סכמה תרפיה היא שיטה המסתכלת גם על העבר וגם על ההווה. בעבר הכוונה היא לאירועים שתרמו להיווצרות הסכמה, ובהווה הכוונה היא לדרכי הפעולה הפתוחות בפני אדם המחזיק בסכמה כאשר הוא נתקל במצב הקשור אליה.
כשהאדם נתקל במצבים שמפעילים את הסכמה, הוא מרגיש כאב, תסכול, חוסר אונים או רגשות שליליים אחרים. הנטייה האנושית הטבעית היא להימנע מכאב או סכנה, וכך, כשהאדם נתקל במצב המפעיל את הסכמה, הוא נוקט באחת משלוש אסטרטגיות, שנועדו כולן למזער את הפגיעה: הימנעות ממצבים בהם הסכמה פעילה, שימור פסיבי של הסכמה או פיצוי יתר, כלומר, התנהגות בדרך הפוכה לחלוטין ממה שהסכמה אומרת. למרבה הצער, אסטרטגיות אלו גורמות בסופו של דבר לכך שחששותיו של האדם אכן יתממשו ועל ידי כך האמונה המקורית שלו מתחזקת, וכתוצאה, גם הסיכוי שינהג בעתיד בדרך שתפגע בו. חשוב לציין שלרוב האדם אינו מודע לסכמות ולאסטרטגיות ההתמודדות שלו אלא עושה אותן באופן לא מודע, כך שלמעשה אין לו יכולת לבחור להפסיק לנקוט בדפוסים אלו.
בכל אחת מהסכמות האדם יכול לנקוט בכל אחת משלושת האסטרטגיות. לעיתים האדם ידבק באסטרטגיה אחת, ולעיתים יחליף אסטרטגיות בזמנים או סיטואציות שונות. לפניכם פירוט הסכמות ודוגמאות לדפוסי פעולה בכל אסטרטגיה.
חסך רגשי היא אמונה לפיה האדם אינו ראוי לאהבה, או השקפה לפיה יש צורך בשמירת איפוק ומרחק רגשי גם ביחסים קרובים.
היווצרות הסכמה. סכמה זו מתפתחת אצל אנשים שגדלו בבית שלא קיבלו בו די תשומת לב, חום, הקשבה ותחושה שהם אהובים ושמבינים אותם. יחסים משמעותיים, רומנטיים או חברתיים, בהמשך החיים, בהם ניתנה לאדם הרגשה שהוא אינו אהוב או כי הוא דורש יותר מדי חום, יכולים לגרום להתפתחות הסכמה בשלב מאוחר יותר.
הימנעות. הימנעות מיצירת קשרים רומנטיים משמעותיים או חברויות קרובות ו"שמירה על דיסטנס" ביחסים שהאדם נמצא בהם.
שימור. בחירה בבנות זוג מרוחקות או קרירות שאינן רוצות או אינן יכולות להעניק מבחינה רגשית.
פיצוי יתר. האדם יפעל כאילו לא אכפת לו להפסיד את אהבת הצד השני, למשל יתחיל ריבים, יעשה פרובוקציות או יבוא בדרישות מופרזות.
אמונה שאנשים הקרובים לאדם יעזבו אותו, ללא סיבה או למען מישהו טוב יותר, והוא לא יכול לעצור זאת, או שאי אפשר לנבא את תגובותיהם, ובכל רגע נתון המצב יכול להתהפך.
היווצרות הסכמה. ייתכן והוריו של האדם התגרשו, לא היו לצידו במידה בה היה צריך – למשל, השאירו אותו לבדו לתקופות ארוכות בגיל צעיר מדי, או שאדם קרוב אליו מת. נטישה או מוות על ידי דמות משמעותית בהמשך החיים או קשר קרוב עם אדם שנהג בגחמנות במהלך הקשר יכולים לגרום להתפתחות סכמה זו בשלב מאוחר יותר בחיים.
