אנשים רבים פוחדים או נגעלים מג'וקים ברמה כלשהי, והדבר נחשב לגיטימי למדי. כדאי לפנות לטיפול כאשר פחד מגו'קים פוגע באיכות חייו של האדם.
דוגמאות לפגיעה באיכות החיים עקב פחד מג'וקים:
• פסילת אזורי מגורים או דירות מסוימות (למשל בקומה נמוכה) בשל פחד להתקל במקק.
• ויתור על פעולות בסיסיות כי נראה ג'וק בחדר, למשל ויתור על מקלחת או שינה בסלון ולא בחדר השינה.
• הימנעות ממקומות שיכולים להיות בהם ג'וקים הפוגעת בתפקוד החברתי או התעסוקתי, למשל הימנעות מביקור אצל חבר שבביתו נצפה ג'וק.
• פחד קיצוני ופגיעה בתפקוד כאשר נראה ג'וק.
• קשב מופרז לנושא המוביל לאזעקות שווא – למשל התמקדות ברעשים המזכירים רעשים של ג'וק, הסתכלות על המדרכה ופירוש כתמים וצללים כמקקים.
טיפול בפחד מג'וקים, כמו כל טיפול בפוביה, הוא טיפול התנהגותי, בו האדם נחשף באופן הדרגתי למקור הפחד. בתחילת הטיפול האדם לא ייחשף לג'וקים עצמם, אלא לייצוגים שלהם – למשל תמונות או סרטים בנושא או דגמים מפלסטיק. ההחלטה למה תתבצע החשיפה מתבצעת על סמך מדרג קושי שממלא המטופל בתחילת הטיפול ומעודכן לפי הצורך, בו הוא מדרג עד כמה כל פריט מפחיד/מגעיל אותו, למשל: קריקטורה של ג'וק – 20, ציור של ג'וק – 30, תמונה של ג'וק – 40, וידאו של גו'ק – 50, וידאו של מספר גו'קים – 60 וכן הלאה. בתחילת הטיפול נחשפים לפריטים בדרגת קושי נמוכה יחסית, ורק לאחר חשיפות רבות בנוכחות המטפל ובאופן עצמאי בין הפגישות לפי הנחייתו, כשעוצמת הקושי פוחתת, עוברים לשלב הבא.
מטרתו של טיפול בפחד מג'וקים היא שהאדם יתרגל בהדרגה לנוכחות של מקקים, וכך, מפגש עמם לא יהיה מלווה בעוצמות רגש גבוהות שהם מעוררים כיום. הטיפול ההתנהגותי לפתרון פוביה מג'וקים שונה מטיפול בפוביות אחרות. פוביות אחרות מאופיינות בכך שהמרכיב המרכזי הוא פחד ואילו כאן המרכיב המרכזי הוא גועל. גועל הוא רגש שלוקח זמן רב יותר להתרגל אליו, ולכן משך כל פגישה טיפולית יהיה ארוך יותר מפגישות רגילות – למשל שעה וחצי במקום שעה.
אומנם הטכניקה המרכזית וקו הטיפול המרכזי היא חשיפה הדרגתית, אולם קיימות טכניקות נוספות כגון ביופידבק בהן האדם לומד לשנות את תגובות הגוף שלו ולהירגע במחיצת הגורם המאיים או המגעיל.
