אנשים הסובלים מהתפרצויות כעס נוטים להביע אותו באופן חריף יותר כלפי משפחתם או בן או בת הזוג. אנשים אחרים מביעים כעס בזוגיות לבני משפחתם בלבד, ומתנהגים בעדינות ונימוס כלפי אחרים, עד כדי כך שקשה לאחרים לדמיין אותם מתפרצים. מדוע הדבר קורה?
התפרצות כעס אינה נעימה לצד שהכעס מופנה כלפיו, אנשים שנוטים להתפרצויות כעס מודעים לכך כמובן. בעוד שבמקומות אחרים יש חשש שיהיה מחיר גבוה להתפרצות כעס – למשל שהצד השני יצנן את היחסים עם האדם הכועס או ינתק אותם לגמרי, חשש זה נמוך יותר לגבי משפחה או בן או בת זוג. עמית לעבודה או מכר יכול לנתק את הקשר בקלות, אבל כנראה שבן משפחה קרוב לא יעשה זאת בקלות. כמובן שהאדם הסובל מהתקפי זעם לא אומר לעצמו במכוון "אמא שלי לא תנתק איתי קשר, איזה כיף, אני יכול לכעוס עליה", אבל הרגשת הנוחות והביטחון בקשר מורידים מחסומים, לטוב או לרע, וכך הכעס יוצא באופן חופשי יותר.
אם אין נסיבות מיוחדות, מרבית האנשים מצפים מבני הזוג או המשפחה ליותר משהם מצפים מאנשים אחרים. האדם הכועס שונה בכך שהציפיות שלו אינן ריאליות, כך למשל הוא יכול לצפות שבת הזוג תדע מה הוא רוצה מבלי שיגיד לה זאת מפורשות, או שבני משפחתו יעדיפו את האינטרסים שלו על פני שלהם ויוותרו על צרכיהם למענו. כשהצד השני לא עומד בציפיותיו, האדם אינו בוחן אותן מחדש, אלא מאשים אותו וכועס עליו.
כעס יכול להיווצר מציפיות שאנשים קרובים יחזיקו בערכים, אמונות ודרכי פעולה זהות לאלו של האדם. כשאנשים פחות קרובים אינם מקבלים את הכללים שלו, הוא יכול לבטל אותם בקלות, קשה יותר לעשות זאת לאנשים קרובים והדבר דורש הגמשת אמונותיו או האשמת הקרובים בתכונות שליליות (כגון טפשות, בורות או עצלות) או בעקשות וחוסר התחשבות. במקרה הראשון האדם יתקשה לקבל הימצאות תכונות כל כך שליליות אצל אנשים הקרובים לו ויעשה ככל יכולתו כדי לשנותם, גם בדרכים אגרסיביות, דבר שיוביל לעימותים וכעס. במקרה השני האדם סבור שהצד השני נוהג כפי שהוא נוהג על מנת להזיק לו, דבר שיוביל לכעס.
תפיסה אידילית של זוגיות או משפחה הכוללת ציפייה להסכמה, התחשבות והרמוניה מוחלטות צפויה להוביל זעזוע בפעמים בהן המציאות לא עונה על הציפיות. שברו של החלום יכול לזעזע ולגרום לכאב רב שהאדם יתרגם לכעס על בן או בת הזוג שגזלו ממנו את הזוגיות או המשפחתיות המושלמת שציפה להם.
באופן טבעי, ככל שהקשר קרוב יותר, האנשים חולקים יותר תחומי חיים ומבלים זמן רב יותר יחד יש יותר נקודות חיכוך העלולות לעורר כעס.
מדובר במנגנון שפסיכולוגים כינו בעבר "התקה", בו האדם מגיב בכעס כלפי אדם אחר, כשאינו יכול להגיב בכעס כלפי גורם התסכול האמיתי. כך למשל, עובד שלא יכל להביע כעסו על התנהלות המעסיק עלול להגיע הביתה טעון ולפרוק את הכעס על בת זוגו ברגע שתהיה לו העילה הקטנה ביותר לעשות זאת. קל יותר להוציא כעס על בני זוג או המשפחה, כיוון שלרוב אין בהתחלה מחיר מיידי דרמטי. עם הזמן, כשהתפרצות כעס יכולה לגרום לנזק מיידי ממשי, למשל פרידה, האדם כבר רגיל לנהוג בכעס וקשה לו לשנות דפוס זה למרות המחיר הברור והמיידי.
לפי התיאוריות המתייחסות לכעס כהתקה, אין בעיה בכעס עצמו, אלא בכך שכוון למקום הלא נכון, והשאלה שהאדם צריך לשאול את עצמו היא אם הביע על מי הוא באמת כועס. אם לא מתייחסים לכעס כרגש לגיטימי החייב לבוא לידי ביטוי, אלא כרגש משני המסתיר כאב, השאלה הנכונה היא: האם נהגתי בדרך שפותרת את הקושי שאני מתמודד איתו ומספקת את צרכי?
אנשים רבים חוששים להתמודד עם פרידה או אובדן הקשר, ולכן נשארים בו גם כשאינם מרוצים, והתסכול מוביל להתפרצויות כעס. כך למשל, בת לאם ביקורתית מאוד יכולה לפגוש אותה באופן תדיר ולהתקשר מדי יום, אך לחוות התפרצויות כעס כשאימה מבקרת אותה שוב בצורה חריפה. בני זוג יכולים להישאר ביחד בשביל הילדים, אך המתחים לא נפתרים והם יחוו ריבים וכעסים רבים בזוגיות.