הימנעות. הימנעות מיצירת קשרים משמעותיים בהם האדם מעורב רגשית, כדי למנוע את הסיכוי שינטש שוב.
שימור. בחירה בבני זוג שאינם יכולים להעניק לאדם יציבות או צפויים לעזוב אותו, למשל רומן עם גבר נשוי או אדם שהצהיר על כך שאינו בשל לזוגיות.
פיצוי יתר. התנהגות בדרך שקשה לסבול אותה כלפי אנשים שהקשר איתם חשוב לאדם, למשל התפרצויות זעם כשהוא לא מקבל את מבוקשו או עריכת מבחנים לאכפתיות שלהם כלפיו. כתוצאה מהתנהלות זו, האדם אכן נמצא בסכנת נטישה.
סכמה זו מתייחסת לאמונה ש"אדם לאדם זאב" ואנשים אחרים ינצלו אותם אם רק תהיה להם הזדמנות. אנשים אלו חושבים במונחים של "לתקוף קודם" או "להתנקם אחר כך".
היווצרות הסכמה. כילדים, אנשים אלו סבלו מהתעללות או שקיבלו יחס לא הוגן מהמשפחה, או מבני גילם. התעללות, טראומה, תקיפה מינית או ניצול בגיל מאוחר יותר עלולים אף הם לגרום להתפתחות הסכמה.
הימנעות. האדם מסתמך על עצמו בלבד על מנת למנוע אפשרות של ניצול על ידי אחרים.
שימור. מתן קרדיט רב מדי לאנשים, מבלי לבחון אם הדבר מוצדק, או דווקא כשידוע שאין סיבה לתת אמון באותו אדם. אדם כזה, למשל, לא יהסס להיות ערב למשכנתא של חבר, מבלי לבדוק את יכולותיו הכלכליות, או יכנס לזוגיות עם בת זוג הידועה כבוגדנית.
פיצוי יתר. אדם זה עלול להיות עסוק בחיפוש מתמיד אחר מקרים בהם אנשים התנהגו כלפיו באופן לא צודק, ולערוך מסעות צלב כנגד אנשים או גופים שהוא חושב שניצלו אותו.
סכמה של בידוד חברתי וניכור מתייחסת להרגשה, שהאדם מבודד מהעולם, שונה מאחרים או אינו חלק מהאוכלוסייה.
היווצרות הסכמה. אמונה זו מתעוררת כשהאדם מבחין שמשפחתו או הוא עצמו שונים משאר האנשים. ההשוואה בינם לבין אחרים עשוייה להיות לטובתם, אולם ההבדל גורם לניכור בכל זאת – כך למשל, ילד חכם יותר משאר הכיתה עלול לפתח סכמה זו.
הימנעות. הצנעת ההבדלים בין האדם לסביבתו. כך למשל, אדם מבריק בעל שפה עשירה עשוי לצנזר חלק גדול מאוצר המילים שלו, לדבר רק על נושאים הנחשבים שטחיים ולבחור מקצוע שאינו ממצה את היכולות שלו.
שימור. האדם יבליט את השונות שלו באופן שיעורר התנגדות ודחייה. כך למשל, אדם שנדחה על ידי הסביבה כתוצאה מעודף משקל קל יאכל באופן מופרז וימנע מהתעמלות, כך שעודף המשקל יהפוך לבולט יותר ויעלה את הסיכוי לתגובות שליליות או ניכור.
פיצוי יתר. האדם יבליט את השונות שלו, יסרוק את הסביבה באופן מתמיד על מנת לאתר כל רמז לדחייה ויתקוף כשימצא סימן לכך. כך למשל, אדם שנדחה בשל השתייכות לעדה שונה משל הרוב ייחס כל מעצור או כישלון שלו בלימודים או בעבודה לאפליה, תוך התעלמות מדוגמאות של אנשים שהצליחו למרות השוני וינהל מלחמות על מנת לתקן את חוסר הצדק.
