טריכוטילומניה היא הפרעה מורכבת ומאתגרת, המשפיעה על חייהם של רבים בדרכים שלעתים קרובות אינן נראות לעין. בין אם אתם מתמודדים עם טריכוטילומניה בעצמכם, מכירים מישהו שסובל ממנה, או פשוט מעוניינים ללמוד עוד, חשוטב ללמוד ולשפוך אור על ההפרעה, שלעתים קרובות מדי נותרת בצל. הבנה מעמיקה היא הצעד הראשון לקראת טיפול יעיל והתמודדות מוצלחת.
לפי ספר האבחנות הפסיכיאטרי המעודכן (DSM-V), טריכוטילומניה (או "טריכו" בקיצור) היא הפרעה נפשית מורכבת המתאפיינת בדחף בלתי נשלט לתלוש שיער מהגוף. מדובר בהתנהגות חזרתית אשר לא רק גורמת לאובדן שיער משמעותי, אלא גם מובילה למצוקה רגשית ניכרת, ולכן נהוג לסווג אותה כחלק מספקטרום רחב של הפרעות כפייתיות (OCD).בעוד שהאזורים הנפוצים ביותר לתלישת שיער הם הקרקפת, הגבות והריסים, יש לציין כי התופעה יכולה להתרחש גם באזורים אחרים בגוף. חשוב להבין כי טריכו אינה סתם "הרגל רע" או חוסר שליטה עצמית, אלא הפרעה מורכבת בעלת השלכות פסיכולוגיות עמוקות. למעשה, רבים מהסובלים מטריכו מדווחים על תחושת הקלה או סיפוק זמני בעת תלישת השיער, אולם תחושות אלו מתחלפות במהרה ברגשות אשמה ובושה.
כדי לאבחן טריכוטילומניה באופן מקצועי, מתבססים על מספר קריטריונים מוגדרים. לפי המהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-5), ישנם מספר תנאים שצריכים להתקיים:
חשוב לציין כי האבחנה צריכה להיעשות על ידי איש מקצוע מוסמך (פסיכיאטר או פסיכולוג קליני), אשר יכול להעריך את מכלול התסמינים ואת השפעתם על חיי האדם. כמו כן, יש לזכור כי ייתכנו מקרים בהם האדם אינו עומד בכל הקריטריונים במלואם, אך עדיין סובל מהפרעה משמעותית הדורשת התייחסות וטיפול.
לאורך החיים, השכיחות של ההפרעה היא בין 1% לבין 3% מכלל האוכלוסיה. מחקרים מראים שנשים סובלות מטריכו הרבה יותר מגברים. בנוסף, הן גם פונות יותר לטיפול פסיכולוגי ומתקשות יותר להסתיר קרחות. מעניין לדעת שבקרב ילדים אין הבדל בין בנים לבנות בשכיחות ההפרעה. בנוסף, אף על פי שההפרעה יכולה להתפתח בכל גיל, היא לרוב מתחילה בגיל ההתבגרות או בתחילת שנות העשרים.
טריכו קשורה למגוון רחב של בעיות פסיכולוגיות, חברתיות ורפואיות. כך למשל, אנשים רבים שתולשים את שיערותיהם מדווחים על תחושות קשות של דיכאון, ערך עצמי נמוך כתוצאה מהתלישה, תסכול, בושה, חרדה. אותם אנשים עלולים להימנע מפעילויות רבות שבהן הקרחות שלהם עלולות להיחשף: שחייה, יחסי מין, ביקור אצל הספר\ית, מקומות מוארים מאוד ועוד. הימנעויות אלו עשויות להוביל לבדידות ולריחוק חברתי.
הבעיות הרפואיות הנפוצות שנובעות מטריכו הן אובדן שיער, הלבנת שיער, נזק לעור שמסביב לאיזור שממנו נתלשות שיערות, נזק לחניכיים ו\או למערכת העיכול במקרים שבהם האדם אוכל את השיער שהוא תולש (או את השורשים של השיערות).
אנשים שונים תולשים שיער מסיבות שונות, אבל המכנה המשותף לתולשי השיער הוא שלפני התלישה יש טריגר כלשהו; ישנם טריגרים פנימיים כמו מחשבה, רגש או גירוי סנסורי, וישנם טריגרים חיצוניים כמו נוכחות של אדם כלשהו (הנובעת בדרך כלל מחרדה חברתית), מקום או פעילות מסוימים. יתר על כן, הנטייה לתלוש שיער היא נטייה בעלת מרכיב גנטי, כך שסביר שלאדם שתולש שיער יהיו אנשים נוספים במשפחה שתולשים את שיערם.
