כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים, אי אפשר לראות חרדה חברתית כשני מצבים – יש או אין. נכון יותר להסתכל על חרדה חברתית כעל רצף, כשגם אנשים ללא חרדה חברתית יכולים להרגיש מבוכה, בושה או חרדה בסיטואציות מסוימות. בקרב אנשים עם חרדה חברתית קיימות רמות קושי שונות, החל מחרדה חברתית קלה שאינה גורמת למצוקה או פגיעה תפקודית גדולה מדי, ועד חרדה חברתית קשה או אף קיצונית הגורמת לאדם סבל רב ומגבילה את תפקודו.
רמתה של חרדה חברתית נקבעת לפי שאלונים שונים, כשהשאלון הנפוץ ביותר הוא ליבוביץ', מבחן בן 24 שאלות, שלכל אחת יש שני סעיפים: רמת החרדה שסיטואציות חברתיות מסוימות גורמות לאדם ועד כמה הוא נמנע מהן. אדם עם ציון של מעל 80 בליבוביץ' מוגדר כבעל חרדה חברתית קשה, ואדם שציונו מעל 95 נחשב בעל חרדה חברתית קשה מאוד.
מלבד הציון במבחן זה, חשובה ההתרשמות הקלינית של המאבחן, היות וישנם שיקולים שונים היכולים להשפיע על הציון במבחן. נתייחס לדוגמא לשני פרמטרים שיכולים להטות את התוצאות:
1. מצוקה סובייקטיבית
עצם שיפוט רמת החרדה או ההימנעות יכולה להיות תלויה באישיות ובתפיסה העצמית של האדם. למשל, אדם המצפה מעצמו לביצוע מושלם עשוי לדרג כל חריגה מביצוע זה כהימנעות. בצד השני, אדם שאינו שש להודות בקושי או לבקש עזרה יכול לסמן רמות חרדה נמוכות יחסית גם אם בפועל הוא חווה חרדה חברתית קשה.
2. הסברים אלטרנטיביים/חרדה חברתית משנית
חרדה חברתית היא רק אחד ההסברים להימנעות ממצבים חברתיים. כך למשל, אנשים הסובלים מהפרעה הנקראת דימוי גוף דיסמורפי (BDD) מרגישים שקיים עיוות ניכר במראם החיצוני למרות שהדבר רחוק מהמציאות. תפיסת הגוף המעוותת עלולה לגרום להם לחוש חרדה כשהם בחברת אנשים, כך שלעיתים הם יתנהגו דומה לאנשים הסובלים מחרדה חברתית, אולם אם ה-BDD יטופל, חרדה זו עשויה להיעלם. בדומה, גם דיכאון, הפרעה טורדנית כפייתית או שימוש בחומרים יכולים ליצור סיפטומים הנראים כמו חרדה חברתית.
עבור אדם עם חרדה חברתית קשה מרבית הסיטואציות החברתיות טומנות בחובן איום לכישלון מצידו ושיפוט שלילי או לעג מהצד השני. כתוצאה, אנשים אלו ימנעו פעמים רבות ממצבים חברתיים שונים, כיוון שקשה להם להאמין שהתוצאות לא יהיו שליליות. במידה והם נמצאים בסיטואציה מאיימת מבחינתם, אנשים עם חרדה חברתית קשה יעסקו ללא הרף בפירוש של המצב – הן בניטור ההתנהגות שלהם והן בחיפוש רמזים לשיפוט, לעג או דחייה מהצד השני.
כך למשל, פעולה שגרתית למדי כמו הליכה במסדרון בעבודה יכולה להיות מצב מאיים עבור אדם הסובל מההפרעה. אדם זה יהיה מודע מאוד לשפת גוף שלו – להליכה, לקשר העין, מחוות כמו חיוך וכן הלאה. הוא עשוי לחשוב למשל שהליכתו מוזרה ואנשים מסתכלים עליה ולועגים לו, הוא יתקשה להחליט אם להגיד שלום או לחייך לעמית העובר מולו וכפשרה יעשה מחווה פושרת למדי או ימנע על ידי הסטת המבט או התעסקות עם חפצים. אם עשה מחווה כלשהי והצד השני לא הגיב, הוא יפרש זאת כדחייה במקום לחשוב שיתכן והמחווה שלו לא הייתה מזמינה במיוחד והצד השני לא ידע איך להגיב אליה. דחייה כביכול זו תצטרף כראיה נוספת שהוא לא רצוי ותחזק את החרדה שלו.
רוצים לדעת איך נראית חרדה חברתית מנקודת מבטו של בחור ביישן? צפו בסרטון:
Unstill Waters from maayan cohen on Vimeo.