פגימות ובושה היא אמונה שלאדם יש פגם פנימי בסיסי, שהוא חסר ערך, כך שאם אחרים יכירו אותו באמת, הם ירצו לסגת מהיחסים.
היווצרות הסכמה. ביקורתיות יתר מצד ההורים או יצירת תחושה שהילד אהוב רק אם הוא מתנהג כפי שהוריו רוצים עלולה לגרום להתפתחות סכמה זו בילדות. דחייה מצד הסביבה (למשל חרם ביסודי או בתיכון) או קשר רומנטי ממושך בו האדם בוקר או הושפל באופן מתמיד עלולים לגרום להתפתחות הסכמה בבגרות.
הימנעות. בדרך התמודדות זו האדם יכול לגלות קונפורמיות יתר עד לכדי מחיקת מאפיינים ייחודיים שלו, כדי שלא יקבל תשומת לב מיוחדת אלא יטמע בקהל. כך למשל, בחורה נאה עשויה להתלבש בבגדים סתמיים ולהימנע מלהתאפר כדי שלא ישימו אליה לב. אדם אחר יאמץ את הדעות ואף את סגנון הדיבור של בן השיחה שלו מחשש שהסגנון והדעות שלו פגומים.
שימור. האדם ישים עצמו בסיטואציות בהן הוא צפוי לקבל ביקורת על חסרונותיו. הוא עלול לבחור בבנות זוג ביקורתיות או לזלזל במשימות בעבודה, כך שיקבל ביקורת שלילית מצד הממונים עליו.
פיצוי יתר. אדם הנוקט באסטרטגיה זו יגיב בחריפות ויתקוף כל מי שמעיר לו או מבקר אותו. כל מחלוקת או אי הסכמה עלולות להפוך למלחמת עולם, כיוון שבתוך תוכו הוא מרגיש שאם לא ינצח בכל ויכוח הפגם שלו יחשף ברבים.
אמונה שהאדם נופל מאחרים בתחום מסוים או בתחומים רבים. האדם יכול להרגיש טיפש, חסר יכולת להתארגן, כישלון בתחום המקצועי וכן הלאה.
היווצרות הסכמה. אנשים האוחזים בסכמה זו לא קיבלו מספיק תמיכה ועידוד מהוריהם, או שציפו מהם להגיע להישגים שלא יכלו לעמוד בהם. כמו כן, אמונה זו יכלה להירכש בבית הספר או בכל תחום אחר בו חוו כישלון לאורך זמן.
הימנעות. האדם ימנע מסיטואציות בהן הוא מרגיש שהוא עומד למבחן. כך, אם האדם מאמין שהוא פחות חכם מאחרים, הוא עלול להימנע מלימודים כדי לא להיכשל, ולשתוק בסיטואציות חברתיות כדי לא להפגין את נחיתותו כביכול.
שימור. האדם ינקוט בהתנהגויות שיכשילו אותו במצבים בהם הוא חושש להיות כישלון. לדוגמא, אדם החושש שהוא כישלון מבחינה מקצועית לא יצא בזמן לראיון עבודה חשוב כך שיגיע באיחור, או לא יתכונן כמו שצריך לישיבה בה עליו להציג פרוייקט שעבד עליו זמן רב.
פיצוי. האדם ישקיע מעל ומעבר על מנת להימנע מכישלון, ויגן על עצמו בחרוף נפש בפני ביקורת. למשל סטודנט שחושב שיכולותיו הלימודיות נופלות משל אחרים ילמד ימים כלילות, תוך הזנחה של תחומי חיים אחרים, ויגש למבחן חוזר גם אם הציון הראשון אינו נמוך ומבחן חוזר יוביל לשיפור במספר נקודות בלבד.
אנשים האוחזים בסכמה של תלות וחוסר מסוגלות מרגישים חסרי יכולת להתמודד עם מטלות היומיום בכוחות עצמם.
