מאת תמר משעול שמעוני, פסיכולוגית קלינית מומחית, מורשית לעיסוק בהיפנוזה רפואית
אם היינו חיים בסרט אמריקאי הדברים היו נראים ככה: את בהריון! אין מאושרים ממך ומבעלך! הלידה נפלאה! אתם מגדלים באושר את התינוק ורוכבים על הסוס או נוסעים ברולס רויס אל השקיעה!
לא ככה?
לרוב לא בדיוק…
ההריון, הלידה והתקופה אחרי הלידה מזמנים שפע של עוצמות ושינויים. הרגשות, המחשבות, התחושות הגופניות, ההתנהגות, הקשרים עם הסביבה – כולם מעורבים והרבה פעמים, כמו בקליידוסקופ, משנים צבעים וצורות במהירות. גם התא המשפחתי בחברה שלנו השתנה מאד, והוא בא בצורות והרכבים שונים.
תקופות אלו מזמינות עליה של לחץ. אלו תקופות של שינויים, ותהליכי הסתגלות מטבעם מלווים גם במתח. הריון היא תקופה עם לחץ רב סביב נושאים כגון התקדמות ההיריון, חששות מהלידה, ממעבר מזוגיות למשפחה, התמודדות עם גידול התינוק וכן הלאה. בהחלט טבעי להיות בלחץ (אם אתם לא בלחץ – אל תרגישו רע עם עצמכם, אבל קרוב לוודאי שאז גם לא הייתם קוראים מאמר זה :))
באופן טבעי יש נטייה להתרכז באישה בזמן ההיריון, ודאי בזמן הלידה, וגם לאחר הלידה. נשים אפילו מתרגזות לפעמים כשבן הזוג אומר: "אנחנו נעבור את זה ביחד". לעיתים הן מרגישות ש"אנחנו ממש לא עוברים את זה יחד. זה הגוף שלי, ואני עוברת את זה”. אבות לעיתים עסוקים בלתמוך, לעיתים נדחקים הצידה. ומה האבות אמורים לעשות עם כל הרגשות, הצרכים, ההתלבטויות, והתחושות שלהם? מה הם אמורים לעשות כשהם צריכים תמיכה?
אבות, כמו אימהות, מתמודדים עם מצב מורכב ביותר. הרבה אבות מרגישים שהם מתאמצים ומתאמצים ובסופו של דבר 'מקבלים על הראש'; הבוס כועס, כי הם מקצרים את יום העבודה כדי לחזור לבת הזוג ולתינוק/ת ובבית הם פוגשים אישה כועסת ומותשת שלא מתייחסת אליהם ומעבירה לידיהם תינוק בוכה מיד כשהם נכנסים הביתה. גם אבות חשים לעיתי 'מחסור באוויר' בהישאבות לתוך העולם של עבודה-תינוק-עבודה-תינוק וקצת שינה… כמובן, זו תמונה סטראוטיפית, וכל אב עם החוויה שלו, אולם ברור כי גם אבות צריכים תמיכה, עזרה וזמן לעצמם. כל הכלים עליהם ידובר בהמשך תקפים כמובן גם לאבות.
בתקופה זו יש לחצים רבים, אך אין פירוש הדבר שהיא חייבת להיות תקופה רעה. אם אתם מתקשים, חרדים, או מרגישים טוב אך תשמחו לקבל מידע שיעזור לכם לשפר עוד יותר את איכות חייכם – אתם מוזמנים לקרוא את החלק הבא של המאמר.
