פעמים רבות אנשים שחווים כעס לעיתים תכופות או באופן בעייתי מודעים לכך שהכעס אינו מועיל לכך, ופעמים רבות גם פוגע בהם ובמטרותיהם או באנשים שהם אוהבים. אם כל זה ידוע, למה בעצם לא להרפות מהכעס? מדוע ממשיכים לכעוס גם כשברור שזה מזיק?
1. נבואה שמגשימה את עצמה
האדם רואה עצמו כמועד להתפרצויות זעם, ולעיתים גם אחרים רואים אותו כך. אם האדם אינו בטוח ביכולתו להשתנות אך מנסה לנהוג בדרך אחרת בכל מקרה, ונתקל בהאשמות בחוסר שליטה או חשש מהתפרצות כעס במצבים שהיו מובילים בעבר לעימות, הדבר יכול לחזק את אמונתו שאינו יכול להשתנות, או להוביל לתסכול ואחריו לחזרה לדפוסי הפעולה הישנים.
2. פוקוס מוגבר
אם תפיסת העולם של האדם היא שדברים חייבים ללכת לפי דרכו, הוא עלול לחפש ללא הרף דוגמאות למקומות בהם אנשים עוברים עליה, דבר שיכעיס אותו ויגרום לויכוחים או ריבים. גם כשהדבר לא מביא תוצאות חיוביות, הוא עדיין כל כך משוכנע שיש דרך אחת נכונה שאינו יכול לוותר על הנסיונות להשליט אותה.
3. קריאת עתידות
האדם רואה כל עבירה על הכללים שלו כסימן לכך שהדבר יקרה שוב ושוב, ולכן עליו להגן על הגבולות שלו ולא לוותר, אחרת יצטער על כך בעתיד. כך למשל, אב שילדו התמרד ורצה להמשיך לראות טלוויזיה במקום ללכת לישון בזמן, לא יסתכל על כך כאירוע חד פעמי, אלא יחשוב שבנו ממרה את פיו ואם לא יעמיד אותו על מקומו בצורה נחרצת, יזלזל בו ולא יקשיב לו יותר בעתיד.
4. בחירה בדרך התקשורת המוכרת
אם אין לאדם דרך אחרת להביע את רגשותיו או להשיג מבוקשו, הוא ימשיך לנקוט בדרך זו, גם אם כבר אינה מועילה. במקום להחליף אסטרטגיה, האדם יעשה לעיתים קרובות הקצנה – כלומר, יביע את הכעס בצורה יותר ויותר דרמטית, כיוון שהדרך בה הביע אותו בעבר כבר לא משיגה אותו אפקט.
5. דפוס תקשורת במערכת היחסים
הצד השני נעשה פחות סובלני ונוקט באסטרטגיות הפוגעות באדם הכועס או מרחיקות אותו, דבר המגביר את ההסתברות שהאדם יגיב בכעס.