היווצרות הסכמה. הורים של אדם כזה לא עודדו אותו לעצמאות, גוננו עליו ודאגו לו יתר על המידה, כך שלא צמחה בו תחושה שהוא מסוגל להתמודד עם העולם. כישלון בהתמודדות בהמשך החיים, למשל ניסיון כושל לעזוב את הבית, יכולים להוביל אף הם לפיתוח הסכמה.
הימנעות. האדם ישתדל ככל יכולתו לנווט את חייו כך שלא יצטרך לגלות אסרטיביות או לקבל החלטות משמעותיות. כשיאלץ לעשות זאת בכל זאת, ידחה את רוע הגזירה כמה שרק יוכל. אדם כזה יבחר למשל תפקיד המצריך "ראש קטן", וידחה טיפול במטלות שנראות לו גדולות עליו.
שימור. אדם הנוקט באסטרטגיה זו יעזר באחרים בכל שקשור להחלטות, יוזמה ועמידה על שלו בכל התחומים – פרקטיים ורגשיים. אדם כזה יבקש למשל באופן מתמיד את חוות דעתם של אנשים העובדים עמו על ביצועיו, או "יפיל" משימות שוטפות כגון לקיחת הרכב לטיפול או התנהלות מול ביטוח לאומי, מס הכנסה או כל גוף אחר על קרובי משפחה או בת הזוג.
פיצוי. אדם זה יתנהג כאילו הוא יודע הכל ואינו זקוק לכל עזרה מהזולת. אנשים הנוקטים באסטרטגיה זו יתעלמו למשל מעצות של אנשים אחרים, גם אם עמוק בפנים הם יודעים שמדובר בהצעות טובות, רק כדי לא להיות תלויים בהם.
אדם האוחז בסכימה זו תופס את העולם כמאיים וחושש שהוא או הקרובים לו עלולים להיפגע. הוא מעלה במחשבתו באופן מתמיד תסריטים קטסטרופאליים, (בתחום הפיננסי, אסונות טבע, מחלות וכו') ומאמין שדאגה וחשיבה מתמדת על נושאים אלו תסייע לו להתגונן.
היווצרות הסכמה. בדרך כלל, אנשים אלו היו ילדים להורים שהעבירו לילדיהם תחושה שהעולם מסוכן. מחלה, פציעה או מוות שלהם או אדם קרוב או הימצאות באירוע מסוכן עשויה לגרום להתפתחות הסכמה בהמשך החיים.
הימנעות. האדם ישתדל להימנע מכל אזכור של הנושאים שמאיימים עליו, כך למשל, הוא ימנע מלראות חדשות ויעביר תחנה ברדיו בכל שעה עגולה, לא ילך לרופא גם כשאינו מרגיש בטוב וכן הלאה. לעיתים האדם יגיד שהוא נמנע כיוון שהוא חרד, אך פעמים אחרות יציג חזות נונשלנטית בנוגע לנושאים אלו או יגיד שאינם מעניינים אותו.
שימור. האדם יתעסק ללא הרף בנושאים המאיימים עליו – יקרא מידע מקצועי, יתייעץ עם מומחים, יאסוף מידע על אסונות העלולים לקרות, יבקר באופן תדיר אצל רופאים או יבדוק לעיתים קרובות אם בני משפחתו בריאים ושלמים. בנוסף לפעולות פיזיות, הוא יהיה מוטרד חלק נכבד מהזמן, יריץ בראשו תסריטים של אירועים העלולים לקרות ומה יוכל לעשות במידה והתסריטים יתממשו.
פיצוי. אדם זה ישים עצמו במצבים שאנשים רבים היו שופטים כמסוכנים. הוא עשוי להתעסק בספורט אקסטרים, לנסוע למקומות בעולם הידועים כמסוכנים מבחינה מדינית או בשל הסיכוי לחלות, לנהוג בצורה פרועה או לקחת סיכונים אחרים שאינם מחויבי המציאות. הוא ינהג פעמים רבות כאילו אינו מודע לכך שהוא עלול להיפצע או למות ועשוי להתייחס באופן דומה למשפחתו וחבריו.
