלץ הינו טיפול התנהגותי המבוסס על חשיפה ומניעת תגובה.

במאמר זה סקרנו כמה מרכיבים מרכזיים בטיפול:

1. חשיפה למה שבאמת מפחיד אתכם
2. עבודה של חשיפה במציאות כאשר זה אפשרי ושילוב של חשיפה בדמיון בעת הצורך
3. הפניית תשומת הלב למוקד החשיפה
4. המטפל לא מספק מענה לטקסי ההרגעות ושאלות האישור
5. הטיפול עוסק בחשש המרכזי עליו מבוססת האובססיה ולא בסימפטומים שוליים
6. ישנה עבודה של חשיפה ומניעת תגובה גם של טכסים מנטליים
7. בטיפול משלבים בני משפחה ו/או חברים המשתפים פעולה עם ההפרעה ומלמדים אותם כיצד להוות דמויות התומכות בטיפול ולא בהפרעה עצמה.

לתאום פגישת הערכה התקשר/י 1-800-657-657