מיכל, צעירה נשואה כבת 30, פנתה אלינו כיומיים לאחר שהציגה מצגת חשובה במקום עבודתה. היא תיארה כיצד החרדה שהחלה לחוש כחודש לפני מועד המצגת לא נעלמה עם סיומה, אלא התחלפה בתחושות של מבוכה ומועקה, גם כאשר רבים ניגשו אליה לברכה על המצגת המוצלחת. את המחמאות היא ביטלה ושייכה אותן "לרחמים" שחשו כלפיה בגלל ש"מחבבים" אותה.
ביטול המחמאות גרם למתח עם מספר עובדים שפירשו אותו כהצטנעות מזויפת. ואכן, במבט ראשון קשה היה להאמין כי צעירה אינטליגנטית, רהוטה, חברותית, ומרשימה בהופעתה עשויה להיות בעלת דימוי עצמי כה נמוך בנוגע ליכולותיה. אולם בפגישותינו הבאות נפרשה היסטוריה ארוכה של חוסר ביטחון לגבי יכולות שכליות, לצד ביטחון עצמי תקין בכל הנוגע להופעתה החיצונית, אישיותה, ומקומה בחברה. פער זה אינו חריג, ומשקף את מורכבות המושג של דימוי עצמי.
דימוי עצמי מתאר את הדרך בה אנו מעריכים ושופטים את היכולות שלנו, כפי שאנו חווים אותם. היות ותהליך זה הוא סובייקטיבי מיסודו, לעיתים קרובות נמצא פער בין היכולות הממשיות שלנו, לבין התחושות שלנו לגביהן. ככל שהפער גדול יותר בין השיפוט שלנו לבין המציאות, כן גוברת המצוקה עקב עימותים בלתי פוסקים עם המציאות.
דימוי ותחושת ערך עצמי מתפרשים על פני תחומים רבים ושונים, מיכולות שכליות, הופעה חיצונית, יכולות חברתיות, ותפקוד בתפקידנו השונים (כהורים, כבני זוג או כחברים לדוגמא). לכן יתכן מצב בו אצל אותו האדם יתכנו סתירות בין הדימויים השונים. לרוב לא נמצא אנשים שדימויים העצמי נמוך מאוד או גבוה מאוד בכל התחומים. אולם, גם דימוי עצמי נמוך בתחום מסוים עלול להוות מקור למצוקה משמעותית ולקושי להתקדם בחיים ולממש את היכולות הקיימות בכל אחד מאיתנו.
אם כן, כיצד ניתן לטפל בדימוי עצמי נמוך? על מנת להבין כיצד ניתן לטפל בבעיה, דבר ראשון צריך להבין את מקורותיה.
מיום היוולדנו, אנו מפתחים זהות, דימוי, וערך עצמיים תוך תהליך היפרדות מהסובב אותנו. בשלבים הראשונים, תינוק מתחיל להכיר בעצמו כיישות עצמאית בד בבד עם הבנת נפרדותו מאימו. גם בשנים הבאות, אנו יוצרים הפרדה בין סביבתנו ובינינו, בדרך בה אנו מעוניינים לחיות את חיינו, בערכים שלנו, ובהבנת יכולותינו. תהליך גיבוש הדימוי העצמי אינו מתקיים בואקום, אלא בסביבתנו החברתית, תוך השוואה (ביזמתנו או ע"י אחרים) לאחרים. לכן סביבת הגידול בשנים הראשונות בהן מתעצב הדימוי העצמי בעלת השפעה רבה כל כך. לעיתים השפעת הסביבה בוטה, לדוגמא כאשר אחד ההורים מתייג אותנו כ"טיפשים" או "רעים".
לרוב, השפעת הסביבה לא נעשית באופן כה פוגעני, אך בעלת אפקט חזק לא פחות. לדוגמא, אם חברינו הקרובים אותרו לתוכניות מחוננים ואנו לא. דוגמא אחרת קשורה לחיי המשפחה. כאשר אנו גדלים עם אחים/יות בעלי יכולות שונות מאוד משלנו, עם הזמן מתעצבת לנו פונקציה והגדרה במשפחה ("אחותה טובה בלימודים והיא תמיד מוקפת חברות"). ככל שאנו מתבגרים, למעגל החברתי שלנו ולמקומנו בחברה השפעה חזקה יותר על הדימוי העצמי שלנו, גם בתחומים שעד כה לא היו חלק מהדימוי העצמי שלנו ("הליצן של הכיתה" "השמנה של הכיתה"). לצערנו, ככל שאנו מפנימים מסרים חיצוניים אלה, התנהגותנו מתחילה ל"יישר קו" עם ציפיות הסביבה, דבר שעלול לפעול כנבואה המגשימה את עצמה, ולחזק את הדימוי השלילי המופנם.
במקרה של מיכל, ילדות בצל אחותה "המחוננת", הביאה אותה לפתח נישה משלה במשפחה, שנשענה על יכולותיה החברתיות המפותחות והופעתה החיצונית הנאה. גם בבית הספר, היה לה קל יותר להילחם על מקום במקהלת בית הספר מלהצביע בכיתה, גם כאשר ידעה את התשובות. מוריה פירשו את ביישנותה בכיתה כחוסר עניין בחומר הנלמד, ולא זיהו או ניסו לקדם את יכולותיה הקיימות.
גם לאחר השירות הצבאי, פנתה ללימודים במוסד לא מאתגר, ובתחום לא שאפתני, וכך מצאה עצמה במשרה נוחה, שאינה ממצה את יכולותיה. כאמור, כשנוכחה לראות שגם במצב זה, דימוייה העצמי הנמוך ממשיך לגרום למצוקה, גם במקום העבודה, החליטה לגשת לטיפול פסיכולוגי. הטיפול החל בהבנת המקורות לדימוייה העצמי הנוכחי, בד בבד עם גישוש זהיר להכרה בפער בין דימוייה העצמי לבין יכולותיה האמיתיות. היא למדה לעמוד בפני אותן אמונות עצמיות כי "אינה חכמה מספיק" ולאתגרן, על מנת לפרוץ את מעגל האומללות שבנתה, ולנסות דברים חדשים, כגון הגשת מועמדות לתפקיד בכיר יותר.
לא פעם היא נאלצה להתמודד מול מחשבות שליליות ופוטנטיות מעברה. בתחילת הטיפול, מיכל חשה כי היא "מזייפת" ביטחון עצמי כדי להתמודד עם האתגרים. ככל שהטיפול התקדם, יכולותיה של מיכל לאתגר את הדימוי הישן והלא מדויק גברו. חיזוק לא צפוי הגיע מבני משפחתה ששמחו לשמוע כי הגישה מועמדות למשרה בכירה יותר "שסוף סוף תבטא את הפוטנציאל שלך".
לקראת סיום הטיפול, מיכל הצליחה לבנות דימוי עצמי "מעודכן" ומציאותי, שנשען על יכולותיה המוכחות, והיה מסוגל להתמודד עם האתגרים החדשים בחייה.