אמונה שהאדם חייב לוותר על רצונותיו לטובת הרצונות של אחרים, אחרת יכעסו עליו או ידחו אותו.
היווצרות הסכמה. לאנשים אלו היה בדרך כלל לפחות הורה אחד שתלטן מאוד, והם למדו שרק ויתור על צרכיהם והיענות לצרכיו מובילה לקבלה ויחס חיובי. קשר קרוב, רומנטי או חברי עם אדם דומיננטי המצפה שיקבלו את דעותיו, או הימצאות בסביבה הדורשת ציות מלא בהמשך החיים יכולים לגרום להתפתחות סכימה זו בגיל מאוחר יותר.
הימנעות. האדם יכוון את חייו כך שיצטרך להתעמת מעט ככל הניתן עם אנשים שקשה לו לעמוד על דעתו מולם. כך למשל, הוא עשוי לבחור בבת זוג המתפשרת על דעותיה בקלות, לבחור במקצוע בו עליו לשרת את הזולת או מקצוע שאין בו אינטראקציה רבה עם אנשים.
שימור. אדם הנוקט באסטרטגיה זו יוותר מראש בכל עימות. לעיתים יסווה זאת באידיאולוגיה פייסנית, פעמים אחרות יודה שהוא מרגיש מאוים כשעליו להתעמת ויגדיר עצמו כלא אסרטיבי או כסמרטוט.
פיצוי. עבור אדם כזה, כל עימות הוא הרה גורל והוא לא יכול לוותר לעולם. אדם זה יהפוך לשתלטן, יכנס לויכוח בכל פעם שדברים לא נעשים בדיוק לפי דרכו, ולפעמים יראה כאילו הוא מחפש מתחת לאדמה סיבות לחרחר ריב.
אנשים עם סכימה של הקרבה עצמית חורטים על דגלם עזרה לזולת, מאמינים שעליהם לוותר על צרכיהם לטובת אחרים ומרגישים אשמה כאשר הם דואגים לעצמם. הערכתם העצמית נבנית מתוך עזרה לאחרים ולעיתים הם מרגישים שאין להם דבר להציע מלבד זאת ואם לא יעזרו לזולת מעל ומעבר לא יזכו לאהבה והערכה.
היווצרות הסכמה. בדרך כלל בילדותם, אנשים אלו נאלצו לקחת אחריות רבה לרווחת הוריהם, לדאוג להם ולטפל בהם. במקרים אחרים, ההורה שידר לילד שהוא מרוצה ממנו רק כשהוא מתנהג בצורה בוגרת ואחראית, מוותר על רצונותיו על מנת לסייע להורה (למשל משחק לבד ולא מבקש תשומת לב) או מסייע לו במטלות שונות או בהשגחה וגידול אחים קטנים.
הימנעות. אנשים אלו ימנעו מפיתוח קשרים קרובים שעשויים להיווצר בהם מצבים שידרשו מהם לבחור אם הם מעדיפים את טובתם הם או את טובת הזולת וזאת על ידי הימנעות מיצירת חברויות קרובות או על ידי בחירה באנשים החוששים מתלות ולכן אינם נוטים לבקש עזרה.
שימור. האדם מציב עצמו לשירות הקרובים לו, ומוצא עצמו מסייע ועוזר לזולת, כשפעמים רבות הדבר יכול לבוא על חשבונו. אדם זה יתקשה לדחות בקשות עזרה של הזולת, יקווה שאחרים יבינו מעצמם את הקושי שלו ולא יבקשו עזרה באותה תדירות, או יתמרמר על כך שאחרים לא מסייעים לו כפי שהוא מסייע להם.
פיצוי. האדם יחשוד באופן תמידי שהזולת רוצה לקחת ממנו או לנצל אותו וימנע מלקיחת אחריות או סיוע לזולת. באופן דומה, הוא עשוי לדאוג לרווחתו, לשים עצמו במרכז ולצפות לנתינה ללא תנאי מצד הזולת מעבר למקובל.
