בתקופה האחרונה מתפרסמות עוד ועוד עדויות של נשים וגברים שעברו טראומות שקשורות לפגיעה מינית. באופן כללי, העולם שלנו יכול להיות מפחיד מאוד. מלחמות, תאונות, מחלות, אסונות טבע, פגיעות מיניות ואירועים שליליים נוספים יכולים לפגוע בנו. אנחנו יכולים להפחית את הסיכון לחלק מהדברים, למשל לנהוג בזהירות ולעשות בדיקות רפואיות, אבל איננו יכולים לשלוט על הכל. מודעות לשבריריות שלנו ושל אנשים שאנחנו אוהבים יכולה להיות מפחידה מאוד, ולכן רובנו מחזיקים באופן לא מודע בהנחות שעוזרות לנו לחיות מבלי להיות חרדים מהאפשרות של אסון. לפי הנחות אלה העולם הוא טוב בסך הכל, וכשקורים אירועים שליליים יש לכך סיבה התלויה באדם – משהו בו או בפעולות שלו הוביל לפגיעה.
הנחות אלו מאפשרות לנו לראות את העולם כהגיוני וניתן לניבוי ואת עצמנו כמוגנים מרע. כך, אנו מגינים על עצמנו באופן לא מודע מהחרדה (לחרדה יש תסמינים שניתן לזהות) וחוסר האונים שאנו עלולים להרגיש אם נאמין שדברים רעים קורים באופן אקראי ואין לנו יכולת לשלוט עליהם. הנחות אלו מאפשרות לנו לתת לעצמנו הסבר הגיוני כשאנו שומעים על אירוע שלילי שקרה לאדם אחר. הסבר זה יבהיר מדוע הדבר אירע לאדם אחר אך לא יקרה לנו: נהג שעבר תאונה נהג באופן פרוע, מי שנדבק באיידס הוא מופקר או לא זהיר, אישה שנפלה קורבן לאונס התלבשה באופן פרובוקטיבי. הסברים אלו מאפשרים לנו להבדיל בינינו לבין אנשים שעברו אירועים טראומתיים, ולהגיד ש"לי זה לא יקרה", כל עוד אנהג בצורה אחראית ו"טובה" (לדוגמא אנהג בכביש באופן זהיר, אשמור שבנותיי לא יתלבשו באופן פרובוקטיבי).
כשאנו חווים אירוע טראומתי, הנחות אלו אינן מסבירות את שאירע לנו. אירוע טראומתי הוא אירוע בו יש מפגש פתאומי ומפתיע עם המוות או איום משמעותי על האוטונומיה. אירוע זה מעלה למודעות את השבריריות והסופיות של קיומנו, עובדות שאיננו חושבים עליהן ביומיום. אירועים פתאומיים שונים מאירועים הדרגתיים כמו הזדקנות או התמודדות עם מחלה מתמשכת, שפריסתם על פני משך זמן ממושך מאפשרת לנו לעכל אותם לאורך זמן ולשנות את מערכת האמונות שלנו בהתאם. באירועים טראומתיים יש ריסוק פתאומי של תפיסות העולם והעצמי – רגע אחד הרגשתי בטוח ומוגן מאסונות, רגע אחרי זה ההגנות נותצו ונשארתי פגוע וחשוף. מעבר לנזק המיידי שנובע מהאירוע עצמו, אנשים שעברו אירוע טראומתי חשופים לנזק פסיכולוגי שנוצר מערעור האמונות הקודמות. כיוון שהאמונות הקודמות הוכחו כשגויות, נוצר שבר בתפיסת העולם. בני אדם זקוקים לאמונות שיתנו תחושת יציבות ויסבירו את העולם. כשהאמונות הקודמות נפגעו, יש צורך לעשות תהליך של שינוי והתאמת האמונות כדי שיהיה הסבר אחר לעולם.
השאלה של הקורבן היא לא למה יש מלחמות, תאונות או אונס, אלא למה זה קרה דווקא לי. בניסיון להבין זאת האמונות הבסיסיות יכולות להשתנות באחד משני כיוונים:
אם התפיסות משתנות באופן מתון, למשל "אני עלול להיות מעורב בתאונת דרכים נוספת, אבל הסיכון הוא נמוך", או "למרות שזה לא יכל למנוע את התאונה כנראה, אשתדל להקפיד על מרחק גדול יותר להבא" – אין נזק מעבר לתקופת העיכול הראשונית. לעומת זאת, כשהתפיסות משתנות באופן קיצוני, עלולה להיווצר תסמונת פוסט טראומטית. השינוי יכול להיות בשני המישורים שצויינו:
שינוי חד באמונות כפי שתואר מוביל לתחושה מתמדת של סכנה ודריכות בעקבות זאת. בפוסט טראומה יש דריכות גבוהה שלא לצורך, גם אחרי שהסכנה חלפה. שמירה על דריכות גבוהה לאורך זמן דורשת משאבים רבים מגופנו, ולאורך זמן מובילה לתשישות ופגיעה במערכת החיסונית. גם רגשותיו ופעולותיו של האדם ישתנו, כשהשינוי יהיה בהתאם לאופן בו אמונותיו השתנו.למשל, במידה אדם שמאמין שאין לו יכולת להשפיע על המצב, יכול לחוש חרדה, חוסר אונים ודיכאון. פעולותיו יכולות להתאפיין בהימנעות מדברים רבים שעשה בעבר כדי להפחית את הסכנה: למשל להימנע ממקומות הומי אדם, הליכה ברחוב בשעות הערב ועוד. במידה והוא חושב שיש לו יכולת השפעה, הוא יכול לחוש עצבנות או כעס, חרדה או פחד ודריכות יתר. הוא יכול להימנע ממגוון מצבים, אך גם ינסה להגן על עצמו והקרובים אליו מפגיעה באופן אקטיבי, כשהוא עלול לנקוט בפעולות מופרזות לשם כך. דוגמא לפעולות הגנה הן סקירה מתמדת של הסביבה והאנשים שבה כשהוא מרגיש שעלולה להיות סכנה (למשל מבטים חוזרים אל נוסעים באוטובוס במטרה להבין אם מישהו מהם הוא מחבל), וידוא היכן היציאות בכל מקום אליו הוא מגיע, בחינה מתמדת של המרחק מרכבים אחרים ועוד.
לסיכום, אנשים שונים מגיבים בצורה שונה לאירועים טראומטיים. אם אתם או אנשים הקרובים אליכם חוו אירוע טראומטי מסוג כזה או אחר, חשוב להכיר את הסימפטומים של התסמונת הפוסט טראומטית ולפנות לטיפול פסיכולוגי מתאים במקרה הצורך.
