אורן, בן 38, עובד כמתכנת וגר מזה שנה עם בת הזוג שלו, ענת. אורן הגיע לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) בעקבות חרדות שקשורות למיסוד הקשר עם ענת. לאורך חייו אורן התמודד עם ספקות בלתי פוסקים לגבי כל החלטה חשובה שהיה צריך לקבל- מה לבקש לעשות בצבא? לאן לטוס לאחר השחרור? מה ללמוד באוניברסיטה? איפה לשכור דירה? וכן הלאה. אורן אובחן בשלב מסוים כסובל מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית ונעזר גם בטיפול פסיכולוגי וגם בטיפול תרופתי לפרקים. עיקר הקושי שלו היה להתמודד עם מחשבות טורדניות שקשורות להחלטות הללו: איך אני יכול לדעת שזו הבחירה הנכונה? מה יקרה אם אתחרט בעתיד? איך אוכל להתמודד אם המחשבות הללו ימשיכו להציק לי?
אורן חשש שהספקות המטרידים יתעוררו גם סביב קשר זוגי ולכן נמנע במשך שנים ארוכות מקשרים רומנטיים. עם זאת, בעקבות לחצים מהסביבה ובגלל שכן הרגיש בודד וצמא לאהבה, הוא החליט "ללכת על זה" כשפגש את ענת- אישה חכמה, נחמדה ומיוחדת שמצאה חן בעיניו במיוחד. מדייט לדייט הקשר הלך והתעמק ואורן הרגיש טוב סך הכל. הוא אפילו הכיר את ההורים שלה והזמין אותה אליו לארוחת שישי כדי להכיר את הוריו. לאחר כשנה הם החליטו לעבור לגור ביחד בדירה שבה ענת התגוררה באותו זמן. אורן היה קצת לחוץ מהמעבר ומההחלטה, אבל נתן לענת להוביל והרגיע את עצמו כל הזמן בכך שאמר לעצמו שהם עוברים לגור ביחד רק מטעמי נוחיות…
שנה נוספת חלפה וענת החלה להעלות את נושא החתונה והילדים. היא רמזה לאורן שהיא מרגישה מוכנה, שכל החברות שלה כבר נשואות ובהריון או עם ילדים קטנים, שהם מספיק זמן ביחד ושהגיע הזמן למסד את הקשר באופן רשמי. אורן מצידו נבהל מאוד, מצב רוחו התדרדר והוא שקע עוד ועוד במחשבות הטורדניות שהוא הכיר היטב מעברו- מחשבות שעוסקות בספקות לגבי ענת ולגבי הקשר שלהם. באופן ספציפי, אורן לא היה בטוח שהוא מרגיש מספיק מאוהב בענת, הוא פקפק בכך שהיא "האחת" עבורו. הוא לא העז לשתף את ענת במה שעובר לו בראש, מחשש שהיא תיפגע ותעזוב אותו. עם זאת, ענת ניחשה שיש איזושהי בעיה, משום שאורן החל להימנע מלפגוש את משפחתה, הוא לא רצה לפגוש חברים נשואים ו\או עם ילדים, ובאופן כללי ניכר שהוא טרוד מאוד ברוב שעות היום.
לאחר מספר שבועות כאלו, בהם אורן התקשה לישון כמו שצריך והיה מתעורר בשעות הבוקר המוקדמות עם מחשבות מעוררות חרדה לגבי ענת, הוא החליט לפנות לטיפול פסיכולוגי. הוא הבין שהוא זקוק לטיפול שמותאם להפרעה האובססיבית קומפולסיבית שאיתה הוא מתמודד ולכן פנה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). בטיפול הוא נוכח בכך שה-OCD שלו "התיישב" הפעם על תחום היחסים הרומנטיים, ושאפילו יש שם לבעיה שהוא מתמודד איתה- הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ביחסים (ROCD).
בתחילת הטיפול אורן התבקש לספר על המחשבות הטורדניות שהוא חווה, על הרגשות שמתעוררים בו בעקבות המחשבות ועל ההתנהגויות השונות שהוא עושה על מנת להרגיע את המצוקה. הוא גם שיתף, לבקשת המטפלת, מהם הדברים שהוא נמנע מהם כדי לא לפגוש בחרדות שלו לגבי הקשר. הטיפול כלל מרכיבים קוגניטיביים והתנהגותיים גם יחד: אורן למד להכיר את האמונות הקיצוניות שלו לגבי אהבה, לגבי יחסים רומנטיים, לגבי קשר זוגי. הוא הצליח בהדרגה להפחית את ההימנעויות שלו (כגון הימנעות ממפגשים עם זוגות חברים שנראים תמיד מאוהבים ומאושרים מאוד יחד) ונוכח לגלות שהיכולת שלו להתמודד עם מחשבות טורדניות ועם ספקות הולכת ועולה. הנוכחות שלו בקשר עם ענת עלתה גם היא- הוא יזם יותר מפגשים משפחתיים, יותר בילויים זוגיים ויותר מגע וקרבה ביניהם. הוא הבין לאט לאט שהקשר שלהם, כמו כל קשר, לא מושלם. חשוב מכך, הוא הבין שהוא יכול לבחור אם להישאר בקשר הלא מושלם הספציפי הזה או לא: שהוא לא חייב להישאר איתה ולא חייב להיפרד ממנה בגלל החסרונות שקיימים בקשר. הוא למד בטיפול דרכים חדשות ויעילות להתמודד עם קבלת החלטות ותרגל את היישום של הדרכים הללו בהקשרים שונים בחייו.
לקראת סיום הטיפול אורן החליט לדבר עם ענת על החששות שלו. ענת שאלה אותו מספר שאלות על ההתמודדות שלו והציעה לעזור כמיטב יכולתה. היא אפילו סיפרה לו שגם היא פוחדת לפעמים מחתונה, מילדים, ממחויבות ארוכת טווח. אורן אמר לה שהוא רוצה למסד איתה את הקשר למרות שהוא חושש מכך, בעזרת הכלים שרכש בטיפול. כמו עם כל אובססיה, גם אורן למד להתייחס לאובססיות שלו כמחשבות חולפות שלא צריך בהכרח להיאבק בהן ועדיף לקבל את קיומן ולא לפעול מתוך החרדה שהן מעוררות.