סכמה זו מתייחסת לאמונה שהאדם צריך לשלוט ברגשותיו באופן מוחלט, בפרט בכעס. לתפיסת האדם, כל רגש היוצא באופן שונה מכפי שהתכוון להביע יוביל לפגיעה בערך העצמי שלו, יגרום לו לחוש בושה, יפגע באחרים, יוביל לנקמה מצד האחר או יוביל לנטישה.
היווצרות הסכמה. בדרך כלל אנשים אלו גדלו בבית שלא ביטאו בו רגשות. ההורים לא ידעו כיצד להתמודד עם הבעת רגש מצד האדם, גרמו לו להרגיש שעליו להתבייש בעצמו, דחו אותו, התנתקו ממנו, או גרמו לו להרגיש שרגשותיו פוגעים בהם. תגובות שליליות של אנשים קרובים לרגשות אותנטיים שלו בהמשך חייו או התפרצויות זעם שלו שהפחידו את האדם עצמו או פגעו באחרים יכולים לגרום להתפתחות הסכמה בגיל מאוחר יותר.
הימנעות. האדם נמנע מהבעת כעס באופן טוטאלי, ולעיתים אף אינו מוכן להכיר בקיום כעס בינו לבין עצמו. כתוצאה, הוא מוותר פעמים רבות על רצונו ומרגיש רגשות אחרים במקום כעס, כגון כעס על עצמו במקום על הזולת.
שימור. האדם בוחר להיות בקשר עם אנשים שאינם רואים הבעת רגש כלגיטימית ומבקרים אנשים המביעים רגשות, או מביע את רגשותיו בדרך לא מווסתת, למשל מתפרץ כשהוא כועס, כך שהתגובות שהוא מקבל על ביטוי רגש מחזקות את דעתו שהדבר אינו נסבל.
פיצוי. האדם מחזיק באמונה לפיה עליו להביע רגשותיו ללא ריסון, ואם הזולת מגיב לכך בשלילה זו בעיה שלו. אדם זה יצפה לקבלה מוחלטת של רגשותיו וינתק קשר עם אנשים שאינם עושים זאת, כשהוא מאשים אותם בכך.
בסכמה זו האדם מחזיק באמונה שלא משנה מה הוא עושה, זה לא מספיק טוב, ועליו להתאמץ יותר. אנשים שמחזיקים בסכמה זו שואפים למעמד, עושר, וכוח, גם אם השגתם באה על חשבון בריאות, אינטראקציה חברתית ושמחה.
היווצרות הסכמה. הוריו של אדם זה העבירו מסר לפיו כל מה שהוא עושה "לא מספיק טוב", והאהבה שקיבל הותנתה בהישגיו.
הימנעות. באסטרטגיה זו האדם מוציא את עצמו מהמשחק, כלומר, אוחז באמונות וערכים לפיהם אין חשיבות להישגים אלא לדברים אחרים כמו הגשמה עצמית. בדרך זו, הוא מונע מעצמו להיות במקום בו הוא עלול להיכשל או להרגיש שהוא חייב "לספק את הסחורה" באופן מתמיד.
שימור. האדם בוחר בעיסוק מקצועי או אקדמי ששם עליו לחץ לעמוד בציפיות או בוחר להיות בסביבת אנשים (מעסיקים, בני זוג, חברים) ביקורתיים המצפים ממנו לביצועים גבוהים.
אמונה שלאדם יש זכות לעשות, לומר, או לקבל את כל מה שהוא רוצה ומייד, גם אם זה עלול לפגוע באחרים. אנשים עם סכמות אלו לא מתחשבים בצורכי אנשים אחרים, ואינם שמים לב למחיר שהם עלולים לשלם על כך בעתיד. לעיתים התפיסה המנחה את האדם היא ש"מגיע לו", ופעמים אחרות התפיסה היא ש"אדם לאדם זאב" ולכן הוא חייב לעמוד על המשמר ולדרוש את שלו אחרת יפגע.