מהלך הטריכוטילומניה יכול להיות מגוון ושונה מאדם לאדם, אך ישנם מספר דפוסים נפוצים שניתן לזהות. ברוב המקרים, תחילת ההפרעה מתרחשת בעקבות אירוע מלחיץ או תקופה של מתח מוגבר. עם זאת, חשוב לציין כי לא תמיד ניתן לזהות טריגר ספציפי.
במהלך ההפרעה, רבים חווים תקופות של החמרה ושיפור. ישנם אנשים שחווים את ההפרעה באופן כרוני ומתמשך, בעוד אחרים עשויים לחוות תקופות של הפוגה, שבהן התסמינים פוחתים או נעלמים לחלוטין. גורמי לחץ, שינויים הורמונליים, או אירועי חיים משמעותיים עלולים להחמיר את התסמינים או להוביל להישנות של ההתנהגות לאחר תקופת הפוגה.
ללא טיפול, הטריכוטילומניה עלולה להימשך שנים רבות, כאשר חומרת התסמינים משתנה לאורך זמן. עם זאת, חשוב להדגיש כי עם טיפול מתאים, רבים מצליחים להשיג שליטה משמעותית על ההתנהגות ולשפר את איכות חייהם.
מחקרים שונים מהשנים האחרונות מצאו כי הטיפול היעיל ביותר לטריכוטילמניה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. ניתן בהחלט להיעזר במקביל גם בטיפול תרופתי שמותאם להפרעה. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מאפשר לאדם שסובל מההפרעה ללמוד על המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שקשורים לתלישת שיער. בטיפול האדם לומד לזהות טריגרים שעלולים להוביל אותו לתלישה, כמו גם אסטרטגיות התמודדות אפשריות שמתאימות לו. הטיפול, כמו בהפרעות אחרות, דורש מחויבות, השקעה והתמדה, אך בהנחה שאלו קיימים- בהחלט ניתן להשיג הטבה משמעותית בתסמיני ההפרעה.
למרות האתגרים, עם טיפול מתאים ותמיכה, רבים מצליחים להשיג שליטה משמעותית על הטריכוטילומניה ולשפר את איכות חייהם.
רבים טועים לחשוב שטריכו ו-OCD זה אותו דבר, בגלל האלמנט הכפייתי שקיים בשתי ההפרעות. כמו כן, לאנשים הסובלים מ-OCD וממחשבות טורדניות יש סיכון מוגבר לסבול גם מטריכו, ולהיפך. עם זאת ולמרות נקודות הדמיון בין ההפרעות, יש ביניהן הבדל הן מבחינת הטיפול ובכלל. בנוסף, רבים מאמינים שטריכו נובעת מטראומה בעבר. זה נכון שיש אנשים שסובלים מטריכו וחוו טראומה בעברם, אולם אין זה מרכיב הכרחי. באותה מידה, טריכו לא קשורה בהכרח להתנהגויות של פגיעה עצמית, אובדנות או הפרעות אכילה. אנשים שתולשים שיערות עושים זאת לרוב כדי להירגע ולא כדי להכאיב או לפגוע בעצמם.
בקצרה, מומלץ להתייחס לטריכו כאל התנהגות ממכרת, ממש כמו כסיסת ציפורניים. הגורמים להפרעה הם רבים ומגוונים. בדרך כלל אין טעם לנסות ולחפש הסברים פסיכולוגיים מעמיקים לקיום ההפרעה, משום שהסברים כאלו אינם רלוונטיים לטיפול בהפרעה.
טריכוטילומניה היא הפרעה מורכבת, אך עם הבנה, תמיכה וטיפול מקצועי, ישנה תקווה רבה להתמודדות מוצלחת ולשיפור משמעותי באיכות החיים. אם אתם או מישהו שאתם מכירים מתמודדים עם טריכוטילומניה, חשוב לזכור – אתם לא לבד.
במכון קוגנטיקה, אנו מתמחים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שהוכח כיעיל במיוחד בטיפול בטריכוטילומניה. הצוות המקצועי שלנו מצויד בידע, בניסיון ובכלים המתקדמים ביותר לסייע לכם בדרככם להתגבר על האתגרים שמציבה ההפרעה. לייעוץ ראשוני והתאמת טיפול מתאים עבורכם, התקשרו עכשיו: 072-3306499
