שלפוחית ביישנית (Paruresis) היא הפרעה בה האדם מתבייש להטיל שתן בשירותים ציבוריים או כשאדם אחר יכול לשמוע אותו. קושי להשתמש בשירותים ציבוריים קיים אצל כ-7% מהאוכלוסייה, כשכל הנראה רבים מאותם אנשים סובלים משלפוחית ביישנית. אין אומדן ברור לשכיחות התופעה, כיוון שרבים מהסובלים ממנה מתביישים ללכת לטיפול ומסתירים את הבעיה. ההפרעה נפוצה יותר אצל גברים בשל הצורך להשתמש במשתנות לעיתים, בעוד שנשים נהנות מפרטיות יחסית בתא השירותים.
שלפוחית ביישנית היא בעיה מגבילה מאוד. אנשים רבים הסובלים מתופעה זו מארגנים את חייהם כך שלא יצטרכו ללכת לשירותים ציבוריים משתי סיבות:
כשהאדם אינו יכול או מוכן להשתמש בשירותים ציבוריים, יש לכך השלכות לגבי משך הזמן שהוא יכול להיות רחוק מהבית, דבר המשפיע על בחירת מקום עבודה, הליכה לסרטים, מפגשים חברתיים, טיולים, טיסות ועוד ועוד.
אנשים רבים מעדיפים ללכת לשירותים בפרטיות ביתם וחווים מדי פעם אפיזודות חולפות בהן הם מתקשים בשימוש בשירותים ציבוריים, אולם לרוב, אם אין להם ברירה, יצליחו להשתמש בהם. בניגוד לכך, אדם הסובל משלפוחית ביישנית לא יצליח להשתין בשירותים ציבוריים פעמים רבות, גם אם הצורך הפיזיולוגי חזק מאוד, ולא מדובר באפיזודה חד פעמית אלא במצב קבוע ומתמשך. במקרים החמורים חיי האדם יוגבלו מאוד, או שיזדקק לקטטר על מנת להשתין מחוץ לביתו.
בדרגות הנמוכות יותר האדם יצליח ללכת לשירותים ציבוריים בתנאים מסוימים – למשל אחרי שיוודא שאין אף אחד בתאים האחרים, או בעזרת תרגילים שונים כמו השלכת נייר טואלט לאסלה (משתנות אינן בגדר אופציה). בדרגות חומרה גבוהות יותר, האדם ימנע כליל משירותים ציבוריים ושירותים בבתים פרטיים הממוקמים במקום בו אחרים יוכלו לשמוע אותו. במקרים אלו, הקירבה לשירותים תשפיע על החלטות רבות בחיים, כולל בחירת קריירה או בן זוג, והאדם ימנע מדברים רבים, כגון בילויים ארוכים בחוץ, טיולים ונסיעות לחו"ל. במקרים קיצוניים, האדם יאלץ ללמוד כיצד לצנתר את השלפוחית כאשר הוא רחוק מביתו שעות ארוכות, כיוון שהשתנה אינה אפשרית עבורו כלל מחוץ לביתו.
כתוצאה מהקושי להשתין בשירותים ציבוריים, אנשים רבים הסובלים מהבעיה מתאפקים שעות ארוכות, השתן נשמר בשלפוחית לפרקי זמן ארוכים מהרצוי, דבר הגורם לזיהומים תכופים בדרכי השתן ולפגיעה בכליות. בנוסף, כאשר המצב ממשיך לאורך זמן, השלפוחית משתנה על מנת להיערך לכך – סוגר השלפוחית מתעבה על מנת להחזיק את כמויות השתן הגדולות לאורך זמן. התעבות הסוגר מאפשרת לאדם להתאפק זמן רב יותר, אולם פוגעת ביכולת לרוקן את השלפוחית בצורה אפקטיבית. כתוצאה, נשארות שאריות שתן בשלפוחית, דבר המהווה כר פורה לזיהומים.
בחלק מהמקרים אין אירוע ספציפי שגרם להתעוררות הפחד להשתין בשירותים ציבוריים, אולם ברוב המקרים האדם היה באירוע בו צחקו עליו, הציקו לו או דרשו ממנו למהר בשירותים. גם אם האירוע לא קרה לאדם עצמו, עדות לסיטואציה מעין זו יכולה לגרום להתעוררות הקושי להשתין בשל פחד שיטרידו אותו בעתיד. במקרים נדירים הקושי להשתין במקומות ציבוריים החל עקב תקיפה פיזית או מינית. כשאין אירוע שהוביל לפחד, לרוב מדובר בפחד משיפוט. האדם חושש שישפטו אותו בגלל הרעש או הריח של השתן, וגברים חוששים להשתמש במשתנות מפחד שיסתכלו וישפטו את איבר המין שלהם.
הפחד מהשיפוט מתגבר עם הזמן בשל השלכות של הבעיה: כיוון שהאדם נאלץ לחכות זמן רב עד שהשתן יואיל בטובו לצאת, בנוסף לפחדים המקוריים שלו הוא חושב על כך שאנשים שמים לב לכך ותוהים מה לא בסדר איתו. כשזה קורה במשתנה, האדם יכול להרגיש מובך מאוד מכך שהוא עומד ומחזיק את איבר מינו זמן רב כל כך, וחשוף להערות והצעות של אנשים לגבי הבעיה. כשמדובר בתא, האדם יחשוש ממה אנשים חושבים על השהות הממושכת שלו.