היווצרות הסכמה. בדרך כלל הורים לילד כזה נתנו לו תחושה שהכל מגיע לו ולא שמו גבולות. הסבר אלטרנטיבי הוא שהילד פיתח דפוסים אלו כפיצוי על הזנחה רגשית, פגימות, ודחייה חברתית. הימצאות ממושכת במסגרת המעודדת לדרוך על אחרים אם הדבר משרת את המטרות של האדם יכולה לגרום להתפתחות הסכמה בהמשך החיים.
הימנעות. האדם ימנע ממצבים בהם לא יבלוט או יראה ממוצע.
שימור. אדם הנוקט באסטרטגיה זו פועל על מנת להשיג את מבוקשו מיד, באופן כוחני וללא התחשבות באחר. לחילופין, הוא מחפש קשרים עם אנשים הנוקטים בגישה כוחנית ומקדמים עצמם על חשבון אחרים, כך שהוא מוכיח לעצמו שאכן צדק בתפיסה של "אדם לאדם זאב".
פיצוי. האדם נמנע מלעמוד על שלו ומעדיף לבטל את רצונו בפני רצון אחרים, לעיתים הוא מצדיק ויתורים אלו על ידי אימוץ השקפת עולם לפיה לא שווה לריב על דברים, או שבני אדם צריכים לעזור זה לזה, אולם מתחת לכך מסתתר חשש לעמוד על שלו.
סכמה הקשורה לאי יכולת לסבול תסכול בדרך להשגת המטרות, וחוסר יכולת לרסן אימפולסיביות או רגשות. כאשר חוסר השליטה העצמית הוא קיצוני, האדם עשוי להתנהג בצורה פושעת או לסבול מהתמכרות כלשהי.
היווצרות הסכמה. הורים שלא מחנכים את ילדיהם למשמעת ושליטה בצורה מספקת, או אינם מהווים מודל לשליטה עצמית, עלולים לגרום לילדיהם מועדות לסכמה זו בבגרותם. סביבה חברתית שפשיעה או התמכרות הן נורמות נפוצות בה יכולות לגרום להתפתחות הסכמה בהמשך החיים.
הימנעות. האדם עלול להימנע מסיטואציות הדורשות ממנו לשאת תסכול, הן בתחום המקצועי והן בתחום האישי. כך למשל, הוא עלול להימנע מעבודות שמניבות פרי רק לאחר זמן ארוך, מעימותים עם אנשים או ממערכות יחסים המעוררות בו רגשות חזקים שאינו יודע כיצד להתמודד עמם.
שימור. האדם יוותר מראש על ניסיון לרסן את רגשותיו, כך למשל הוא ישתה אלכוהול באופן עקבי או יצרוך סמים, יקלע לקטטות או ויכוחים או ינהל חיים שהדבר היציב היחיד בהם הוא חוסר היציבות. לחילופין, אדם עם דפוס התמודדות זה ישים עצמו בסיטואציות בהן הוא צפוי לאבד שליטה ובכך להוכיח לעצמו שהוא אימפולסיבי, למשל לבחור בבת זוג הנוטה להתפרץ באופן תדיר ובעוצמה גבוהה על בן הזוג.
פיצוי. האדם יתנהל בעולם בצורה נוקשה, ירסן את רגשותיו ולא יסכים "לעשות לעצמו הנחות" בדרך למטרה. לעיתים יפנה סטנדרטים אלו רק כלפי עצמו, פעמים אחרות יצפה מאנשים הקרובים אליו או מאנשים בכלל לעמוד לעמוד בסטנדרטים אלו. סטודנט הלומד ימים כלילות וניגש למועד ב' על ציון הנמוך במעט מהציון שרצה להשיג, וורקוהוליק או אדם הנראה קר וחסר רגש הן דוגמאות לאנשים שסכמה זו פעילה אצלם.
