לאנשים הסובלים מחרדה חברתית יש מושגים מאוד ברורים ונוקשים לגבי מה מותר ומה אסור לכאורה בסיטואציות חברתיות. אמונות נוקשות ומוחלטות אלו נקראות סכמות. אנשים עם חרדה חברתית מאמינים שכל האנשים רואים את העולם החברתי כמוהם, קולטים איך הם מרגישים ומפרשים את התנהגותם ורגשותיהם לפי סט החוקים הנוקשה שהם מחזיקים בו. הם בטוחים שהם אינם עומדים בסטנדרטים המקובלים ולפיכך שאחרים שופטים אותם לשלילה, כפי שהם שופטים את עצמם.
בעוד שגם אנשים ללא חרדה חברתית מחזיקים בכללים ובציפיות לגבי התנהגות חברתית, אלו נוטים להיות גמישים ולא מוחלטים. לעומת זאת, אנשים עם חרדה חברתית רואים דברים באופן מוחלט וללא מקום לחריגות. בעוד שאדם ללא חרדה חברתית שמבצע טעות כמו למשל הגייה לא נכונה של מילה יראה זאת ככשל נקודתי קטן שאינו משפיע על השיפוט הכולל שלו, אדם עם חרדה חברתית יתפוס עצמו כאדם שאינו מצליח לתפקד כראוי במצבים חברתיים ויצפה שהאנשים ששמעו את הטעות ישפטו אותו באופן שלילי כולל – לא כאדם שעשה טעות, אלא כטיפש או כחלש.
טיפש, חריג, משעמם – סכמות לגבי העצמי.
אנשים עם חרדה חברתית תופסים עצמם במונחים מוחלטים ושליליים, למשל: "אני משעמם", "אני לא חברותי", "אני חריג", "אנשים לא מחבבים אותי". כאמור, גם אנשים ללא חרדה חברתית עשויים להחזיק בתפיסות אלו, אולם הן פחות מוחלטות וקיצוניות, והן מיוחסות לעיתים קרובות לנסיבות ולא לאדם עצמו. אדם ללא חרדה חברתית עשוי לחשוב אחרי דייט – "שיעממתי את הבחורה" ולייחס זאת לנסיבות כמו חוסר התאמה בינו לבין הבחורה. לעומתו, אדם הסובל מחרדה חברתית לא ייחס את הקושי בשיחה למצב אלא לעצמו, ויסיק מסקנות גורפות לגבי עצמו, למשל "אני אדם משעמם". הוא יניח אוטומטית שהוא פגום, ושאינו מסוגל לתפקד בשום מצב חברתי עם בחורה.
בית משפט שעובד מסביב לשעון – סכמות לגבי אחרים.
אנשים עם חרדה חברתית מאמינים כי במצבים חברתיים, אנשים שופטים ומבקרים אותם ללא הרף. גם אנשים ללא חרדה חברתית מרגישים לעיתים שהם נבחנים, אולם בנקודות מסוימות בלבד ולא באופן מתמיד. בנוסף, בעיניהם הבחינה איננה בהכרח ביקורתית ושלילית.
אדם ללא חרדה חברתית המצטרף לשולחן בחתונה עשוי להניח ששאר היושבים סורקים את ההופעה החיצונית שלו וקשובים לו כשהוא מציג את עצמו. הוא עשוי לראות הערכה זו כדבר נעים או ניטרלי, ובכל מקרה, ברוב המקרים יניח שלאחר מספר שניות או רגעים מוקד תשומת הלב יעבור למקום אחר (למשל התרכזות באוכל או חזרה לשיחה שהתחילה קודם לכן). לעומת זאת, אדם עם חרדה חברתית יניח שהיושבים בשולחן מנסים למצוא בו פגמים, ושהם קשובים אליו לאורך כל הארוחה, ולכן יהיה מודע מאוד לכל משפט שיגיד, לצורת האכילה שלו וכן הלאה.
חייב להיות מושלם – אמונות לגבי הערכה שלילית.
רוב האנשים מקבלים את הרעיון שלא כולם יאהבו אותם כל הזמן ורואים זאת כחלק מהחיים. לעומת זאת, אצל אנשים עם חרדה חברתית כל דחייה נתפסת כהוכחה נוספת לכך שמשהו בהם פגום. הם רואים שיפוט שלילי כאסון ולכן עושים כמיטב יכולתם להימנע ממנו, גם אם הדבר אומר לוותר על מטרות שהציבו לעצמם, להימנע ממצבים שהיו רוצים להיות בהם, להגביל עצמם, לצנזר עצמם ולבחון התנהגותם באופן מתמיד כדי להימנע משגיאות.
לדוגמה, אישה ללא חרדה חברתית עשויה לרצות להיראות טוב ולהשקיע בהופעתה החיצונית, אולם לא תחשוב שתקרה קטסטרופה אם לא תהיה תמיד במיטבה, ולכן היא תבחר מתי להשקיע בהופעתה החיצונית ומתי להעדיף שיקולים אחרים כגון נוחיות או חוסר חשק להשקיע זמן ומאמץ. לעומתה, אישה עם חרדה חברתית תחשוב שאם מישהו יראה אותה כשאינה במיטבה הדבר יהיה איום ונורא, ולכן תתלבש ותתאפר בקפידה לפני כל יציאה מהבית, גם אם היא הולכת רק עד למכולת.
רק לא להסמיק! – אמונות לגבי חרדה.
אנשים הסובלים מחרדה חברתית סבורים שחרדה ממצבים חברתיים היא סימן לחולשה בלתי נסבלת, ואם אנשים אחרים יראו שהם חרדים, הם ישפטו אותם לשלילה באופן בלתי הפיך. כתוצאה, הם מוטרדים מאוד מכל סימן חיצוני של חרדה שעלול להסגיר את רגשותיהם. עיסוק היתר שלהם בנושא מביא לתשומת לב מופרזת לכל סימן חרדה בגופם (כגון קול רועד, הסמקה או רעד בידיים), קטן ככל שיהיה. הם יניחו שגם אחרים שמים לב לכך, וכתוצאה רמת החרדה תעלה, מה שיחזק את האמונה שאנשים אחרים יכולים לראות זאת וכך הלאה.
אמונות לגבי סטנדרטים חברתיים.
אנשים עם חרדה חברתית מחזיקים באמונות נוקשות לגבי תפקוד חברתי ונוטים להתנסח במשפטים הכוללים ביטויים כמו "צריך", "אסור" או "חייב", למשל "אני חייב להפגין ביטחון עצמי" או "אסור שיראו שאני מתרגש". כשהם אינם מצליחים לעמוד בסטנדרטים אלו הם מרגישים שנכשלו ושכולם רואים זאת. לעומתם, אנשים ללא חרדה חברתית מחזיקים ברעיונות גמישים יותר, לגבי איך עדיף שדברים יהיו, אולם לא מניחים שהדברים חייבים לעבוד בדרך מסוימת. למשל, אדם ללא חרדה חברתית יעדיף לא לתת תשובה שגויה בכיתה, אולם אם עשה זאת, לא יניח שקרה אסון.