הסיבות לשלפוחית ביישנית רבות, ושונות מאדם לאדם. ברוב המקרים התופעה קשורה לחרדה חברתית, כאשר האדם חושש משיפוט שלילי מצד אנשים אחרים באופן כללי ולא רק בסיטואציה מסוימת. לעיתים יהיו לאדם ביטויים נוספים של חרדה חברתית, ופעמים אחרות הביטוי הבולט יהיה קושי להשתין בשירותים ציבוריים, אך למרות היעדר ביטויים חיצוניים אחרים – האדם ממוקד באנשים אחרים וחושש שישפטו אותו. למרות ששלפוחית ביישנית מגיעה פעמים רבות עם חרדה חברתית, לא כל אדם עם חרדה חברתית יסבול מתופעה זו, ולא כל אדם עם שלפוחית ביישנית סובל מחרדה חברתית.
שלפוחית ביישנית יכולה להיות קשורה להפרעות וקשיים אחרים, הבולטים מביניהם הם:
אחת הביטויים של הפרעה טורדנית כפייתית הוא מחשבות טורדניות בנוגע לזהות המינית, כשגברים סטרייטים חוששים בצורה אובססיבית שמא הם הומוסקסואלים. גברים אלו ימנעו לעיתים משירותים ציבוריים מפחד שאחרים יחשבו שהם הומוסקסואלים או שהם יגלו כי הם נמשכים לגברים. כשהם כן משתמשים בשירותים ציבוריים, עוצמת המחשבות הטורדניות עלולה לגרום לכך שזה יהיה כמעט בלתי אפשרי עבורם להשתין. גם מחשבות טורדניות לגבי לכלוך, או פחד שהם יתקפו מינית אדם אחר יכולות לגרום לשלפוחית ביישנית אצל אנשים עם אוסידי.
הפרעת גוף דיסמורפית, הפרעה השייכת לספקטרום האובססיבי-קומפולסיבי, ומתבטאת בעיסוק מופרז של האדם בפגם דמיוני או לא קיים בגופו. גברים עם הפרעה זו מוטרדים לעיתים מגודל או צורת איבר המין שלהם, וחושבים כי הוא מעוות או דוחה. לכן, אנשים אלו ימנעו ממשתנות, כיוון שאינן מוכנים לחשוף את "הפגם" לעיני אחרים.
גם גברים שאינם סובלים מ-BDD מוטרדים מגודל או צורת איבר מינם. אדם שחושב כי איבר המין שלו קטן במיוחד ופוחד משיפוט בשל כך, עלול אף הוא להימנע ממשתנות.
סויפר, חוקר של נושא השלפוחית הביישנית, מצביע על שלושה גורמים המכריעים אם האדם הסובל מהבעיה יצליח להשתין בחברת אנשים:
1. מידת ההיכרות עם האנשים.
אנשים מוכרים כגון משפחה או חברים קרובים מעוררים לרוב פחות חרדה מאנשים לא מוכרים, ובהתאם, הקושי להשתין נמוך יותר לידם.
2. קירבה פיזית ופרטיות.
כשהאדם מרגיש שאין לו פרטיות, הקושי להשתין גובר. פרטיות יכולה להיות מושפעת מקרבה פיזית – למשל המרחק בין התאים או אם אנשים מחכים ליד, ומטיב ההפרדה בין התאים, כשהקושי גובר במשתנות או בתאים שאין ביניהם הפרדה טובה.
3. מצבים רגשיים.
פחד, כעס, חרדה ומצבים רגשיים נוספים יכולים להקשות על הטלת שתן.
חלק מהאנשים הסובלים משלפוחית ביישנית מתקשים להשתין גם כשאין לידם אנשים. הדבר נובע משני גורמים:
1. ציפייה לכישלון.
האדם יודע שהוא מתקשה להשתין בשירותים ציבוריים, הכישלון עובר הכללה, וגם אם בצורה רציונאלית הוא יודע שאין קשר בין הדברים, הוא מרגיש מתח או חרדה עם הכניסה לשירותים, והגף שלו מגיב בעצירת השתן. בכל פעם שדבר זה קורה, ההסתברות שהוא יתקשה בפעם הבאה גדלה.
2. ציפייה לביקורת.
אם אנשים מחכים לאדם, הוא עלול לצפות שיבקרו אותו אם יאחר, דבר שיגרום ללחץ ויגביר את הסבירות שלא יצליח להשתין בקלות. הדבר נכון גם אם אותם אנשים לא נמצאים לידו.
קושי לתת שתן בנוכחות אנשים יכול לגרום לבעיות רפואיות או חוקיות. אם אדם החשוד בנטילת סמים אינו נותן דגימת שתן הוא עלול להיחשד בכך שהשתמש בסמים, ואדם שנדרש לתת בדיקת שתן בשל מצב רפואי ימנע מכך לעיתים, כשיתכן שלא יקבל את הטיפול המתאים ביותר בגלל מחסור באינפורמציה רלוונטית.
Hammelstein, P & Soifer, S. Is “shy bladder syndrome” (paruresis) correctly classified as social phobia? (Journal of anxiety disorders, 2005).
McCullough, C. Free To Pee: A Self-Help Guide for Men with Paruresis. (2000) https://www.paruresis.org/acart/index.htm
Soifer, S; Nicaise, G; Chancellor, M & Gordon, D. Paruresis or Shy Bladder Syndrome: An Unknown Urologic Malady? (Society of Urologic Nurses and Associates, 2009).
Soifer, S., Zgourides, G., Himle, J. & Pickering, N. Shy Bladder Syndrome: Your Step-by-Step Guide to Overcoming Paruresis. (New Harbinger: 2001)
